מאז תחילת מבצע הלחימה הנוכחי בצפון ובדרום, אזעקות "צבע אדום" הפכו לתופעה יומיומית בכל רחבי הארץ, ולעיתים קרובות מדי מתבררות כאזעקות שווא. בעוד שתושבי עוטף עזה רגילים לצלילי האזעקות, היקף זיהויי השווא לאחרונה מטריד במיוחד. מאחורי התופעה עומדת החלטה להגביר את רגישות החיישנים של מערכות ההגנה, אך זו גובה מחיר משמעותי ברמת איכות החיים של האזרחים.
מערכות ההגנה הישראליות, כמו כיפת ברזל, חץ ושרביט קסמים, מתבססות על חיישנים רגישים שמטרתם לזהות איומים בזמן אמת. חיישנים אלה, הממוקמים ברחבי הארץ ובגבולות ומתניידים על פי אזורי האיום, משתמשים בטכנולוגיות מתקדמות לזיהוי שיגורים וניטור האוויר לאיתור תנועות חשודות.
כל מידע שנאסף מועבר במהירות למערכת עיבוד הנתונים, המנתחת האם מדובר בטיל, כטב"מ, או אובייקט אחר כמו ציפור או כדור מקלע. הגברת רגישות החיישנים היא החלטה מודעת של צה"ל. לאחר הפגיעה בבא"ח בגולני בצפון, הוחלט להגדיל את רגישות המערכות כך שיזהו כל תנועה שעלולה להוות סכנה.
במערכת הביטחון סבורים כי עדיף לשמוע אזעקות שווא מאשר להחמיץ שיגור שעלול לגבות חיי אדם. עם זאת, ההשלכות לכך מורגשות היטב: חצי מדינה נשלחת לממ"דים בלילות, ולעיתים קרובות מסתבר שלא הייתה סיבה לכך.
איך מזהה המערכת איום אמיתי?
מערכות כמו כיפת ברזל פועלות על בסיס שלושה שלבים עיקריים: זיהוי, ניתוח והשמעת התרעה. בשלב הראשון, החיישנים קולטים שיגור או תנועה חשודה. המידע עובר לעיבוד מיידי במערכות מתקדמות שמחשבות את מסלול הטיל, כתמ"מ או האובייקט. במידה שהאיום מזוהה כמכוון לאזור מיושב, מופעלת אזעקת "צבע אדום" כדי להתריע לתושבים ולהגן על חייהם.
הרגישות הגבוהה של החיישנים נועדה למנוע מצב שבו איומים חודרים מבלי שיבחינו בהם. עם זאת, חיישנים אלה עשויים לטעות ולזהות ציפורים, כדורי מתכת, או אפילו רחפנים כאיום פוטנציאלי, מה שמוביל להפעלת אזעקות שווא. למרות כל זאת, פיקוד העורף מדגיש מצידו שהמטרה היא להגן על חיי התושבים, גם במחיר של חוסר נוחות.
כל מערכת הגנה מפני איום טילים וכטב"מים כוללת כמה מרכיבים מרכזיים:
- מכ"ם (Radar): מערכת גילוי מבוססת גלי רדיו שמטרתה לזהות שיגורים, כתב"מים, או כל תנועה אווירית חריגה. המכ"ם שולח גלי רדיו לכיוון מסוים, והגלים חוזרים כאשר הם פוגעים באובייקט באוויר. ניתוח הגלים החוזרים מאפשר למכ"ם לזהות את מיקומו, גודלו ומהירותו של האובייקט. המידע המתקבל ממכ"מי כיפת ברזל, למשל, עובר לעיבוד מיידי במערכת בקרת האש, שמחשבת את מסלולו המדויק של האובייקט וקובעת האם הוא מהווה איום על אזור מיושב.
- חיישנים אופטיים: לצד המכ"ם, מערכות ההגנה מצוידות בחיישנים אופטיים המזהים הבזקים הנוצרים בעת שיגור רקטות או טילים. חיישנים אלו מבוססים על טכנולוגיות מתקדמות של עיבוד תמונה וזיהוי אור אינפרה-אדום. הם מסוגלים להבחין בין איום אמיתי לאובייקטים קטנים יותר, כמו ציפורים או רחפנים, אך בשל רגישותם הגבוהה, עלולים להפעיל אזעקות שווא.
- מערכות בינה מלאכותית AI: בשנים האחרונות שולבו מערכות AI במערכות ההגנה, שמטרתן לשפר את יכולות הניתוח והסינון של מידע המתקבל מהחיישנים ומהמכ"ם. מערכות אלה מנתחות דפוסי תנועה ופרמטרים פיזיקליים אחרים כדי להחליט האם מדובר באיום אמיתי או בזיהוי שווא.
- מערכת עיבוד נתונים: כל הנתונים הנאספים מהחיישנים ומהמכ"מים עוברים לעיבוד במרכז בקרת האש. המערכת מחשבת את מסלול האובייקט, מהירותו, והאזור הצפוי להיות מושפע ממנו. במידה ומזוהה איום אמיתי, מופעלת אזעקת "צבע אדום" ומידע נשלח למערכת הירי ליירוט הטיל.
החלטת צה"ל להגביר את רגישות המערכות התקבלה גם לאחר פגיעת טיל בית ספר ברמת גן. ההגברה נועדה לוודא שכל איום, גם הקטן ביותר, יזוהה ויטופל. עם זאת, הרגישות הגבוהה גורמת לכך שאובייקטים שאינם מסוכנים, כמו כדורי מתכת, ציפורים, ואפילו תנועת מטוסים מרוחקים, עלולים לגרום להפעלת אזעקות שווא.
כאשר המכ"ם מזהה שיגור, הנתונים מועברים למערכת עיבוד מרכזית שמחשבת את מסלול הטיל ומנתחת האם הוא צפוי לפגוע באזור מיושב. אם נמצא שהטיל מסכן אזור מסוים, מופעלת אזעקה באותו אזור, והמערכת מכוונת את מערכות היירוט, כמו טילי כיפת ברזל, ליירט את האיום.
זיהויי שווא נובעים לעיתים מרגישות יתר של החיישנים. לדוגמה, הבזק אור הנגרם מירי מקלעים או תנועת ציפורים גדולות עלול להטעות את המערכת ולגרום להפעלת אזעקה. פיקוד העורף מדגיש שעדיף להפעיל אזעקת שווא מאשר להחמיץ איום אמיתי, אך מודע למחיר הנפשי והחברתי הכבד של זיהויי השווא.
בשלושת השבועות האחרונים נרשמו יותר מ-30 מקרים של אזעקות שהתבררו כזיהוי שווא, במיוחד באזור עוטף עזה, שדרות ויישובים סמוכים. אזעקות אלו גורמות לחרדה ומתח, במיוחד בקרב ילדים ומשפחות שכבר חוו טראומות מהעבר. אנשים קמים בלילות ורצים לממ"דים רק כדי לגלות, דקות לאחר מכן, שמדובר היה באזעקת שווא.
מעבר למתח הרגשי, האזעקות משפיעות על איכות החיים של התושבים. לילות ללא שינה, יחד עם הפחד המתמיד מאזעקות חדשות, שוחקים את התושבים ומשפיעים על התפקוד בבוקר שאחרי.
בפיקוד העורף מנסים למצוא את האיזון בין רגישות המערכות לבין הפחתת אזעקות השווא. בצה"ל מבינים כי התראות שגויות פוגעות באמון הציבור במערכות ההגנה, ולכן נערכים תחקירים שוטפים במטרה לשפר את דיוק החיישנים. אחד הפתרונות האפשריים הוא צמצום מרחב ההתרעות באזורים מסוימים, כך שאזעקות יופעלו רק כאשר ישנו חשד גבוה לאיום אמיתי.
למרות המאמצים, המתח שבין בטיחות לתחושת הביטחון האישית עדיין עומד בעינו. צמצום האזעקות חייב להיות מאוזן כך שלא יפגע ברמת ההגנה על האזרחים. מצב זיהויי השווא משקף את המורכבות של המערכות הטכנולוגיות ואת הדילמות העומדות בפני צה"ל ופיקוד העורף. עם כל ההבנה לחשיבות ההגנה, ברור שהמצב הנוכחי אינו בר-קיימא. שיפור מערכות החיישנים והדיוק שלהן הוא צעד חיוני, אך גם הקפדה על מתן התרעות מדויקות יותר היא הכרחית. בינתיים, התושבים נדרשים להתמודד עם לילות ללא שינה, בתקווה שהשקט יחזור בקרוב.
ד"ר איתי גל הוא כתב הבריאות הטכנולוגיה והתעופה של מעריב, ורופא תעופתי.