"כשהייתי צעיר חשבתי שפוליטיקאים שולטים בעולם. מהר מאוד גיליתי שדווקא היזמים הם אלו שמביאים לשינוי אמיתי”, אומר טרי ניומן, יזם ויו”ר המועצה הציבורית של בינ”ה - הבית של היהדות הישראלית ומנחה הפודקאסט “מבט טרי”.
ניומן, 43, נולד בלונדון וחי בישראל זה שני עשורים. את דרכו במערכת הפוליטית החל בבריטניה כראש לשכה בבית הלורדים, אך במהרה הבין שהשפעה אמיתית טמונה בעולם העסקי. “היזמים הם אלו שמעצבים את הטכנולוגיות החדשות של העתיד”, הוא מדגיש. לאחר שעבר להתגורר בארץ עבד ניומן בתחום הייעוץ והקים חברות משגשגות בענפי הבריאות והבנייה בישראל, במזרח התיכון ובדרום אמריקה. “להשפיע באמת”, הוא מסביר, “משמעותו לשלב בין העולם העסקי והעולם הציבורי”.
לדבריו, גבולות אלו מיטשטשים היום יותר מאי־פעם, והוא מציין את אילון מאסק, שסייע לבחירתו של דונלד טראמפ לנשיאות ארה”ב, כדוגמה בולטת למעבר בין תחומי השפעה אלו. “אם אתה רוצה להפוך את העולם הזה לטוב יותר, אתה חייב להיות שחקן בעולם העסקי”.
ניומן מסביר כי קידום מערכות יחסים כלכליות בין ישראל ומדינות מוסלמיות, כמו אלו שנוצרו עם מצרים ואיחוד האמירויות, מסייע בטווח הארוך לביטחון המדינה. “השפה החשובה ביותר בעולם הזה היא השפה העסקית”, הוא אומר. “העולם בנוי על אינטרסים, ואין אינטרס יותר משותף מאשר לעשות רווח ביחד ולחזק את הכלכלה המקומית, אני תמיד אומר: ‘עשו כסף, לא מלחמות’”.
לאחר שעלה לישראל, התגייס ניומן לצה”ל ועם שחרורו הקים והשקיע בחברות מצליחות, אבל מה שמוביל אותו יותר מכל היא המעורבות החברתית. “כשאני חושב על מי שמקדישים את חייהם לעשייה חברתית, כשהם מודים לנו על התמיכה והסיוע אני אומר להם 'תודה לכם, תודה שהשקעתם את הכישרונות שלכם'. כל מה שאנחנו יכולים לעשות זה לתרום את המשאבים שיש לנו ולגייס עוד, כדי שהם ימשיכו בפעילות המבורכת הזו”.
אחריות חברתית
ניומן עמל בימים אלו, יחד עם רוני סופר, על ספר חדש שייקרא “המאה היהודית”, מין קונטרה לספר “המאה הישראלית” שכתב פרופ’ יוסי שיין. הוא מאמין שישראל עוברת תהליך משמעותי בהגדרת זהותה. “אם המאה ה־20 הייתה ‘המאה הישראלית’, שבה הוקמה מדינת ישראל והפכה למוקד יהודי עולמי, המאה ה־21 היא ‘המאה היהודית’. זו תקופה שבה היהדות תעצב מחדש את זהותה ותשפיע על כולם – לא דרך ההלכה אלא דרך חיבור משפחתי, קהילתי ותרבותי”.
לדבריו, הצורך בחיבור הזה מתחדד בעקבות אתגרי הזהות העומדים בפני החברה הישראלית, בעיקר מאז אירועי 7 באוקטובר. “אנחנו שואלים את עצמנו מחדש מה זה אומר להיות ישראלי ומה המקום של היהדות בתוך זה”, הוא אומר. “זו לא שאלה של דת ומדינה – זו שאלה של כן מדינה או לא מדינה. הזהות שלנו נכנסת ל־DNA של המדינה, ומשם עוברת לדורות הבאים. היא תייצב את עתידה של מדינת ישראל ושל העם היהודי כולו”.
אחד הנושאים שעליהם מדבר ניומן בלהט הוא האופן שבו אנחנו מגדירים את עצמנו כחברה. הוא מבקר את השיח על “נאום השבטים” של נשיא המדינה לשעבר ראובן ריבלין, וטוען: “ישראל אינה מדינה של שבטים. היא מדינה של קהילות. להציג אותנו כשבטים שונים זה מסוכן, כי שפה יוצרת מציאות. במקום לחבר, זה מפריד אותנו”. לדעתו, עלינו לאמץ גישה שמכירה בקיום קהילות מגוונות בתוך המדינה – חילונים, דתיים, ערבים וחרדים – אך מבקשת לייצר שפה משותפת. “המנהיגות בישראל חייבת לבנות מחדש את הנרטיב היהודי המשותף”, הוא אומר. “זה מה שיחבר אותנו כעם, כפי שהישראליות חיברה דורות קודמים”.
ניומן מסביר כי התגיות על ״המגזרים״ של היום (חרדים, חילונים, דתיים) הם המשך התשובה לשאלת העבר: איך לחיות כיהודי כמיעוט המוקף ברוב לא יהודי.
"הדורות של העתיד יתמודדו עם השאלה ההפוכה. איך לחיות כיהודי כרוב המכיל מיעוט לא יהודי? ולכן התשובות ישתנו. זה זמנה של היהדות הישראלית", הוא אומר.
"אנחנו כבר רואים את זה בפועל בלי לשים לב. 'חרדים', 'חילונים', 'סרוגים' מנהלים דיאלוג בשפה העברית על כתבי אחד העם, החזון איש והרב קוק. פתאום כל האיסורים של דורות קודמים נמסים בהרף עין.
"בעוד שני דורות יסתכלו אחורה ויגידו ״סבא, סבתא - על ההגדרות האלו באמת התווכחתם? על מה? לא התחתנתם יחד? למה? יצחקו עלינו. החברה הישראלית עברה משהו דומה עם מלחמות העדות במאה הקודמת. פעם הרעיון שאישה ממוצא פולני תתחתן עם גבר ממוצא מרוקאי היה כל כך מופרך שעשו מזה סרט - קזבלן.
"היום, אין ילד בישראל שחושב במונחים כאלה. זה יהיה כמו להגיד שאסור לאישה עם עיניים חומות להתחתן עם גבר עם עיניים כחולות. התקדמנו, וטוב שכך. ההגדרות של היום ייעלמו לתוך היהדות הישראלית, שתיתן מענה לצורך האידיאולוגי של הישראלים במאה ה־֫21". בשנים האחרונות מתמקד ניומן בחיבור בין העולם העסקי לציבורי ובטיפוח מנהיגות עם אחריות חברתית והצורך בטיפול בסוגיות בוערות כמו משבר הגיוס.
“מנהיגות היא היכולת לראות את ההשלכות מעבר להווה”, הוא מסביר. “אם בדורות הקודמים הייתה תחושת מרד נגד היהדות המסורתית, הדור שלנו צריך להמשיך את היהדות בצורה חדשה”. הוא מדבר על הצורך לקחת אחריות על מסורות ומנהגים יהודיים, כמו יום השבת, חגים, טקסי בר ובת מצווה ועוד, כך שיתאימו לכלל הציבור הישראלי. “המטרה היא להפסיק להיות תלויים במונופולים דתיים וליצור יהדות שמחברת ולא מפרידה”, הוא אומר.
במבט לעתיד, ניומן מבקש לנסח מחדש את הסיפור היהודי כבסיס לזהות הלאומית. “השלב הבא הוא לעשות ‘רקמה’ של הסיפור היהודי”, הוא מדגיש. “זה לא רק סיפור פנימי, אלא גם כזה שמקרין החוצה ומשפיע על איך אנחנו תופסים את מקומנו בעולם”. בתקופה הנוכחית ניומן רואה הזדמנות היסטורית: “אנחנו זוכים לחיות במדינה שהוקמה בדם והקרבה, ועכשיו אנחנו צריכים להחליט מה המשמעות שלה עבורנו. זו ההזדמנות שלנו להפוך את המאה ה־21 ל'מאה היהודית'”.
"המערב עובר שינוי מהותי"
מעבר לעשייה המקומית, הפעילות העסקית הענפה של ניומן בארה”ב, אירופה והמזרח התיכון מאפשרת לו פרסקפטיבה רחבה על המגמות הגלובליות והשפעתן על ישראל. הוא מתייחס למאבקי ההגירה באירופה ולחשש שיביאו להתחזקות השמאל הקיצוני והימין הקיצוני במדינות כמו צרפת, גרמניה ואנגליה. “המערב עובר שינוי מהותי”, הוא אומר. “אנשים מוכנים לוותר על רווחה כלכלית כדי להגן על אורח חייהם. האתגר הזה דומה גם אצלנו – שמירה על ערכים וזהות נוכח לחצים מבחוץ ומבפנים”.
בנוגע לאתגרים העומדים בפני מדיניות החוץ, על רקע המלחמה המתמשכת מול חמאס, איום הגרעין האיראני והחשש מחרמות בינלאומיים, מציין ניומן את החשיבות של הסכמי אברהם והצורך להרחיבם. “במאה הקודמת הנרטיב שלנו היה ‘שואה ותקומה’. היום הנרטיב הוא 'ברית אברהם' – חיבור לשורשים משותפים עם המדינות השכנות ויצירת עתיד משותף במזרח התיכון. השיח של למי שייכת האדמה צריך לעבור לשיח של האדמה שייכת לכולנו".
ניומן מתייחס גם לקרע החברתי סביב המגעים על הסכם להחזרת 101 החטופים הישראלים משבי חמאס. “ברור לי שיש חלק מהממשלה שרואה במלחמה הזדמנות לבטל את ההתנתקות, אבל זו טעות איומה. המנהיגות צריכה להתרכז בהחזרת החטופים ולא לתת לסוגיות אידיאולוגיות להסיט את תשומת הלב מהם”, הוא אומר. "אסור שהשבת החטופים תהפוך לכלי במאבקים פוליטיים פנימיים. נוצר פה משהו מאוד מסוכן: התיישבות ברצועת עזה מול החזרת החטופים. זה דיון שעלול לגרום פיצוץ בחברה הישראלית. המנהיגות חייבת להוריד אותו מהשולחן כמה שיותר מהר".
“אנחנו רוצים להחזיר את השקט לגבולות המדינה ולהחזיר את התושבים לביתם בצורה בטוחה”, מסכם ניומן אך מדגיש: “הדרך לעשות זאת היא לא רק צבאית – היא כוללת גם חיבור קהילתי ותחושת שייכות”.