שום סימן מקדים לא הופיע בבוקר היום שבו הודיע ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט על פיזור ממשלת השינוי. שרת הפנים איילת שקד, מספר 2 שלו ושותפה נאמנה בדרך חתחתים, ארזה מזוודה לנסיעה ממלכתית למרוקו.
לחצו כאן וקבלו את עיתון מעריב לחודש מתנה למצטרפים חדשים>>>
“הייתה הבנה באוויר שאנחנו הולכים לקראת סיום בגלל השיחות עם ניר אורבך, אבל בבוקר דיברתי עם נפתלי בטלפון וגם עם ניר אורבך ולכולם היה ברור שזה עוד לא אמור לקרות", היא משחזרת את האירוע ההוא. “אז נסעתי לשדה התעופה בלב שקט. הגעתי למרוקו ולקחו אותנו לסיור במסגד, ובעודי יחפה על השטיח במסגד ראיתי את המספר של נפתלי על הצג. אמרתי למדריך, סליחה, זה ראש הממשלה, אני חייבת לענות, וזזתי הצדה. ואז נפתלי סיפר לי על ההחלטה שלו לפזר את הממשלה ומה הוביל לזה".
שקד והנדל חשפו: אמיתי פורת במקום השלישי ברשימת "הרוח הציונית"
שקד: "כל מפלגות השמאל שמחרימות את נתניהו צריכות להבין שאין להן ממשלה"
שקד לא פסלה את נתניהו אך תקפה: "הליכוד מעכב את הפטור מוויזה לארה"ב"
ניסית להניא אותו מכך, לבקש שימתין לפחות עד שתשובי לישראל?
“הוא לא היה נתון לשכנועים, ההחלטה שלו הייתה סופית. הבנתי שאין שום טעם לדבר על משהו אחר, אז סגרתי את הטלפון. חזרתי למדריך והוא אמר לי, יש גג למסגד, אפשר לפתוח אותו, ופתח לי את הגג ואמר לי, תראי את השמיים. זה היה כל כך סוריאליסטי. הסתכלתי למעלה, שמיים כחולים, בהירים, ואמרתי בלבי שזהו, הגיע סופה של הממשלה".
נפגעת מהדרך שבה התבשרת על הסוף הזה?
“הייתי מעדיפה שהוא ידבר איתי קודם, יתייעץ איתי קודם, אבל נפתלי לא התייעץ עם אף אחד. הוא קיבל את ההחלטה לבדו. ידענו שהקואליציה בשלביה הסופיים, זה לא היה סוד, השאלה הייתה רק איך לגמור את זה, איך לעשות את זה".
כשחזרת לישראל אמרת לו מה דעתך על ההתנהלות הזאת?
“אמרתי לו. הייתה לו תשובה שלמה שאני מעדיפה לא לחלוק עם הקוראים".
לפחות הוא התייעץ איתך לגבי ההחלטה לפרוש מהחיים הפוליטיים?
“כן, הוא התלבט איתי רבות, ואז לקח לעצמו זמן כדי לחשוב. כל חברי המפלגה ואני בתוכם אמרנו לו להישאר, אבל אחרי שבועיים הוא החליט לקחת פסק זמן מהחיים הפוליטיים. זו הייתה החלטה מאוד אישית, לגמרי שלו".
יצאתם יחד למשימת התאבדות, ובסוף בנט לקח את הזהב והשאיר אותך עם נזיד עדשים.
“כן, הוא השאיר אותי בסיטואציה פוליטית קשה ומורכבת, אבל אני פוליטיקאית חזקה, ותיקה ומנוסה, במובן מסוים נפתלי פינה לי את ההנהגה והשאיר לי את המפלגה שפתחנו יחד כיושבי ראש משותפים".
אז בעצם מגיע לו זר פרחים?
“אני יודעת להסתדר לבד. נעמדתי על הרגליים ואני לוקחת פיקוד למרות שתפקיד ההנהגה הוא הרבה יותר קשה מתפקיד מספר 2. הרבה יותר קל להיות מספר 2. אתה נהנה מכל העולמות, כי אתה גם בחזית, בפרונט, גם מאוד משמעותי בכל התהליכים, אבל בסוף האחריות היא על מספר 1. עכשיו אני בראש המפלגה, ואני מרגישה שיותר נשים תומכות בי מאשר גברים, כי הן מזדהות עם האתגרים של ההנהגה ומבינות את הקושי. יש מעט נשים בפוליטיקה ומעט נשים שהן ראש מפלגה, וכמעט לכל מקום שאני מגיעה באות אליי נשים ואומרות לי: 'אנחנו מצביעות לך, תומכות בך, אוהבות אותך'. זה מאוד מרגש אותי. אני מקווה שאצליח לסחוף אחריי נשים רבות בישראל".
את כועסת על בנט?
“את הרגשות והכעסים אני משאירה לשיחות הפרטיות".
ואחרי השיחות הפרטיות, שקד החליפה פרטנר, וכמו שקורה ברוב מערכות היחסים שהגיעו אל קצן - הפליגה לזוגיות אחרת. כבר למעלה מחודש שהיא מדשדשת לסירוגין מעל ומתחת לאחוז החסימה עם יועז הנדל, שחבר אליה ממפלגת דרך ארץ. בתחילת השבוע הודיעה שקד כי אמיתי פורת, מזכ"ל הקיבוץ הדתי לשעבר, יהיה במקום ה־3 ברשימה.
“כשהתחילה השותפות עם הנדל במפלגת הרוח הציונית, אמרתי לו 'תראה, יועז, הסיבה העיקרית שהשותפות שלי עם בנט החזיקה כל כך הרבה זמן היא שהיה לנו כלל: לא לשקר אחד לשני'", היא מגלה. “אז כשאני שואלת שאלה, אני מבקשת לקבל תשובה אמיתית, גם אם לא נעים לשמוע אותה. אמרתי ליועז שאנחנו חייבים לבטוח אחד בשני, אחרת זוגיות לא יכולה לשרוד בפוליטיקה, כי כל הזמן יש ניסיונות לסכסך. ואמרתי לו שלבנט ולי היה עוד כלל, שאנחנו לא מתדרכים האחד נגד השני".
ומה הוא השיב?
“הנדל אמר, 'את צודקת, מקובל עליי'".
מה ההבדל בין נפתלי ליועז?
“שניהם אנשים טובים וערכיים שבאו לשרת את המדינה. שניהם מאוד נחושים, אסרטיביים, ממוקדי מטרה. בזה הם מאוד דומים".
ובמה הם שונים?
“לנפתלי יש אופי מאוד יזמי, הרפתקני, יותר מיועז וממני. יועז עובד יותר לפי נתונים, ונפתלי עובד יותר לפי רגש. בונוס לקמפיין? הוא גם יותר חתיך".
איך שלא מסתכלים על זה, איילת שקד היא אחת הדמויות הטרגיות במערכת הבחירות הנוכחית. הצעירה היפה והמאופקת, שמעולם לא נתפסה בסערת רגשות מוחצנת ותמיד שמרה על פאסון ממלכתי, הספיקה בתוך 13 שנה בסך הכל לייסד את סיעת הבית היהודי, לכהן כשרת המשפטים ולקדם מערכת משפט שמרנית, לפרוש מהבית היהודי כדי להקים את הימין החדש, לעמוד בראש תנועת ימינה כשרת הפנים, אבל בעיקר ולעולם להיות החצי השני של ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט.
בשנה האחרונה שילמה את המחיר האישי והפוליטי הכבד ביותר מבין כל חברי הקואליציה, וכשהממשלה התפרקה, גלשה במדרון האכזר לאזור אחוז החסימה. הנפילה לא רק מציבה סימן שאלה גדול על הקריירה הפוליטית שלה. היא בעיקר מכאיבה.
נקודת השבר הייתה הקמת ממשלת השינוי. “אנחנו מייצגים את הימין האידיאולוגי, ולכן לפני שנה וחצי עשיתי כל מאמץ כדי להקים ממשלת ימין", מבארת שקד. “כשסגרו לי את הדלת, נכנסתי דרך החלון, קיימתי פגישות עם גדעון סער ועם בצלאל סמוטריץ'. ניסיתי כל דבר שאפשר ואי אפשר, וכשהבנתי שלא תהיה ממשלת ימין, האחריות הייתה על הכתפיים שלי והייתי צריכה לקבל החלטה מאוד קשה שבנט כבר קיבל לפניי, להקים את ממשלת בנט־לפיד".
למרות המחיר הפוליטי?
“ידעתי שההחלטה הזו יכולה להוביל לסוף הקריירה הפוליטית שלי. לקחתי את זה בחשבון, ובכל זאת עשיתי את זה גם מתוך נאמנות לנפתלי וגם מתוך ההבנה שזה הדבר הנכון למדינה באותה נקודת זמן. אי אפשר היה להקים ממשלה אחרת, והיינו חייבים להפסיק לשעבד את המדינה לאין־ספור סבבי בחירות ולטפל בבעיות האמיתיות שהצטברו. אם הייתי עושה את הדבר הפוליטי הנכון, זה היה לפרק את הממשלה באמצע או לא לאפשר אותה מלכתחילה, אבל אני אחת כזאת שמסתכלת בסוף על טובת המדינה. אז למרות שידעתי שזו טעות פוליטית עבורי, לקחתי את ההחלטה לטובת המדינה. קיבלתי אותה ביחד עם בעלי. גם הוא חשב שזו החלטה נכונה".
אם הכוונות היו טובות וההחלטה נכונה, למה זה נגמר?
“בראייה לאחור, הממשלה הזו תפקדה טוב ועבדה היטב. כל ראשי הערים מהליכוד אומרים לי שזו הייתה ממשלה הרבה יותר טובה מממשלות נתניהו. הם קיבלו יותר ונתנו הרבה יותר לתושבים. הבעיה היא שאנחנו לא מצליחים לשווק את העובדות האלה לציבור, בטח לא לציבור הימני. הציבור הימני מרגיש שהקמנו ממשלה עם הערבים, ולכן זו ממשלה רעה ולא משנה כמה נדבר וכמה נסביר שהעברנו תקציב, פעלנו בתחום הדיור, התנהלנו נכון יותר מול איראן ומול החמאס ושהמבצע האחרון היה מהיר וקצר - הם לא ישכחו לנו את הישיבה עם הערבים. ההיסטוריה עוד תשפוט שבנט שינה לחלוטין את המשוואה. לא הרכנו ראש בפני החמאס, מצעד הדגלים התקיים בירושלים בגאווה, ואני קידמתי הקמת יישובים בנגב, דבר שאף אחד לא עשה לפניי, והשנה נשבר השיא של העולים להר הבית. אבל בסוף האזרחים מצביעים מהרגש, ולא משנה כמה נסביר להם שהממשלה שהייתה לא עשתה שום דבר רע. להפך".
זה מתסכל אותך?
“כן, אבל זו המציאות וצריך להתמודד איתה. אני לא מרימה ידיים. אני מנסה להמשיך להסביר לציבור מה עשינו ומה נעשה".
פוליטיקאי צריך תמיכה ציבורית מאחוריו, ולך אין את התמיכה וגם אין מפלגה אחרי כל הפרישות והפיצולים.
“המפלגה אצלי, המימון אצלי, וחברי הכנסת שהתפצלו הם עידית סילמן, מתן כהנא ושירלי פינטו. כל השאר איתי. אביר קארה, יום טוב כלפון וניר אורבך עובדים איתנו ביחד".
גם בנט עזב, ומתן כהנא לקח איתו את הכיוון של “רק לא ביבי".
“זה נכון, המפלגה השתנתה קצת".
אז למי את מכוונת? המרכז־שמאל רואה שאת מוכנה לשבת עם נתניהו, הימין מאוכזב שהלכת עם לפיד וממשלת השינוי.
“אני מכוונת למנדטים שהם ימין וימין־מרכז, שרוצים שתקום פה ממשלה מתפקדת. שלא רוצים להיות בשיח של ‘כן ביבי, לא ביבי'. מחירי הדיור בנסיקה, הדלק והחשמל התייקרו, והמזון בעלייה מתמשכת. הפקקים בלתי נסבלים, מערכת הבריאות ענייה, ובמקום לעבוד בשביל הציבור - כל המפלגות ממשיכות להתקוטט על ‘כן ביבי, לא ביבי'. בעיניי שיח החרמות הזה הורס את ישראל".
ודווקא אתם תושיעו את העם?
“אם הרוח הציונית לא תהיה על המפה, תקום ממשלה צרה של השמאל עם המשותפת, או ממשלה של נתניהו וסמוטריץ' ובן גביר, שחצי מהעם ירגישו שזו לא הממשלה ולא המדינה שלהם. אם אנחנו לא נהיה קיימים, תקום ממשלה שתיסחט בהכרח על ידי גורמי קיצון. לאף צד אין 60 מנדטים, ולכן רק אנחנו נוביל - כי יצטרכו אותנו לממשלת אחדות רחבה".
איך תובילו, אם כרגע אתם מתקשים לעבור את אחוז החסימה?
“אנחנו צריכים להתייצב. הכוחות מהציונות הדתית עוד לא הצטרפו אלינו".
על מי אתם בונים?
“הבית היהודי רוצה להצטרף אלינו. נראה, יכול להיות שנאחד כוחות. הם מאוד רוצים. גם אני. זה בהחלט דבר שנמצא על הפרק".
מי עוד?
“לא רוצה לזרוק שמות, אבל יש הרבה אנשים טובים שרוצים להצטרף כדי שהבוחרים יחליטו מה סדר העדיפויות שלהם. אם העדיפות היא לממשלה בלי נתניהו, שלא יצביעו לנו. אבל אם הבוחרים ירצו לפתור את התסבוכת ולהתקדם לממשלה רחבה שתתפקד עבורם, זה רק הרוח הציונית".
לפני שמתן כהנא חבר לבני גנץ, התפרסם שהוא ניהל איתך משא ומתן והציע ממשלת אחדות ברוטציה כשנתניהו השני. למה דחית אותו?
“אני לא מתייחסת לפרסום הזה. הוא לא מדויק בלשון המעטה. מתן בחר ללכת למפלגה שמחרימה את נתניהו, וזו זכותו. אני מכבדת את ההחלטה שלו ומאוד מעריכה אותו".
אבל כשהוא הודיע על החבירה לגנץ, צייצת שהוא יסייע לו לקדם את חזון המדינה הפלסטינית.
“גנץ לא מסתיר את זה, הוא מארח את אבו מאזן אצלו בבית, ואיזנקוט כבר אמר שהוא רוצה להוביל היפרדות מהפלסטינים. זו האג'נדה שלהם. זו האידיאולוגיה שלהם".
למה את מכנה אותם "שמאל"? במחנה הממלכתי יש לא פחות מחמישה “סרוגים": אלקין, טרופר, פרקש, תמנו שטה וכהנא. שלא לדבר על סער ואנשי הימין.
“נכון, המחנה הממלכתי הוא מפלגה שמעורבבת אידיאולוגית, אבל מי שעומד בראשה הוא איש שמאל שנפגש עם אבו מאזן בביתו. אני מאוד מעריכה ואוהבת את גנץ, אבל בתפיסותיו הוא איש שמאל, גם מדיני וגם כלכלי".
את היית מוכנה להיפגש עם אבו מאזן?
“לא. האמת שהוא רצה. אבו מאזן העביר אליי מסרים שהוא היה שמח לפגוש אותי. אבל אדם שבסופו של דבר רודף אחרי חיילי צה"ל בבית הדין הבינלאומי בהאג ותוקף משם את ישראל, מכחיש שואה ומוציא דיבתה של ישראל בעולם, ומחנך את הילדים הפלסטינים לשנאת יהודים - אני לא רואה שום טעם לנהל איתו דיאלוג. יש תיאום ביטחוני וסיוע לרשות בדרגים המקצועיים וזה בסדר, כי צריך להמשיך לקיים את מרקם החיים שם, אבל מפגשים ברמת המנהיגים, זה לא דבר נכון, ולכן גם בנט לא נפגש איתו כראש הממשלה כדי לא לתת לו לגיטימציה כל עוד הוא פועל נגדנו בהאג".
שקד היא סיפור יוצא דופן בפוליטיקה הישראלית: חילונית תל אביבית קופצת ראש לפריימריז במפלגה דתית שמרנית, ומובילה אותה עם הייטקיסט בכיפה זעירה מרעננה - הקצה הרחוק מהמפד"לניק המצוי. “כשנכנסתי למפלגה, דווקא הזרם החרד"לי־תורני עזר לי מאוד", מחייכת שקד. “אז נכון, ההחלטה לחבור לציונות הדתית נראתה לא נורמלית, והרבה אנשים אמרו לי 'אל תעשי את זה, כי פוליטית זה לא נכון לך', אבל אני מאוד האמנתי בחיבור, כי הוא היה אמיתי וערכי, ולמרות שאני לא חלק ממנו, מאוד הזדהיתי איתו ולכן הוא גם הצליח".
לא היה יותר טבעי להצטרף לימין החילוני?
“היינו שלישייה, נפתלי, הרב רונצקי ואני, וחשבתי שחילונים עם דתיים זו בשורה חשובה ושאני יכולה להיות הגשר בין המגזרים". הגשר הזה, שהיה בהמשך אחד היסודות בממשלת בנט-לפיד, פעל נגדה. “איבדתי תמיכה בקרב קהל שהיה מאחוריי לאורך שנים", היא אומרת.
“אנשים שעבדו איתי ושאני מאוד אוהבת כועסים עליי עד היום. היועץ שלי לשעבר לא מדבר איתי מאז המהלך, לא מוכן לסלוח לי ומתראיין נגדי. אני סופגת קיתונות של אש והסתה ברשתות ובחלק מערוצי הטלוויזיה, שלפני הקמת הממשלה היו הבית הטבעי שלי. שרי פנים לא מאובטחים בישראל, אבל אני הסתובבתי שנה שלמה עם אבטחה צמודה, והיו הפגנות קשות ליד הבית שלי. חלק מהן היו מאוד כואבות, כי הגיעו גם משפחות שכולות שהייתי בקשר מאוד קרוב אליהן. ובגלל שהייתי הסמן הימני של הממשלה, התקשורת שנוטה שמאלה תמיד הייתה נגדי כי אני ימין, והתקשורת הימנית תקפה אותי כי אני בממשלה. הייתי בתווך וכל הזמן ספגתי. גם מאמרי שטנה נגדי ב'הארץ' וגם הסתה נגדי בערוץ 14. אז נכון שיש קהל גדול שהבין את המניעים שלי ותמך וחיזק ועמד מאחוריי, ונכון שגם ביומיום עשינו עבודה נהדרת במשרד פנים, והיה מרתק וגם קל יותר בגלל שהשותף שלי הוא ראש הממשלה, אבל בסוף נבחר ציבור צריך להרגיש שהציבור מאחוריו, ואני הרגשתי שהציבור שלי לא עומד מאחוריי. שלאט־לאט אני מאבדת אותו. זה קשה, כי גם ככה החיים הפוליטיים מאתגרים וקשים".
והיום?
“הכל יותר אינטנסיבי. גם בבית, בגלל שנשענתי על בעלי בשנה האחרונה והוא מאוד עזר לי, זה גרם לנו לדבר יותר פוליטיקה בבית, והילדים סופגים את זה. ברחוב עדיין צועקים קריאות גנאי. במעוזים של הציונות הדתית שהיו פעם הבית שלי יש היום קרירות גדולה. כמובן שחלק גדול מהמצביעים הבין שהקמת הממשלה הייתה האלטרנטיבה הכי פחות גרועה, אבל לפעמים אני שומעת את ההסתה והפייק מגרונם של אנשים שפשוט לא יורדים לעומקם של דברים. פגשתי לאחרונה פעיל שלי בדרום שמאוד כעס על הקמת הממשלה. אמרתי לו, תן לי דוגמה אחת למשהו שעשינו לא בסדר. חשב, חשב ולא מצא, אין לו. אז הוא אמר ‘היית בטייבה והצטלמת עם דגל פלסטין'. עכשיו, לא הייתי בטייבה ובטח שלא הצטלמתי עם דגל פלסטין. הייתי בפגישה עם שר האוצר במשרד האוצר, וראש עיריית טייבה נכנס לחדר ורצה להצטלם איתנו, ומאחוריו הייתה אבן בצורת מפה של ההתיישבות בארץ ישראל שליברמן קיבל במתנה. אבל מישהו לקח את התמונה והפיץ ברשתות שאני בטייבה ומעליי מפת פלסטין. זו רמת הפייק".
מתרגלים לזה?
“לא. זה מעצבן אותי בכל פעם מחדש. הרבה פעמים בחרנו להתעלם מהפייק במקום להילחם בו. היום אני מבינה שעשינו טעות שלא התמודדנו עם זה בזמן אמת. האופוזיציה ניהלה קמפיין אגרסיבי נגדנו, שלא היה כדוגמתו. זו הייתה הכנסת הכי רעילה שהייתה בישראל מעולם. בקדנציות הקודמות אהבתי להיות בכנסת, הפעם השתדלתי לא להגיע לשם אם אני לא צריכה, ממש עד כדי כך".
איפה לדעתך היו הטעויות של בנט?
“נפתלי הזניח את הצד הפוליטי והתעסק כל הזמן במהות. הוא השקיע בתחזוק הקואליציה, אבל לא השקיע בתחזוק המפלגה שלו, שהייתה נתונה תחת אש".
ראש ממשלה לא אמור לעבוד במקום ללטף את האגו לסילמן או אורבך?
“כן, אבל בסוף כל פוליטיקאי, גם ראש ממשלה, צריך להשקיע זמן גם בפוליטיקה. נפתלי היה שקוע עד צוואר בנושאים מדיניים ואזרחיים, בקורונה, באיראן, באוקראינה, הוא עשה דברים טובים, אבל בסוף אם המפלגה שלך מתפרקת, אתה חייב להקדיש לה זמן".
סילמן אמרה בעבר בראיון לעיתון זה שהיית חברתה הטובה.
“מאוד עודדתי ודחפתי את עידית סילמן בתחילת דרכה להיכנס לפוליטיקה. אנחנו הולכות יחד הרבה שנים ותמיד דאגתי לה. ומה אני אגיד? ראינו שמתחיל להיות לה קשה לקראת מרץ ואפריל. הטעות של כולנו הייתה שלא תפסנו את זה בזמן".
את בקשר איתה היום?
“כן, אנחנו בקשר טוב".
איך ייתכן? חברתך הטובה, שדאגת להכניס לכנסת, הביאה לסופה של הממשלה ופירקה את המפלגה שלך.
“אני מבדילה בין הקשר האישי למהלך הפוליטי".
גם מול עמיחי שיקלי?
“עם עמיחי שיקלי אני לא מדברת מאז שהוא הצביע נגד חוק האזרחות, אחרי ששעה לפני כן ישב במשרד שלי והבטיח שהוא לא יעשה את זה".
וסמוטריץ'?
“בצלאל ואני היינו שותפים, והיום אנחנו לא מדברים. עם הקמת הממשלה הוא החליט מכל הפוליטיקאים לא לדבר איתי. הוא מדבר עם כל השמאל והימין אבל לא איתי. הוא גם קרא שלא להכניס אותנו לבתי כנסת, שזה השיא של השיא. סמוטריץ' הפך להיות המסית מספר אחת נגדי. אני הדמות הפוליטית שהוא תקף בעוצמה הכי גדולה. אז נכון, אני פוליטיקאית. אני קשוחה. אבל אני חושבת שזה בעיקר מעיד עליו, ושרוב הציונות הדתית מסתייגת מזה. לפעמים אני חושבת מה היו אומרים על זה הרב רונצקי ואורי אורבך ז"ל, שלימדו אותי להיות גשר ולא כמו סמוטריץ' לשנוא ולהסית. אני חושבת שאחרי כל הרעשים, הפתק שאדם שם בקלפי הוא ההשתקפות של הזהות שלו. ויש פלח גדול מאוד בציונות הדתית שתמונת המראה שלו היא לא סמוטריץ' ובן גביר".
את מדברת עם בן גביר?
“בן גביר מדבר איתי. הוא מדבר עם כולם. אנחנו ביחסים טובים גם עם שאר חברי המפלגה של סמוטריץ'. רק איתו לא".
נראה שגם שניהם לא מסתדרים ביחד.
“אין לי שום עניין להיכנס לזה. שיחליטו בעצמם. הם ילדים גדולים".
במבט לאחור, ממשלת השינוי הייתה טעות? יש איזה חשבון נפש? צער?
“בוודאי שיש חשבון נפש. היו דברים שהייתי עושה אחרת, חד־משמעית. יש בי צער על זה שאמרנו אמירות נחרצות בקמפיין הבחירות הקודם. לא היינו צריכים לדבר בצורה נחרצת נגד ממשלות אחדות או נגד ישיבה ברוטציה עם לפיד, למרות שגם הייתה הבטחת בחירות מרכזית למנוע בחירות וצריך היה לבחור בסוף איזו הבטחה משרתת בצורה הכי טובה את הבוחרים. אבל הלקח שלי הוא לא להתחייב לדברים שבסוף המציאות כופה עליך לא לעשות, אלא לדבר על מהות ולהגיד לציבור: תסמכו עלינו שבמציאות מורכבת נדע לעשות את הדבר שהכי טוב למדינה".
זה בדיוק מה שהם עשו בבחירות הקודמות ואכזבתם אותם. למה שיאמינו לכם פעם נוספת?
“כי הפעם אנחנו אומרים ביושר שהדרך היחידה לצאת מהפלונטר הפוליטי היא ממשלה רחבה".
אתם באזור אחוז החסימה. איך תקימו ממשלה רחבה?
“נוסיף עוד אנשים ראויים לרשימה ונסביר לכל הקהלים שאנחנו מפלגה שמייצגת יהדות מקרבת, ושאני כאמא לא דתייה לילדים בחינוך הממלכתי רוצה שהילדים שלי יקבלו חינוך יהודי עם זהות יהודית משמעותית. אנחנו לא חושבים שצריך לשעבד את שירותי הדת לחרדים. אנחנו מתכוונים לעסוק בנושא המשילות. יועז מכוון להיות השר לביטחון הפנים ולהחזיר את הביטחון לנגב, ויחד עם אביר קארה נטפל גם ביוקר המחיה".
את זה הבטחתם גם בקמפיין הקודם, דיברתם על תוכנית סינגפור והורדת מסים, אבל יוקר המחיה לא הלך לשום מקום.
“בכל העולם יש היום עליות מחירים, אינפלציה ומיתון בגלל הקורונה והמלחמה באוקראינה, ודווקא בישראל, שמלכתחילה הייתה מדינה מאוד יקרה, האינפלציה יותר נמוכה יחסית לעולם. אני מאוד מאמינה בהורדת מסים, ולפני התקציב השני נכנסתי לבנט ולשר האוצר ואמרתי להם: 'יש רזרבות של מיליארדים, בואו נשתמש בהם להורדת מסים'. ליברמן באמת אמר שהוא יכין תוכנית, ובסוף הממשלה נפלה".
לא רק הממשלה נפלה, גם המפלגה שלך. בכל רגע מישהו אחר פרש, ברח או עזב את ימינה.
“ברגע שבנט עזב וקיבלתי את ההובלה, לקחתי את המפלגה לקו מסוים שלחלק מחבריה התאים ולחלק לא. הקו שלי לא פוסל את נתניהו מכל וכל, ואומר שבשביל להקים ממשלה צריך ממשלת אחדות וצריך לשבת עם שני הצדדים. אני אשב עם נתניהו בממשלת אחדות. לא פוסלת אותו. אף פעם לא פסלתי".
אבל הוא פוסל אותך.
“אנחנו לא חלק משיח החרמות. אני מסתכלת על העניין באופן קר: נתניהו מנהיג הליכוד, אי אפשר להחרים מעל מיליון מצביעי ליכוד שבחרו בו, ואי אפשר להקים ממשלת אחדות בלי הליכוד".
לא אמרת בעבר שלנתניהו אכפת רק מהמשפט ושהוא צריך ללכת?
“בסיטואציה הנוכחית עדיף היה שנתניהו יפנה את מקומו עבור מחנה הימין. יש הרבה מפלגות שלא מוכנות להקים איתו ממשלה, וזה מה שיוצר את הפלונטר הפוליטי לאורך שנים. אבל מכיוון שהוא לא עושה את זה, ומכיוון שהציבור הליכודי ממשיך לבחור בו שוב ושוב, צריך למצוא קונסטלציה רחבה, גם אם זה אומר לשבת איתו. למחנה הממלכתי וליש עתיד יש תוכנית אחת להקים ממשלה: 61 עם המשותפת. אין להם אופציה אחרת, כי החרדים לא יעזבו את הליכוד ויבואו לשבת איתם. ולכן כל ה'רק לא ביבי' לא רלוונטי כרגע".
אבל השותף שלך יועז הנדל הצהיר שאין בכוונתו לשבת עם נתניהו.
“הנדל היה אדריכל ממשלת האחדות הקודמת שכשלה, ואחרי ארבע מערכות בחירות הוא מבין את המשבר ויודע שאין ברירה ולא תהיה ממשלת אחדות בלי הליכוד. גם כשגנץ מדבר על ממשלת אחדות, הוא מבין שהליכוד יהיה חלק ממנה, אחרת זה ללכת לבחירות או להקים ממשלה עם המשותפת".
הפערים בזוגיות הם לא רק מול הנדל. גם בנט סירב לבקשתך להטיל וטו על מינוי מני מזוז ליו"ר הוועדה למינוי בכירים.
“אנחנו בתקופת בחירות, והממשלה אמורה לתפקד כרגיל, אבל לאורך השנים שמו הגבלות על מינויים. לי יש שורה של מינויים משמעותיים שלא נותנים לי להעביר בגלל תקופת המעבר. אז למה לעשות איפה ואיפה ולמנות יו"ר לשמונה שנים?".
אבל אם את עצמך לא אוהבת הקפאת מינויים בתקופת מעבר, למה את מתנגדת למינוי מזוז?
“כי מני מזוז הוא דמות מאוד שנויה במחלוקת, בוודאי במחנה הימין, בגלל כמה פסיקות והחלטות שלו. במיוחד בממשלת מעבר צריך להעביר החלטות שיש עליהן קונצנזוס. אפשר היה לבחור שופטים בדימוס מהעליון שהיו עוברים בלי התנגדות. הביקורת שלי הייתה על עצם הבחירה. גם נפתלי חשב שצריך להביא מינוי אחר, אבל הוא חשש שהווטו יוביל לדחיית מינוי הרמטכ"ל, שהיה חשוב לו יותר".
מה דעתך על תוצאות הפריימריז בליכוד?
“זו מפלגה דמוקרטית וצריך לכבד את הכרעת הבוחרים. אבל השיח השולט היום בליכוד זה להשמיד מערכות, לנתץ ולשבור במקום לתקן אותן. אמסלם עובר את גבול הטעם הטוב בלשון עדינה, והוא ואחרים בליכוד הורסים כל חלקה טובה בהתבטאויות שאסור שיישמעו בכנסת ישראל. לכן אני חושבת שכל מי שרואה את עצמו כימין ערכי ואחראי - הבית שלו הוא הרוח הציונית".
והפריימריז בעבודה?
“אני מכבדת מפלגות שמבצעות פריימריז. אם נצליח, אפתח את המפלגה שלנו לפריימריז. אבל הרשימה בעבודה היא אולטרה־שמאל כלכלי קיצוני. אנחנו והם זה שתי תמונות מראה: אנחנו ימין ליברלי והם שמאל סוציאלי־כלכלי. תפיסות העולם של נעמה לזימי זה פרו־ועדי עובדים ורגולציה. היא ואביר קארה הלכו מכות כל הכנסת האחרונה, כי הם מייצגים תפיסות עולם הפוכות. אבל זה היופי בפרלמנט שיש בו הכל מהכל".
ומיכאלי עצמה?
“הסתדרנו היטב בממשלה. מרב הנהיגה את המפלגה בצורה רצינית וראויה וייצגה את קהל הבוחרים. מאוד שמחתי והתרגשתי בשבילה כשהיא הפכה לאמא. היא קראה לבן שלה אורי, וגם לבן הבכור שלי קוראים אורי. אחד המחירים הכי כבדים ששילמתי בפוליטיקה הוא שהמשפחה שלי קטנה. כי בסופו של דבר גידול הילדים הוא על כתפי בעלי, ולכן הוא בחר להסתפק בשני ילדים מדהימים ומיוחדים. אם לא הייתי בפוליטיקה, היו לי שלושה".
האתגר הגדול ביותר שעמד בפני שקד בהובלת משרד הפנים היה ללא ספק הטיפול בפליטים מאוקראינה. מצד אחד, כשרת הפנים המחזיקה במפתחות לשערי המדינה היה עליה לשמור על האיזון הנכון בין מדינה יהודית להומניטרית. מצד אחר, היא לא השכילה להבין את גודל האירוע, ולפחות בהתחלה להתעלות מעל השיקולים השגורים. “קליטת פליטים מאוקראינה ומרוסיה כתוצאה מהמלחמה הייתה בראש סדר העדיפויות שלנו", היא אומרת היום. “ובסופו של דבר הקמתי מנגנון מאוזן, שלא אפשר לכל אחד להגיע, אבל אפשר לכל מי שחי פה להביא בני משפחה וקרובים".
גם מי שהגיע נאלץ לשלם סכום כסף עצום ולחתום על התחייבויות כדי להיכנס.
“זה היה רק בהתחלה, בימים הראשונים, כי לא ידענו לאיזה שטף של כניסה אנחנו אמורים לצפות. אחרי זמן התארגנות שינינו את הנהלים".
לא היה לך קשה כיהודייה, כבת לעם של ניצולי שואה, לעמוד מול פליטים שנסים על נפשם מהתופת למקום מבטחים?
“הכי קל לפתוח את שערי המדינה לכל מי שרוצה, אבל צריך להבין שרוב אלה שהגיעו עם ויזת תייר נשארו פה. הפליטים מאוקראינה לא הגיעו אלינו באופן ישיר מאזורי מלחמה. כולם עברו דרך מדינות אירופה שהציעו להם להישאר. אנחנו לא יכולים לפתור את כל הבעיות ולפתוח את השערים לכולם בכל המלחמות".
ראית את התמונות של הפליטים הממתינים בנתב"ג?
“ראינו וכל הזמן שיפרנו ותיקנו וטיפלנו. מהר מאוד פתחנו גם את טרמינל 1, וכל אחד קיבל יחס מכבד וחומל. בגלל היקף האירוע זה לקח קצת זמן".
מה ההישג הכי גדול שלך במשרד הפנים?
“ההחלטה על הקמת 14 היישובים בנגב, שאמורים לחזק מאוד את ההתיישבות היהודית וליצור חיץ בין דרום הר חברון לפזורה הבדואית. אני גם מאוד גאה בקידום ביטול הוויזות לארה"ב. אחרי 15 שנה של פטפוטים אנחנו בשלב האחרון לפני הביטול. זו הייתה עבודה מאוד רצינית של כל גורמי הממשלה, ויחד עם שגריר ארה"ב בישראל. עד היום אף שר פנים לא הצליח לרכז את הטיפול בנושא הזה מלבדי. כרגע צריך להעביר רק שני חוקים בכנסת כדי שזה יקרה, אבל הליכוד והאופוזיציה מונעים את החקיקה".
מה עדיף, משפטים או פנים?
“שניהם משרדים מדהימים, אני חושבת שגם הכי מעניינים בישראל. זה כמו לשאול את מי את יותר אוהבת, את אמא או את אבא. אני לא רוצה להגיד מה ארצה בממשלה הבאה, כי זה עוד מוקדם, אבל אלו שני משרדים מאוד חשובים ואני מרגישה זכות מאוד גדולה לעמוד בראשם".
מה תעשי אם בסוף לא תיכנסי לכנסת ולממשלה?
“אם לא אוכל יותר, אצא לאזרחות. זה לא סוף העולם. בעלי אומר לי, את האישה הכי חזקה במדינת ישראל. לאורך השנים היו אולי שתי נשים שהיו חזקות כמוך, האחת גולדה מאיר והשנייה ציפי לבני, ואני עשיתי הרבה בגיל יותר צעיר ובפרק זמן יותר קצר מהן. אז כן, יש לי קריירה מפוארת, ולקחתי החלטה שיכול להיות שתפגע לי מאוד בקריירה הזאת. אם זה יהיה בלתי אפשרי להמשיך בה, אצא לאזרחות. זה לא סוף העולם. להפך. העולם גדול ורחב ומלא אפשרויות".