שעות אחדות לפני שראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט הודיע על פיזור הכנסת, נקלעה סטלה ויינשטיין, מנכ"לית המפלגה שלו, לתאונת דרכים טראומתית. זה היה היום היחיד מאז כינון ממשלת השינוי ועד סופה המר שבו המנהלת הדומיננטית ביותר בכוורת הרוחשת לא הגיעה לכנסת. בבוקר עוד דחתה את הקץ, שידרה פאסון, אבל כשהסיעה את הילדים לבית הספר ומישהו עצר באמצע הכביש ופתח את הדלת, הרכב של ויינשטיין התנגש בה במלוא כוח הקיטור.
“הגוף שלי קפא, הכל חטף, הכל זז", היא נזכרת. “בבית החולים הרופא אמר לי, אני נותן לך ואליום כי הגוף שלך בשוק, ואת חייבת להיכנס למיטה ולא לצאת ממנה לפחות 24 שעות. התלבטתי לרגע, כמעט אמרתי ‘כן, בסדר', ואז נפתלי שלח לי הודעה שתוך שעה אנחנו הולכים לפיזור הכנסת".
הופתעת?
“לא הופתעתי, התבאסתי. כי ניהלנו קרב ורציתי עוד. נפתלי תמיד אמר שאני פייטרית, שעד שאני לא במצב של לרדת על הברכיים אני לא מוותרת. אבל כנראה שכבר לא היה על מה להילחם. אז אמרתי לרופא, ‘לא יהיה היום ואליום'. נסעתי הביתה, התחלתי לקבל שיחות, להכין את הצוותים ואת ראשי המטות ולהרגיע את הסערה".
הבטחת להיות הקפטנית האחרונה בספינה, אבל מיד אחרי שבנט הודיע על פרישה מהחיים הפוליטיים התפטרת מתפקידך.
“התפטרתי רבע שעה אחרי שהנושא האחרון, ‘לא פרנסה, לא מעניין' ירד מהפרק. אני מאמינה בנפתלי בנט. אמרו לי, אל תקשרי את עצמך בו, שלא ידבק בך משהו. אם את רוצה להמשיך את הקריירה כאישה ימנית, תתרחקי ממנו, כי זה לא טוב לך. אבל אני אמרתי, עוד פעם אנחנו במשחק ריאליטי? איפה הנאמנות? וירדתי האחרונה מהספינה שלו".
איילת שקד עדיין נותרה על הסיפון
“איילת מובילה ספינה חדשה שאין בה מקום בשבילי. לכן לא נשארתי איתה. איילת אישה מדהימה, כשנפרדתי ממנה אמרתי לה, ‘את גדולה מהחיים', אבל יש נושאים חשובים שאני לא רואה את הספינה חורטת על הדגלים שלה. אז עזבתי. הלכתי למדבר כדי לחשוב רגע, להבין מה היה, לעשות חשבון נפש".
חשבון נפש?
“כן, בין היתר כי גם אנחנו בימינה לא עמדנו בהבטחות שלנו להוריד את המסים ולדאוג לפרנסה של כולם ובעיקר של הזוגות הצעירים ובעלי המשפחות. היה צריך ללכת בכל הכוח על ההבטחה ‘לא פרנסה, לא מעניין'. אבל אנחנו לא יישמנו את המדיניות הכלכלית ולא שמנו על זה את הדגש. אפשר לדבר על הערבים ועל סילמן ועל חוק החמץ מהיום עד מחר, אבל האמת הכואבת היא שהממשלה הזאת התפרקה בגלל יוקר המחיה. לסילמן לא הפריע החמץ בפסח, היא אופורטוניסטית, ואם לא היינו מאבדים מנדטים בגלל יוקר המחיה, היא הייתה ממשיכה להתחבק עם ווליד טאהא. אם האינפלציה לא הייתה מגיעה ל־%4, אז ימינה לא הייתה יורדת ל־4 מנדטים וסילמן לא הייתה מחפשת את הכיסא הבא".
היא צעירה ממוצא רוסי, לא דתייה ולא מתנחלת, וגם בלונדינית. מהרגע הראשון שבו ראש מפלגת ימינה זיהה בוויינשטיין את הניצוץ, הכישרון והפרגמטיות, הלוק שלה והמוצא שיחקו לידיים של בצלאל סמוטריץ'. “המינוי שלי היה מאוד שנוי במחלוקת", היא אומרת בגילוי לב. “נדרש הרבה מאוד אומץ למנות דוברת רוסית, מסורתית, בלונדינית, לנהל מפלגה של ציבור ציוני דתי. הם לא ידעו איך לאכול אותי כשהייתי ברשימת המועמדים לחברי הכנסת של ימינה, אז כמנכ"לית? היה רחש בחש מאוד חזק של מה הקשר, מאיפה היא באה עכשיו, מה היא קשורה".
למה בלונדינית זה בעייתי?
“כי בחורה בלונדינית, מוחצנת יחסית, דוברת רוסית עם פן ואיפור, היא לא הטייפקאסט שעובר חלק בגרון לציבור הדתי־לאומי. אני אומנם מסורתית, אבל גדלתי בבית שבו אחרי ארוחת שבת מדליקים טלוויזיה ואחרי בית הכנסת נוסעים לים. לא הייתי מנכ"לית שגרתית. את הכנס הראשון של המפלגה לא עשיתי במתנ"ס או בבית כנסת, אלא בקאנטרי בראשון לציון, עם בריכה, על מדשאה ענקית עם מלא שולחנות, ובמקום אוכל מסורתי היו המון טאפאסים קטנים ומדוגמים. כשראשי המפלגה עלו לבמה, לא הזמנו אותם בפאתוס המקובל, בצורה הכבדה והמכובדת, אלא באמצעות שיר".
שיר?
“הזמנו את איילת שקד לבמה עם השיר 'This girl is on fire'. נפתלי עף על זה, נקרע מצחוק. זה היה כל כך שונה ומגניב, אבל הפעילים לא הבינו, היו להם מבטים ואווירה של וואט דה פאק? וגם בהמשך הייתי צריכה קצת הכוונה, למשל כשנסענו מישיבת סיעה בכנסת ישירות למפגש עם פעילים באפרת. הייתי עם חצאית מעל הברך, ואיילת אמרה לי, את לא מגיעה ככה בשום פנים ואופן, תחליפי חצאית בדרך".
לא הרגשת שזה סוג של כפייה?
“לגמרי לא. לא ניסו להפוך אותי למשהו שאני לא, אלא במקומות שאני לא מכירה ולא מודעת, לעזור לי לכבד את האחר. הרי גם לבית כנסת לא אגיע עם חצאית כזאת, אז למה לא לכבד אוכלוסייה שהחצאית שלי היא ממש לא הסגנון שלה?".
אם כך, מה הייתה הבעיה של סמוטריץ' איתך?
“סמוטריץ' היה הראשון שהתחיל את הקמפיין נגד מועמדי ימינה לכנסת שאני הייתי חלק מהם, כששאל מה עדיף, סטלה ויינשטיין או אורית סטרוק לכנסת. אמרתי, למה לא עצרת על יום טוב כלפון, למה דווקא על סטלה? כי סטלה זה שם רוסי, אז מה לה וליהדות. לי, שהמשפחה שלי הקימה בית כנסת בחדרה, שסבתא שלי חרדית אדוקה. אבל היי, למי אכפת, היא רוסייה. החבר'ה שלו היו כותבים לי ברשתות, ‘תחזרי לרוסיה, את לא קשורה לישראל, ליברמן שתל אותך ברשימת ימינה כדי לפרק את תורת ישראל'.
הקש ששבר את גב הגמל מבחינתי היה כשעזרתי לחברה, דווקא תומכת נתניהו, להגיע לכנסת כדי לחזק את חוק העובדים הזרים בסיעוד ששקד קידמה. החברה העלתה תמונה בפייסבוק של שתינו מהכנסת, ואחת התגובות של מישהי עם כיסוי ראש בתמונת הפרופיל הייתה, ‘הבוגדת הזאת, יימח שמה וזכרה'. אז כתבתי, את אמורה להבין שמשמעות הקללה ‘יימח שמה וזכרה' היא שהילדים שלי ימותו, אז אני מעלה פה את התמונה של הילדים שלי מחופשים וחוגגים את חג הפורים בדיוק כמו הילדים שלך, אבל את איחלת להם למות רק כי את לא מסכימה עם הדעות שלי".
ומה?
“היא התנצלה. ובהמשך הציבור הדתי־ציוני קיבל אותי בחיבוק. כי גם כמועמדת לכנסת וגם כמנכ"לית המפלגה נסעתי בכל שבוע להתיישבות ופתרתי את הבעיות שהפוליטיקאים לא נותנים להן תשומת לב: בית ספר שלא נפתח, קווי אוטובוס שעוברים רק פעמיים ביום, כביש שסיימו לבנות וצריך אליו שביל גישה. כשפרשתי, ההודעות הכי חמות היו דווקא מיהודה ושומרון. כתבו לי: ‘את משלנו, אל תעזבי אותנו, עבדת כל כך קשה בשבילנו'. והם צדקו".
יצאת לדרך עם עידית סילמן, הייתן חברות.
“סילמן נכנסה לעולם הפוליטי מתוך חלום להיות פוליטיקאית. היא רצתה את הכיסא. אני נכנסתי למקום הפוליטי מתוך שליחות. עברתי ילדות קשה בעוני, הגעתי להצלחה עסקית בגיל מאוד צעיר ורציתי לפתוח את תקרת הזכוכית לאנשים נוספים כדי שאחרים לא יעברו את מה שאני עברתי. כשהתחלנו את הקמפיין, עידית ואני לקחנו פיאט לבנה קטנה, קישטנו אותה בסלוגן ‘סילמן וסטלה מחברות את ישראל' ויצאנו לחרוש את הדרכים. היא הייתה מגיעה איתי לאשדוד, לשכונות הרוסיות, למעוז החילוניות, ואני הייתי מגיעה איתה לחברון ולמערת המכפלה.
בדרך סיפרתי לה על התסכול שלי, שלמרות שאני יהודייה דורות אחורה וגדלתי בבית מאוד קרוב ליהדות, לא רואים אותי ככזו, ובעיני רבים אני קודם כל רוסייה. אמרתי לסילמן שהעובדה שיש כאלה גדרות על הגיור, יוצרת סיטואציה שהדוד שלי יוצא עם לא יהודייה, וזה מאוד עצוב לי ואני מפחדת על הבן שלי. אז סילמן התפללה איתי במערת המכפלה שיהיה בישראל גיור לפי הרב קוק כדי שהילדים שלי לא יהיו מופקרים לגורלם. זמן קצר אחר כך התכנסה הוועדה בימינה להפריש את עמיחי שיקלי.
עידית נכנסה, הבאתי לה חיבוק גדול, התיישבתי מאחוריה, ופתאום אני שומעת אותה תוקפת את מתן כהנא, שמנסה באומץ לקדם את חוק הגיור, וצועקת עליו שהחוק שלו יעשה נזק לעם ישראל, שלא יעשה שקר בנפשו ועוד ססמאות. אני זוכרת שלא הבנתי מה קורה פה. הרי סילמן האמינה בחוק של כהנא בדיוק כמוני. אמרתי לעצמי, ‘רגע, רגע, כל מה שקרה במערת המכפלה היה הצגה אחת גדולה?'. מבחינתי היא בגדה בי ובציבור שאני מייצגת. ובאיזו קלות, ובשביל מה? בשביל שריון וכיסא".
פוליטיקאים מכל המפלגות משנים קול ואמירה בהתאם לרוח הנושבת.
“לצערי הרב, הפוליטיקה הישראלית היא גרסה מאוד רעה של בית הקלפים. יש יותר מדי פוליטיקאים בכנסת ומעט מדי אנשי עשייה ושליחי ציבור. הם לא מדברים בכלל בשפה שלנו, הם מדברים פוליטית. כשהגעתי לוועדות גיליתי תופעה מדהימה: תפקיד הוועדות הוא להזמין מומחים מהציבור שינתחו את הנושאים החשובים כדי שהפוליטיקאים יוכלו לקבל החלטה איך להצביע. אבל בפועל, חלק מיושבי ראש הוועדות נותנים את זכות הדיבור לחברי הכנסת. ואז שלושה חברי כנסת מתחלפים ומדברים ומבזבזים את כל הזמן של המומחים.
זה השואו טיים שלהם, הם דופקים נאומים וסלוגנים שלא קשורים לכלום, בטח לא לנושא שלשמו הוועדה התכנסה, וכשנשארות כמה דקות לשמוע את המומחים, יו"ר הוועדה מזרז אותם, הוועדה מסתיימת וחברי הכנסת מצביעים לפי הדיל שסגרו מראש. פשוט ככה. זה היה מרתיח אותי בכל פעם מחדש, כי הבנתי שהפוליטיקאים לא מבינים את הציבור ומנותקים מהצרכים שלו. מבחינתם הכנסת והוועדות זו תוכנית 'האח הגדול'".
זה אשמת היו"ר?
“לא, זה נוהל שהתקבע. מהות העבודה הפרלמנטרית היא תוכנית ריאליטי, איך לעבוד באופן שיפיק לי את הסרטון עם הכי הרבה עוקבים. הדיסוננס בין הממשלה שעבדה מצוין לכנסת שלא מתפקדת היה משמעותי. היו ועדות, היו הצבעות, הייתה חקיקה, אבל שמישהו יעשה מחקר כמה חוקים מוגשים בקריאה טרומית ואף אחד לא מסיים אותם עד הסוף כי הכותרת יוצאת כבר בחקיקה הטרומית אז אין צורך לסיים אותה. חברי הכנסת עובדים בשיטת הריאליטי שואו, של ‘אני אביא את הכותרת ואת הלייקים', כי זה כל מה שמעניין".
זה לא גרם לך לרצות לעזוב?
“כל יום. היו לי ימים שהייתי מגיעה הביתה בדמעות ואומרת, אני לא רוצה יותר להיות חלק מהמקום הזה".
אבל היא הייתה, ועוד איך. חלק אינטגרלי ובכיר בשמיכת הטלאים, שלמרבה הפלא הצליחה לחמם לפחות לפרק זמן. בגילה הצעיר (35) ניהלה ויינשטיין סיעה שהייתה מורכבת משלוש מפלגות: השולמנים שייצגו את העצמאים ואנשי העסקים, הבית היהודי הציונית הוותיקה והימין החדש החילונית, שלא מזדהה עם נתניהו. “השולמנים עזבו, כי לא הבאנו את פתרון התכלס", מאפיינת ויינשטיין. “הבית היהודי נשארה באופן מפתיע למרות ההליכה לממשלה, והימין החדש, ששיקלי נבחר במיוחד כדי להביא אותה ולא עשה כלום בנידון, גם עזבה".
לא רק הציבור עזב, גם המנהיגים, גם אנשי הלשכה, נדמה שכולם עזבו אתכם.
“בשלב מסוים החלפנו קהל, אבל הציבור הדתי־לאומי מאוד האמין בבשורה של הרב קוק, שדוגלת בטוב והמשותף. כשהחלטנו ללכת לממשלת אחדות היה קושי, גם כי ניסו להציג את המהלך כאילו בנט קיבל את ההחלטה הזו מראש. יועץ פוליטי זרק את זה בניסיון לשכתב את ההיסטוריה, אבל אני הייתי במטה שלושה חודשים, ישנתי שם, השתתפתי באין ספור פגישות אישיות וקבוצתיות עם בנט והאופציה הראשונה הייתה לא ללכת לממשלה ולנסות להקים ממשלה ימנית בכל דרך אחרת.
איילת הלכה לרב דרוקמן כדי שישכנע את סמוטריץ' לשבת בממשלה שבה רע"ם תומכת מבחוץ, מה שביבי רצה לעשות. שקד גם ניסתה לשכנע אנשים אצל גדעון, גם נפתלי, כולם ניסו לעשות הכל כדי שלא ללכת על האופציה של ממשלת השינוי. אבל לא הייתה אופציה אחרת. ואז התחיל מבצע שומר החומות, ואני מדברת עם נפתלי ואומרת לו, אל תוותר על הממשלה, והוא אמר, תראי, לוד בוערת, עכו בוערת, אני לא יכול, אין היתכנות.
ויצא בהודעה שהוא יורד מהשותפות בממשלת האחדות. אנשים אומרים שזו הייתה הצגה, אבל זו הייתה הצהרה כנה לחלוטין. וזה שבר אותי, כי אני ואביר קארה נורא ניסינו לשכנע אותו לא לוותר. ואז היה הברדק של המשטרה שלא תפקדה, והייתה עוד פגישה, ואמרתי בה, מה מועילים לנו ממשלה ימנית וצבא שמתנהל טוב, אם כל מה שקורה בתוך הארץ ממש לא טוב? הרי את השלום הכי מתפשר עושות ממשלות ימניות ואת המלחמות הכי מפוארות עושות ממשלות השמאל".
מה בנט אמר?
“הוא התלבט. שיקלי היה מאוד נגד וגם ניר אורבך, אבל דווקא סילמן הייתה מאוד בעד. היא אמרה שיש עת לארץ ישראל ועת לתורת ישראל, ועכשיו זה העת לעם ישראל. אני ממש זוכרת את הציטוט הזה שלה. עידית עזבה את הבית היהודי לימין החדש, ואז עשתה את הקפיצה לרפי פרץ ואז עזבה את פרץ וחזרה עוד פעם אלינו. בדיעבד מישהו שעשה כל כך הרבה זיגזגים מעיד על זה שאין לו מהות. הרי לא עשית את כל המעברים האלה מתוך אידיאולוגיה. פשוט ראית שההזדמנות בימינה יותר טובה מבחינת הסיכויים שלך. אמרתי בשעתו לאיילת, איך הכנסתם למקום כל כך גבוה מישהי שבגדה פעמיים? מה חשבתם, שהיא לא תעשה את זה בפעם השלישית? היא מהרגע הראשון רצתה רק כיסא".
חלק גדול מתומכי ימינה ראו בהקמת הממשלה סוג של גניבת קולות.
“סובייקטיבית אני לא אומרת שאין מצביעים שהתרוצצו פיזית ביחד איתי ביום הבחירות שכועסים עליי מאוד. היו ביניהם גם נציגים של משפחות שכולות, ואני מבינה אותם לגמרי. היו שהאמינו שלא נשב עם רע"ם ועם האחים המוסלמים והם כועסים. אבל אובייקטיבית, אני לא מרגישה שהייתה לנו אופציה אחרת. ומועד בחירות חמישיות לא היה מביא לתוצאה שונה".
איך הגיבה שקד?
“לאיילת היה הכי קשה. איילת, כשהיא מאמינה במשהו היא מדברת אותו. אבל בישיבות היא הייתה יושבת ושותקת. מתהפכת. ממש ראינו עליה שקשה לה מבפנים. אני זוכרת שהגענו אליה הביתה ליום ההולדת, והיא אמרה, ‘יש המון מפגינים בחוץ'. ואז היא שאלה ספציפית אם גם המשפחות השכולות שם. היא הרגישה כל כך רע. על פני השטח לא היו ויכוחים, אבל הייתי יושבת איתה שעות, מראה לה מספרים וניתוחים של מצביעים בעד ממשלת אחדות, והיא הייתה מקשיבה ואומרת אממ... אמ... זה לא עניין אותה".
אז למה היא לא דפקה על השולחן?
“היא דפקה. היא עשתה הכל כדי למנוע את הקמת הממשלה, ונפתלי נתן לה יד חופשית. הוא אמר לה, אם תצליחי אני שם. אבל כשזה לא קרה, נפתלי נשא נאום בתוך החדר. הוא אמר, חבר'ה, או שאנחנו נכנעים להפגנות ולקטסטרופה ולשנאה, כי הגענו למצב שהיינו מבריחים את עצמנו מהחניות, ומביאים לחורבן בית שלישי, או שאנחנו קופצים על הרימון ומנסים לעשות הכל למען המדינה. התחושה הייתה ממש של לקרוע משהו מעצמך בכדי להציל את הבית.
זה לא סיפור יפה, זו הייתה האמת. ושיקלי יושב עם הראש למטה. כל אחד אומר את דברו לפי הסדר, ושיקלי אומר, תעברו הלאה. איילת אומרת, חבר'ה, בדקתי בכל מקום, אין אופציה אחרת, ושיקלי לא עונה. אז נפתלי נתן אגרוף על השולחן ואמר, מי שמספיק אמיץ למהלך שיבוא עכשיו ומי שלא, שיהיה הוגן ויתפטר. ואני זוכרת את שיקלי, יושב ככה, לא מישיר מבט ולא מתפטר. יצאנו ואמרנו, הוא הולך להיות הבעיה. ואז הוא הוציא מכתב מתחמק שלא הבהיר אם הוא מתנגד או מסכים, ולמחרת הודיע שיצביע נגד הקמת ממשלה עם מפלגות השמאל".
יושב במפלגה שלכם אדם שקיבל מכם כיסא, ולא מפסיק להשמיץ אתכם ולהצביע נגד החוקים שאתם מקדמים. למה חיכיתם כל כך הרבה זמן להפריש אותו?
“טעות, טעות חמורה. כי זה גרם לכל האופורטוניסטים האחרים להרים ראש. וברוך השם יש מספיק כאלה. מה שמשעשע בסיפור הוא שהתומכת הנלהבת ביותר בהפרשה של שיקלי הייתה עידית סילמן. ודווקא נפתלי אמר, זה בן אדם שהיה מחנך בישראל, איש ימין, שכשיגיע הרגע להעביר חוקים לטובת המדינה הוא יעשה את המעשה הנכון למען עם ישראל.
נפתלי נותן אמון. היינו צוחקים על זה שלמי שמגיע מעולם העסקים אין שום סיכוי להבין את העולם הפוליטי, כי בעולם הפוליטי אין לוגיקה. שיקלי היה עציץ לכל אורך השנה. לא השקיע יותר מדי זמן בקידום נושאים, לא הביא חקיקה משמעותית. הוא היה כלום ושום דבר והצביע נגד חוקים שהיו באופן מובהק לטובת המדינה כמו חוק האזרחות. איילת ישבה איתו שעות ושמעה ממנו שיצביע בעד החוק או שיימנע. עוד חבר כנסת דיבר איתו כל הלילה וגם הוא אמר ששיקלי הבטיח שיצביע או יימנע. אבל בבוקר שיקלי הצביע נגד.
איך אדם ציוני מהימין מצביע נגד חוק האזרחות? שיקלי היה אכזבה גדולה, כי גם אם הוא רצה לקדם את האינטרס האישי על חשבון טובת הציבור, לפחות שיעשה עבודה פרלמנטרית משמעותית תמורת 40 ומשהו אלף שקל פלוס לשכה פלוס שני עוזרים, ריבונו של עולם שמשלמים לך מכספי הציבור. וזה אדם שמכנה את עצמו איש חינוך".
שיקלי לא היה היחיד שיצא נגדכם מתוך הכנסת.
“הם עושים את זה בכוונה, כי כל עוד התקשורת תדבר על דוד אמסלם שצורח ומקלל, אף אחד לא יתרכז במה הוא קידם למען ישראל השנייה שהוא מתיימר לייצג. וכך גם גלית דיסטל אטבריאן, שכתבה שכל מה שיש לה בראש זה הרגליים הארוכות של מתן כהנא. אני הייתי קוראת לזה הטרדה מינית. היינו עוקצים את מתן בלי הרף: תעמוד שנייה, תסתובב. כולנו חטפנו ונפתלי יותר מכולם".
איך התרשמת מבנט?
“גאון. חריף, מבין דברים מחצי משפט, מנתח סיטואציות בשניות. הוא אחד האנשים החכמים ביותר וגם איש של אנשים. זוכר כמה ילדים יש לך, ומה שלום אמא שלך שהייתה חולה, מתקשר לשאול מה שלום הנכדה שעברה ניתוח".
וחסרונותיו?
“החיסרון הכי משמעותי שהוא רואה את האנשים בדיוק מנקודת המבט שלו. הוא גדל בדרך ובתרבות מסוימת, ומשום מה הוא בטוח שכולם כאלה. הוא לא פראייר, אבל הוא שופט יותר מדי אנשים לכף זכות. הוא נותן יותר מדי אמון ולא תמיד בודק את האנשים. הוא סומך עליהם. בנט היה חזק מול איראן, אבל לא חזק מול סילמן. הייתי רוצה לראות אותו יותר מעניש, יותר שומר טינה.
לציבור מגיע שישמרו טינה וידאגו שפוליטיקאים רעים שבאים מתוך אופורטוניזם לכנסת, לא יחזרו אליה. בנט היה ראש ממשלה טוב, אבל טעה בחישובים הפוליטיים. הוא לקח לרשימה טעויות פוליטיות. הוא לקח ללשכה טעויות פוליטיות. הייטק זה לא אטמוספירה של עסקנות".
זה לא מסביר את פרשת הבית ברעננה, ששופץ בסכומי עתק על חשבון משלמי המסים.
“זה ספין וחארטה. יש דרישות אבטחה, והדוברות פקששה עם ההחלטה הגרועה להשוות בין ההוצאות של בתי נתניהו ובנט. זה היה כישלון קולוסאלי. כל מה שהיה צריך לעשות זה להגיב בשקיפות ולא בהתחשבנות ובפנקסנות. אגב, כיערו לו את הבית פצצות. בנו מסביבו חומות מכוערות של ברזל. מבית יפהפה זה הפך לכיעור של בית עם חומה אפורה, מגעילה, עם זיגזג שני מטר. גועל נפש, איכס. אני במקום גילת הייתי חונקת אותו על הדבר הזה".
והזמנות האוכל מוולט?
“נהוג שבבית ראש הממשלה יש מבשלת וצוותי עזר בעשרות אלפי שקלים. זה התקן בבלפור שהיה אמור לעבור לרעננה. אמרה גילת, אני בבית, אני אבשל, וכשלא אהיה בבית והילדים ירצו לאכול, נזמין מוולט. ונחסוך הרבה כסף למדינה. זה לא היה בזדון אבל זו הייתה טעות, כי אם אתה יכול להרשות לעצמך לשלם על המשלוחים, עדיף בשביל הנראות. אבל במקום זה הדובר התעסק בהנהלת חשבונות, במקום להגיד, סליחה, טעיתי, אני משלם ולהתקבל כמו מלך".
והנסיעה של גילת לחו"ל בניגוד להמלצת בעלה לציבור?
“זו הייתה זכותה. בנט אמר לנסוע למדינות לפי ההמלצות, וגילת נסעה בדיוק למדינות שלא הייתה המלצה להימנע מהן. אומנם זה לא נראה טוב ברמת הנראות, אבל בסוף המשפחות לא בוחרות לחיות את התפקיד. אני לא אוהבת את הנבירה בפחי האשפה של המשפחות. ראש ממשלה זה תפקיד בלתי אפשרי, זו הלשכה שכולם חולמים להגיע אליה ואחר כך בא לך למות ממנה, אז זה בסדר שהמשפחות לא בוחרות להיות שם. הנבירה הזו בפחים של שרה ושל גילת ושל ליהיא, למה הולכים לשם בכלל? מילא אם היינו שווייץ ולא היו לנו בעיות אחרות לדון בהן".
איך התרשמת ממערכת היחסים של בנט עם לפיד?
“יש להם קשר חברי מדהים. בכלל אמון בין פוליטיקאים זה דבר יוצא דופן. ראו את זה בשפת הגוף. בדינמיקה ביניהם. הם רואים הרבה דברים עין בעין. פעם רצינו לעשות ערב גיבוש ושניהם אמרו שהם רוצים להביא את להקת תיסלם. היש יותר סחי מזה? הם כאילו באים משני עולמות שונים אבל גם מאוד דומים. מאותו סוג ווייב, כמעט מאותה נאיביות".
נראה שהיועצת המדינית שמרית מאיר התרשמה אחרת.
“אני מבינה אותה. שתינו היינו באותו מקום של מינויים שהסביבה הקרובה של נפתלי הרימה עליהם גבה. זה עורר אנטגוניזם".
על רקע שוביניסטי?
“גם. בהחלט. שתי נשים צעירות שהגיעו משום מקום פורצות את ההגמוניה הגברית סביב בנט. מה, אתן חושבות שאחרי שאנחנו מלווים את בנט שנים, אתן תבואו ותגנבו את האוזן שלו? בנט הפך את שמרית למישהי מאוד משמעותית, והיא חטפה המון חצים. כשהיא עזבה, הבנתי שהייתה מוגלה שהיא נורא רוצה לשחרר".
חברייך למפלגה ראו בראיון שקיימה כפיות טובה כלפי מי שקיבלה ממנו הזדמנות ואמון והפרה אותו כשתקפה אותו ואת סביבתו בחריפות.
“הייתי שמחה שמאיר הייתה משחררת את המוגלה הזו מולי, על כוס קפה, ולא מול עיתונאי. היא עשתה את זה במקום הלא נכון ובעיתוי הלא נכון. היא עשתה טעות כי בעולם העסקי, בעולם התקשורתי, בעולם הייעוץ ובעולם משרות האמון, אמון זו מילת המפתח".
עד שהפכה מועמדת ימינה לכנסת, עמדה ויינשטיין בראש רשת מכוני הכושר “לזוז", שהפכה עם פרוץ הקורונה לסמל מאבק העצמאים בממשלה. אבל לא תמיד היא גלגלה מחזור כספים בן עשרות מיליונים. היא עלתה עם אמה מהקווקז לחולון וגדלה בשכונת עוני ופשע. “הייתי רעבה", היא מספרת. “רעב אמיתי, לא פספוס חד־פעמי של ארוחת צהריים. אמא הייתה חד־ הורית שנאלצה לנקות בתים כדי לשרוד, ואני הצטרפתי אליה, כי לא היה איפה להשאיר אותי.
ראיתי יחס מזלזל ומשפיל כלפיה. היו אומרים לה, תנקי את החלונות מבחוץ, והיא מתכופפת, כמעט נופלת החוצה, ואני תופסת לה את הרגל שלא תיפול. היה ניצול כל כך ציני של העלייה הרוסית המוחלשת". כשגדלה, סיפרה שהרעב הזה היה הקטליזטור להצליח. בסגר הראשון של הקורונה כבר היו בבעלותה שישה סניפים ביחד עם בעלה וגיסה: “עברנו את הסגר בכיף, לא היו הכנסות, אבל הרשת רווחית, אז זו הייתה ממש מכה קלה בכנף.
נהנינו בבית, עבדתי עם מאמנת אישית, ופתאום היא אומרת, יש שמועות על סגר שני ואני כבר חודש וחצי רעבה, כי אני עצמאית ואין לי כסף להאכיל את הילדים שלי. זה החזיר אותי בבת אחת לילדות שלי. אמרתי, איך הפכתי לכל כך מנותקת? הרי הייתי שם לפני 30 שנה. נכנסתי לאוטו, קראתי לידיד שלי ויחד פרצנו לוועדת הכנסת, בכיתי וצעקתי על יפעת שאשא ביטון שתעזור לעצמאים וזה פתח מהדורות, כי שאשא ביטון הלכה איתי למלחמה".
המלחמה כללה, בין השאר, אוהל מחאה ושביתות רעב מול הכנסת. “הדוברת של נפתלי ראתה אותי באוהל והזמינה אותי אליו", היא מספרת. “באתי לוועדות, הצגתי מספרים, נתונים וסיפרתי שאמא שלי הייתה קונה לנו במבה כי שקית קטנה עלתה רק שקל ויש בזה חלבונים ושבימי שישי הלכנו לחפש שאריות מזון בשוק. דיברתי על הדור שלי, שלא מצליח להגיע לדירה ולפעמים אפילו לא יכול למלא עגלה בסופר. רוב חברי הכנסת והשרים בכלל לא התייחסו, ורק נפתלי התעניין וקרא את המצגת ומשם הכל היסטוריה".
היית אמורה להיכנס לכנסת במסגרת החוק הנורווגי, אבל קארה סירב להתפטר.
“התכנון היה שאהיה מזכ"לית שהיא גם מנכ"לית וגם חברת כנסת. לא פרס ניחומים אלא משהו בנוסף. אבל קארה לא רצה להתפטר, ובתור מישהי שהפסיקה עבודה רווחית ולא ראתה בית ומבינה שהחלום מתפוצץ לה בפרצוף, התחלתי לעשות חושבים. רציתי לעשות חקיקות. כבר היו לי כמה חקיקות בראש, אפילו התחלתי לנסח אותן ברמת המחקרים, איך להוריד את המס ולהביא עוד נקודות זיכוי לצעירים ולגני ילדים.
כשזה לא קרה, התקשרו אליי ברמת הרכילות לברר מה אני הולכת לעשות, והראשון שהתקשר ואמר, אני כואב איתך ומבין אותך ואעזור לך במה שאוכל, היה ניר אורבך. בחיים לא אשכח לו את זה. ולכן גם לא כעסתי עליו כשהוא התלבט אם להישאר, כי ידעתי שלפחות אצלו זה לא ברמת הסלוגן. הבטן באמת כאבה לו".
שנה תמימה הספיקה ויינשטיין לנהל את המפלגה: “כשהמנדטים בסקרים התחילו לנחות, הפכתי בשלב מסוים לדוברת הקואליציה, כי הספינה התחילה לרעוד והחברים נעלמו מהמסכים. אמרתי להם, האזרחים רואים את הממשלה שלא ברור אם היא תחזיק מעמד, רוצים לשמוע מה קורה ואתם מתחבאים. מישהו צריך להגיד להם, כן, זה המצב, ואם לא נצלח את המשבר נלך לבחירות. אבל חברי הקואליציה אמרו, מה יש לנו טוב להגיד. אמרתי, זה בסדר גם להגיד רע. והלכתי לאולפנים לדברר את הקואליציה ואת ימינה, למרות שכולם אמרו לי, ‘מה את צריכה להיות מזוהה עם הכישלון'".
דיברת לא מעט גם על נתניהו.
“יש לי אכזבה מאוד גדולה ממנו, לא בגלל המשפט וכל הטררם הזה, כי זה לא מעניין אותי. כבת הדור שלי, ציפיתי ממנו ליותר עשייה בשיח הימני והכלכלי. אין ימין ביטחוני. אין ימין כלכלי, ואני עדיין מחכה שיספחו את יהודה ושומרון. ראיתי סרטון שהטריף אותי. בסרטון ביבי אומר, המחירים יקרים לכם? אתם רוצים שיהיה פה זול? יופי, תצביעו לי. בוא, אני רואת חשבון, איך בדיוק תוריד את המחירים? מה התוכנית הכלכלית שלך ואיך אדם שגר בווילה בקיסריה ומעולם לא היה שייך למעמד הביניים יכול להבין מה עובר זוג צעיר עם שלושה ילדים ומשכנתה.
גם מרב מיכאלי מדברת הרבה, אבל בפועל ספינות מטען תקועות בנמלים שבועות וחודשים, העלויות של העיכובים מתגלגלות ישירות לציבור ובמשרד התחבורה מתעלמים. מישהו אמר לי אתמול, ‘ישראל זה כל מה שברית המועצות חלמה להיות'. זו אמירה מזעזעת. אנחנו מבריחים את האנשים המוכשרים מפה, אפילו הפליטים ההייטקיסטים שהובאו לפה מאוקראינה גילו את יוקר המחיה ואת גובה המסים וברחו. התקשר אליי מישהו מאוקראינה ואמר לי, ‘יהודים מצילים פה יהודים אבל מעבירים אותם לגרמניה'. זה אבסורד שההיסטוריה תשפוט".
שרת הפנים שקד ספגה ביקורת רבה על אופן הטיפול בפליטים.
“הטעות הטקטית של איילת הייתה שהיא הקשיבה לפקידות ברשות האוכלוסין שנמצאת שם עוד מימי אריה דרעי ונתנה להם יד חופשית לבצע את המדיניות שלו".
איפה היית כדי להאיר את עיניה?
“טסתי כמה פעמים לאוקראינה עם כוחות ההצלה, והייתי מתקשרת אליה מהתור בנתב"ג ומדליקה את הווידיאו. הייתי אומרת לה, את רואה? תעשי משהו. והיא עשתה, אבל לא מספיק".
ומה תעשי את? תמשיכי את דרכך בפוליטיקה?
“בעלי אומר, עשינו הרבה כסף לפני שהצטרפת לימינה, תחזרי לעסקים, מספיק עם ההרפתקה הזאת. גם אמא שלי אומרת, יש לך שלושה ילדים קטנים שנעלמת להם לשנה. מספיק. תחזרי אליהם. אבל יש גם את הפעילים וראשי המטות והעמותות שאומרים לי שאני לא יכולה לעזוב. ויש קהל שלם של אנשים מהדור שלי, בני 30 עד 40, שעובד המון שעות, משלם מחצית ממשכורתו למסים ואת החצי השני למסגרות החינוך.
אם ‘נפלת' ויש לך שלושה ילדים בגילי הגן, תשלם מעל 9,000 שקלים לחודש. זה פסיכי. כולם מדברים על משבר הדיור, אבל משבר תשלומי החינוך הפרטי לגיל הרך קטסטרופלי הרבה יותר. אם אחזור, זה בשבילם".
למה שיאמינו לכם הפעם, הרי גם בבחירות הקודמות הבטחתם ולא קיימתם.
“כי לא נכנסתי לכנסת. זו לא הייתה האצבע שלי. זה חשבון הנפש של קארה ושל מי שהעלה את המסים והציע מענקים למי שכבר ממילא פשט את הרגל. אני רוצה להרחיב את התקרה למי שסוחב את נטל המדינה על גבו בידיים קשורות. רק השבעים שהיו רעבים פעם יכולים לנהל את המאבק של הרעבים שעדיין אינם שבעים, כי הרעבים עסוקים בלשרוד. הבעיה היא שרוב הנציגים שלנו בכנסת מעולם לא היו רעבים".