אז שנות ה־80 מראים סקרים בחברה הערבית שכ־60%־70% מבעלי זכות ההצבעה במגזר היו מעוניינים בשילובה של מפלגה ערבית בקואליציה. ביוני 2021 זה קרה, עם כניסתה חסרת התקדים של מפלגת רע"מ לממשלה למשך שנה, עד להתפרקות הממשלה.
כעת, לקראת הבחירות החמישיות בתוך כשלוש שנים, עולות השאלות: האם הניסוי הצליח, וכיצד ישפיע על דפוסי ההצבעה במגזר הערבי בבחירות הקרובות?
“ההשפעה של שילוב מפלגה ערבית בקואליציה הייתה ברמה התפיסתית", אומר ד"ר הישאם ג’ובראן, מנהל מכון אפקאר (Afkar) למחקרים. “אנשים הבינו שזה אפשרי וניתן להשפיע מבפנים ולהשתתף בחלוקת העוגה. אבל אני לא חושב שברמת השטח ובמבחן התוצאה ניתן להצביע על שינוי בפועל בפרק זמן קצר כזה. אין שינוי ברמות האלימות והפשיעה, שזהו הטיקט העיקרי שעליו נכנסה רע"מ לקואליציה.
בסקר שנערך לפני כשבועיים, 72% מהנסקרים היו בעד הצטרפות מפלגה ערבית לקואליציה. שאלנו גם: האם אתם בעד שהמפלגה תתמוך בקואליציה מבחוץ? ורק 45% ציינו שהם בעד. כלומר, הציבור רוצה להשתלב בממשלה. זו מגמה של שנים".
“במובן מסוים, רע"מ מימשה את הצורך של הציבור הערבי להיות חלק ממקבלי ההחלטות, אבל בפועל הציבור מאוכזב מהתוצאה. לא מעצם ההצטרפות, אלא מהתפקוד", אומר ד"ר מוחמד ח’לאילה, מרצה באוניברסיטת חיפה וחוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה. “אם בוחנים את המציאות הלכה למעשה, רע"מ הבטיחה נסים ונפלאות, הצליחה להביא תקציבים, אבל בפועל, חיי התושבים לא השתנו בהרבה סוגיות בוערות כמו אלימות, פשיעה, תקציבים לרשויות, יוקר מחיה ואפליה. אומרים עליה שהיא לא ניצלה את האצבע ה־61 ונרדמה במשמרת. מהצד השני, יש קולות שטוענים כי לא ניתן לצפות שבתוך שנה יהפכו עולמות. זה תהליך".
בסקרי דעת קהל שנערכו במכון המחקר “סטאטנט" בחודש האחרון עולה כי הציבור הערבי לא מזהה שינוי שחל במעבר מממשלה ללא מפלגה ערבית לממשלה שכללה מפלגה ערבית. בנוסף, חוסר האמון בממשלות הישראליות - מכל הקשת הפוליטית - ניכר גם הוא. “כששואלים בסקר אם הממשלה הזו טובה או גרועה מקודמותיה, המענה הוא שהיא לא טובה יותר", אומר יוסף מקלדה, מנהל מכון המחקר “סטאטנט" המבצע סקרים עבור מפלגות מכל הקשת הפוליטית. “אומנם לממשלת השינוי לא היה מספיק זמן כדי לבצע שינוי, אבל מבחינת הציבור הערבי, אין הישגים נראים לעין, ולכן הם לא רואים הבדל בין ממשלת ימין על־מלא לממשלה עם מפלגה ערבית".
סקר שבוצע בקרב ערביי ישראל על ידי מכון “סטאטנט" ביולי האחרון מצביע על עלייה בכוחן של המפלגות היהודיות (ליכוד, מרצ, יש עתיד, הרשימה המשותפת של גנץ וסער). “רואים בבירור עלייה רצינית של 30% בכוחן של המפלגות היהודיות בכנסת הזו", אומר מקלדה. “הליכוד מקבלת 1.5 מנדטים, כשלפני כן קיבלה 0.8. זה כמעט מנדט אחד יותר בתוך הגוש וזה קריטי. על פי הסקר, רע"מ מקבלת 3.8 מנדטים.
הרשימה המשותפת יורדת משישה מנדטים ל־5.7. בדקנו למה המפלגות היהודיות מקבלות כרגע נתח גדול יותר, והמחקר העלה שהיריבות בין שתי המפלגות הערביות היא הגורם לכך. סקר שבחן את שביעות הרצון מהמפלגות הערביות - הרשימה המשותפת ורע"מ - מגלה שאי־שביעות הרצון עומדת על מעל 50% ש’אינם מרוצים במידה רבה מאוד’. כלומר, הציבור הערבי לא שבע רצון מהתפקוד של שתי המפלגות ויש קריאה לרענון בהרכב המנהיגות. שמותיהם של אחמד טיבי ועאידה תומא־סלימאן מוזכרים כאפשרות לשינוי. הציבור רואה שיש תוכנית חומש ותוכנית למיגור הפשיעה, אבל הכל זה ניירת ומספרים. הוא עוד לא הרגיש את זה בשטח. התשתיות עדיין רעועות, והביטחון האישי עדיין מופקר".
“הקונפליקט הישראלי־פלסטיני משפיע על האזרחים הערבים", אומר ודיע עואודה, פרשן פוליטי של רדיו א־נאס בנצרת. “לכן בעיני רבים היה עדיף לתמוך בממשלה מבחוץ, ללא התחייבויות רבות, ולספק את צרכיה של החברה הערבית. הרי הממשלה לא עמדה בהתחייבויות לרע"מ: מהמאבק בפשיעה שכבר חזרה לסורה לאחר התמוטטות הקואליציה ועד יתר הבעיות. המודל של עבאס היה מצליח יותר אילו היה נעשה באופן יותר מחושב, ובשלבים, וגם אם הממשלה הייתה מעמיסה פחות על גבו מתוך הבנה של הלחצים שהוא נתון להם מבית".
ייאוש ומיאוס
אחד האתגרים הגדולים שעמם מתמודדות כיום המפלגות הערביות הוא אחוזי ההצבעה הנמוכים במגזר. שיא ההשתתפות של המגזר נרשם בבחירות לכנסת ה־23, שהתקיימו במרץ 2020, אז שיעור ההצבעה במגזר הגיע ל־65%. הרשימה המשותפת, בראשות איימן עודה, הגיעה אז לשיא כוחה: 15 מנדטים. לאחר הפיצול של רע"מ בבחירות לכנסת האחרונה, ירד שיעור ההצבעה ל־47%, וכיום הסקרים מנבאים צניחה ל־42%. לשם השוואה, בשנות ה־50 עמד שיעור ההצבעה של ערביי ישראל על כ־90%.
“זה נובע מהאכזבה מהפוליטיקאים שפירקו את המפעל החשוב ביותר של הערבים, הרשימה המשותפת, וגם מכך שרע"מ לא הצליחה לקדם דברים מהותיים", אומר ד"ר ח’לאילה. “הייצוג הפרלמנטרי לא יעיל ולא אפקטיבי".
“קיים ייאוש גדול מכל המערכת הפוליטית בחברה הערבית", מסביר ד"ר ג’ובראן. “אנו מתשאלים גם את אלה שלא רוצים להצביע, ורואים כי 38% טוענים שאין סיבה בעולם שתעודד אותם להצביע. הם מתבססים בעמדתם לא על מניעים אידיאולוגיים אלא על ייאוש ומיאוס מהפוליטיקה, עד כדי כך שאדם מרגיש שאין ביכולתו לשנות את המצב. אם תהיה תקווה למצוקת הפשיעה, זה יביא אנשים לקלפי".
מה עוד יוציא אנשים לקלפיות?
מקלדה: “רק הסתה נגדם. שאלנו בסקרים ‘עד כמה אתה מודאג מחזרתו של ביבי לשלטון’, ועלה כי 70% לא מודאגים כלל. כלומר מבחינת הערבים אין הבדל בין הממשלות, גם כשיש סיכוי לסמוטריץ’ ולבן גביר בממשלה".
ד"ר ח’לאילה: “לדעתי זה הפיך. אם ישכילו לבצע קמפיין חיובי בלי הכפשות והאשמות בין שתי המפלגות הערביות, שישים לו למטרה את הגברת המוטיבציה והעלאת אחוזי הצבעה, יוכלו להביא אנשים לקלפי. המפלגות חייבות לעשות עבודה פנימית ולהראות לציבור שהוא הריבון. להביא אנשים חדשים ולהנגיש את הרשימות לציבור כך שידע שהוא בעל הבית. גם לפיד יכול לצאת בהצהרה לציבור הערבי, כך שירגיש שהוא חלק מהמערכת הפוליטית, או לנאום בנצרת וברהט נגד הפשיעה תוך הצגת תוכנית לאומית. זה יוציא אנשים להצביע".
עואודה: “אנשים יצאו לקלפי אם יהיה שקט ביטחוני, אם הרשימה המשותפת ורע"מ ישכילו לנהל קמפיין ללא הכפשות, ואם ירעננו את המועמדים ויכניסו דם חדש. ההרכב יקבע אם הציבור יצא להצביע. אנשים תופסים את רעיון האחדות כמשהו סנטימנטלי, בלי לחשוב אם זה אפקטיבי. אני חושב שהוא אינו אפקטיבי ולא משרת אותנו, כי זה פגע במפלגות שהפסיקו להתחרות. נולדה אדישות לפוליטיקה".
האם יש הבדל מבחינת הבוחר הערבי אם מפלגה ערבית תשב בממשלת ימין או בממשלת מרכז־שמאל?
עואודה: “הרבה אנשים יגידו שאין הבדל, הן מבחינת השוויון והן בהקשר הרחב של פתרון הסכסוך עם הפלסטינים, אבל כיום אני שומע בין השורות שאם המפלגות הערביות יעמדו בפני בחירה בנתניהו או בממשלה החלופית על כל מגרעותיה, הם ילכו לחלופית. בפעם הקודמת גנץ ולפיד יצאו בהצהרות שהם הולכים להיטיב עם אזרחי החברה הערבית, וזה דרבן אנשים לבוא לקלפי".
ד"ר ח’לאילה: “אני סבור שלהבדיל ממערכות הבחירות האחרונות, נתניהו אינו פקטור במערכת הנוכחית. פעם כל הקמפיין של הרשימה המשותפת היה נגד נתניהו, וכיום הציבור הערבי אינו מודאג מחזרתו לשלטון. מבחינתם, לא ברור מי יותר גרוע: נתניהו או איילת שקד. הוא היה פקטור בעבר וכיום כבר לא".
שינוי מבפנים
הגישה שאימצה בשנה האחרונה מפלגת רע"מ - השתלבות והשפעה מבפנים תוך עשיית פשרות, לעומת לעומתיות מבחוץ של הרשימה המשותפת - קרצה לרבים במגזר שביקשו שינוי פרדיגמה. “כבר בסקרים של 2018 ו־2019 ראינו שהציבור דורש אחדות", אומר ד"ר ג’ובראן. “ואכן האיחוד שלהן הוביל ל־15 מנדטים כי ראו ברעיון האחדות כמבשר טובות, והיו התלהבות ודרייב לצאת להצביע. כיום יש מפלגות כמו רע"מ שכבר הכריזו שילכו לבד, דוקשה לדעת מה יקרה במשא ומתן. נקודה חשובה שחוזרת בסקרים היא העובדה שהמפלגות לא מתייחסות לדור הצעיר. אם ישכילו לדבר איתו בשפתו, הוא יצא להצביע".
“בסקרים ניכרת אהדה לרע"מ ברחוב הערבי, אבל לא בטוח שזה יתורגם בסוף לקולות", מסכם מקלדה. “לצד זה, תמיכה של חצי מנדט ברע"מ, שמגיעה מהציבור היהודי לפי אחד הסקרים, היא תופעה חדשה. עבאס נתפס כאדם מתון, שמדבר אל הקהל היהודי. השותפות בקואליציה כן השתלמה לרע"מ, ולהערכתי זה ישתלם לה גם בבחירות הקרובות. לרע"מ יש הרבה יותר מה למכור לציבור הערבי מתוך גישה של שינוי מבפנים".