המפץ הגדול: איך תראה הציונות הדתית אחרי מערכת הבחירות?

שר החינוך נפתלי בנט אוהב לדבר על צבא, אחים לנשק והקרבה. רק שאם תדברו עם אנשי מפלגתו לשעבר, חברי הבית היהודי, ספק אם יהיו שם סיפורי מורשת קרב מסביב למדורה. נשמע שהאיש ששואף להיות שר הביטחון שכח את חבריו מתחת לאלונקה.
 

“כשעושים מהלך כזה בעיצומה של מערכת בחירות ואין לנו יו"ר מפלגה, אין שיטת בחירות, כי כבר אי אפשר לעשות פריימריז", התחיל ח"כ ניסן סלומינסקי למנות את הבעיות. “אין לנו רשימה, אין כסף, כי את הגירעונות הם השאירו ולקחו 50% מכספי מימון המפלגות, הותירו אותנו במצב כזה כשעוד מעט צריך להגיש את הרשימה לכנסת - זה דבר בלתי נסלח".
 

חברו לבית היהודי, ח"כ מוטי יוגב, היה עוד יותר נוקשה בתגובתו. “כשנפתלי ראה שהסמוטריצ'ים או היוגבים מפריעים לו, הוא עשה אחת ועוד אחת, והרבה סקרים עם האדון קלוגהפט, ומצא שיש בימין קבוצת שונאי נתניהו שאולי מגיעה ל־4־5 מנדטים ועלולה להתפזר למפלגות כמו יש עתיד, כולנו, ישראל ביתנו. זו קבוצה שמחפשת בית, ועליה הוא ביסס את הרעיון המפלגתי של הימין החדש. אין פה שורש ואין בטיח. האחרון שאנחנו צריכים לחבור אליו הוא בנט. הוא איבד את אמונו בקרב בוחרי הבית היהודי ואת אמונו בעינַי כמנהיג אנשים".

 

כשבנט הוביל את מפלגת הבית היהודי בבחירות 2013, הוא גרף 12 מנדטים וסחף אחריו את הציונות הדתית ולא מעט חילונים שחשבו שסוף־סוף מצאו בית חם ומקרב לבבות. שנתיים אחר כך הצטמק כוחה של המפלגה ל־8 מנדטים, וכעת ייתכן שהיא תחזור לממדיה בבחירות לכנסת ה־18 (2009), אז הכניסה מספר מינימלי של שלושה ח"כים, ככה זה כשהסקרים מנבאים את גירוד אחוז החסימה.
 

“למפלגות אווירה בימין ובשמאל, כולל המפלגה של נפתלי ואיילת, אני קורא מנייתיות, סוג של בועה", הסביר ח"כ בצלאל סמוטריץ', שנבחר השבוע ליו"ר האיחוד הלאומי, אחרי שניצח את השר אורי אריאל. “הן יכולות לעלות או לרדת. הציונות הדתית, אם נתרגם למונחים כלכליים, היא נכס ריאלי. יש מאחוריה ציבור, מוסדות, יישובים, תנועות נוער. לכן אני מעריך שאם נלך ביחד, איחוד לאומי עם הבית היהודי, גם בלי חיבורים נוספים, אנחנו שווים 6 מנדטים וצפונה. לא נבהל מהסקרים שמשקפים סוג של בלבול, כי אין לנו כרגע יו"ר ואין רשימה. להערכתי, בסוף עם תחושת החירום והמאבק על הבית, המצביעים יחזרו ונמשיך להיות שחקנים דומיננטיים במערכת הפוליטית. היינו לפני בנט, היינו כאלה איתו ונהיה גם אחריו".
 

אם הבית היהודי הייתה עד עכשיו בנט, שניסה במשך תקופת שלטונו במפלגה לקרוץ לכל בית במטרה לפרוץ את תקרת הזכוכית חובשת הכיפה, כעת פני המפלגה עשויות להיות אלה של סמוטריץ'. לא עוד פוליטיקלי קורקט, אלא ציונות דתית שחוזרת למקורות, שוברת עוד יותר ימינה ומסרבת להתחנף. 
 

“הפנים של המפלגה יהיו הציונות הדתית", מבטיח סמוטריץ'. “יש חלקים גדולים בציבור הישראלי שאמורים להזדהות עם מה שאנחנו מציבים בחלון הראווה. תורה ועבודה, אהבת ארץ ישראל, מדינת ישראל, צבא, בני עקיבא, הדברים היפים שאוהבים לאהוב. לכן לדעתי נפתלי עשה טעות כשחשב שבכדי לפרוץ מעגלים הוא צריך לצאת החוצה. הרי מה זה החיבור החילוני? חיבור שבא ממקום של טשטוש הוא לא חיבור אמיתי. אם בכדי להתחבר למישהו אני מטשטש את זהותי והוא את זהותו, לא עשינו כלום.

"אנחנו נהיה אותנטיים ונאמנים לדרך. המפלגה תהיה ציונית־דתית עם הפנים החוצה, כשכל מי שמזדהה יכול וצריך להיות שותף. נפתלי עטף במילים יפות את פתיחת השורות, אבל בפועל הוא הביא קונוטציות שליליות למונח ‘מגזריות', וזה האתגר שלנו, להחזיר את גאוות היחידה, את תחושת השליחות".

 

“סמוטריץ' הפך לשם קוד לאדם דומיננטי ומשפיע, ובעיני זו ברכה. אין הנחתום מעיד על עיסתו, אבל אני זוכה בסקרים לרמת אמון ואהדה גדולה בציבור הדתי ולא רק. כנראה שאני לא כזה קיצוני כמו שמנסים לצייר. אנחנו לא קיצוניים ולא מיליטנטיים. אלה מילים שבאות לעשות לנו דה־לגיטימציה. יש לנו השקפת עולם סדורה, ובכנסת הצעתי הצעות חוק עם 80 חברי כנסת. אני יודע לעבוד ולהכיל את כולם. מודה, אני אדם עם הרבה מאוד שפיצים, מחודד אידיאולוגית, אבל חי מצוין עם שפיצים אחרים. לא יכול לומר שאני צודק ואחרים טועים. יש לי עמדה ואני פועל לקדמה בנעימות ובשותפות".
 

סמוטריץ' הוא היום הסמן הימני, גבול גזרה במשכן הכנסת. רהוט, כריזמטי, אבל לא מעט אנשים חוששים מהדומיננטיות שלו, שעלולה להבריח את הצד המתון בציונות הדתית. “המון אנשים נמצאים כעת על הגדר בגלל הפיצול הפנימי", משוכנע פרופ' אשר כהן, ראש בית הספר לתקשורת באוניברסיטת בר־אילן. “המיינסטרים מחכה לראות מה יקרה ברשימת הבית היהודי. אם תהיה השתלטות של תקומה, והרשימה תיראה חרדית לאומית, או תקבל דימוי כזה, חלק יברח לליכוד, או לימין החדש. רשימה בהובלת בצלאל סמוטריץ', שתקבל אופי חרד"לי, לא תבריח את הליברלים, הם כבר ברחו, אלא את המיינסטרים".
 

פרופ' אמנון שפירא, שהיה מזכ"ל תנועת בני עקיבא ומשמש כיו"ר מעלה - המרכז לציונות דתית, משוכנע כמו כהן שמדובר בזיווג מסוכן למחנה. “החרד"לים, על פי כל המחקרים, מהווים כ־10% מהציונות הדתית, שברובה ליברלית", הוא אומר. “יש גם עדויות לכך שחלק מהחרד"לים, כשהוא נפגש עם האוניברסיטה והצבא, מתמתן. סמוטריץ' מוכשר, רטוריקן מעולה, פרלמנטר טוב, אבל הוא מייצג קו חרד"לי, ואם הבית היהודי תהיה סמוטריץ', זו תהיה בעיה, ואני מקווה שהמפלגה תעבור את אחוז החסימה. זה כאילו יצדיק בעיני הציבור את הסיבה שבגללה בנט פרש, ‘כל הזמן נלחמתי עם סמוטריץ' וחבריו, ואני לא יכול יותר'".
 

קצת מצחיק לדבר על זה כיום, אבל היו לא מעט שנים שבהן המפד"ל המיתולוגית ישבה עם מפא"י באותה ממשלה וחיה עם זה בכלל לא רע. “פעם היה מכנה משותף", מודה ח"כ סלומינסקי. “מצד אחד הייתה אצלם מסורת, מצד שני התיישבות עם אנשים כמו ישראל גלילי ויגאל אלון. הם הקימו חלק גדול מיישובי יש"ע, כולל את היישוב שבו אני מתגורר, אלקנה. מה שקורה היום הוא שמפלגת העבודה התרחקה לחלוטין, ואמרתי לפני הרבה זמן שהם נהיו אנטי־מסורת באופן מטורף. התרחקו מכל נושא ההתיישבות בצד הלאומי. לא רק שאנחנו נהפכנו לימניים, הם נהפכו לשמאל-שמאל".

 

“היינו ימניים, אבל לא ימין קיצוני", הסביר ד"ר יהודה בן־מאיר, שהיה חבר כנסת במפד"ל בכנסות ה־7־10. “המפלגה דיברה אז על גשר בין חלקי העם. היא שדחפה להסכם בין האצ"ל להגנה לקראת קום המדינה והכריחה את לוי אשכול להקים ממשלת אחדות לאומית. המפלגה תמיד ניסתה לאחד בין קצוות, דתיים וחילוניים, בניגוד לחרדים כמובן".
 

“היינו נצים, אבל אף פעם לא תמכנו בהפרת פקודה, או כמו שיש חצי שתומך בטרוריסטים ששורפים דגלי ישראל וכותבים ‘מוות לציונים'. אני כתבתי מאמרים עוד ב'הצופה' שאין צורך במפלגה מגזרית. הציונות הדתית היא תנועה חזקה, אידיאולוגית, חברתית, תרבותית, ויש לה כוח גדול, ויש לה חלק חשוב ותרומה לעם, וזה לא חייב להתבטא במפלגה מגזרית. מדינת ישראל והעם היהודי הם המשפחה שלנו וזו הגזמה לעשות את המפלגה כמשפחה. זה טוב לתעמולה ומודה שגם אני ניהלתי בעבר תעמולה כזו".
 

היו שנים שבהן לשים “ב" בקלפי היה הוראת קבע מבחינת הציבור הדתי־לאומי. לא הייתה אפשרות אחרת מאשר לראות את ד"ר יוסף בורג מוביל את המחנה כמו מינוי קבע לכל החיים.
 

“בורג היה בזמנו שר הדואר", נזכר פרופ' אמנון שפירא. “זה מה שהציונות הדתית הייתה יכולה לבקש, שר דואר, או שר דתות, אבל את הביטחון, הכלכלה והמדינה ניהלה מפא"י והשלמנו עם זה. השבר היה במלחמת ששת הימים. היא הייתה טובה לעם ישראל והייתה טובה לציונות הדתית, ומאז העולם התהפך. יש את המשל הידוע של אבי רביצקי ‘הם תמיד חשבו שרכבת המדינה נוסעת ואנחנו מתפקדים כמשגיחי הכשרות בקרון המסעדה, אבל הגיע הרגע שבו הם הבינו שאנחנו רוצים להיות הקטר'".
 

השיא של המפד"ל היה בבחירות 77', כשמפלגת הליכוד ביצעה מהפך דרמטי והעיפה את מפלגת העבודה מכס השלטון. 12 מנדטים הם השיגו באותו מרוץ, אבל מתברר שזו גם הייתה שירת הברבור, כי ארבע שנים לאחר מכן את נציגת הציבור הדתי־לאומי ייצגו רק שישה חברי כנסת.
 

“המפד"ל של שנות ה־70 הייתה מפלגת מחנה", מסביר פרופ' אשר כהן, שהשתתף בפריימריז של מפלגת הבית היהודי ב־2015 ולא הצליח להשתחל לכנסת. “אז ידעת שהיא מייצגת את הציונות הדתית, את עמדותיה, ורוב המחנה מצביע עבורה. אבל כל זה מת ב־1981 ומאז רוב אלה שמזוהים כציונים דתיים לא מצביעים מפד"ל. למה? קמו אז מפלגות כמו התחיה, תמ"י. הימניות, העדתיות, הכל יצא. עד 1977 ריחף ברקע החשש שהדת בסכנה, או הזהות היהודית, כי יש שלטון חילוני. מהרגע שהליכוד עלה והוא בעצמו מסורתי, נגמר האיום".

 

ד"ר בן־מאיר היה שם בימי השיא וגם ברגעי השפל. “אני יכול לצטט עיתונאי ב'מעריב', אברהם תירוש. למדנו יחד בישיבה, והוא אמר פעם ‘ההצלחה שלך ושל זבולון המר חיסלה אתכם כשאמרתם לחבר'ה הצעירים שהם לא צריכים להיות ברבנות, אלא שילכו ליחידות קרביות ולהייטק, אז הם גם הגיעו למסקנה שהם לא חייבים להיות במפלגה מגזרית'. ב־77' הבאנו 12 מנדטים. ב־40 השנים שחלפו הציבור הדתי־לאומי הכפיל את עצמו מבחינה דמוגרפית, אז לכאורה היו צריכים להיות לנו לפחות 18 מנדטים, רק שהסביבה הפוליטית השתנתה בכל העולם. מפלגות מגזריות הולכות ונעלמות. לא יודע מה יהיה עם ליברמן, ש"ס על הגבול, וגם הציבור שלנו התפזר".
 

ח"כ סלומינסקי משוכנע שהם היו יכולים לכוון את אנשיהם אחרת. “הבעיה העיקרית היא שאין אצלנו חינוך מפלגתי", הוא משוכנע. “בש"ס ילד נכנס למעון ויודע שהכל על פי דברו של הרב עובדיה יוסף. אצל החרדים, גדולי התורה מחליטים. אצלנו, בגלל שאנחנו צנועים, אין חינוך פוליטי. בישיבות ובמוסדות החינוך לא מחנכים מישהו להגיד ‘זו המשנה שלנו ורק הבית היהודי עונה עליה'. החלטנו שלא מערבבים פוליטיקה עם חינוך, ולכן יש קריסה גדולה".
 

ביום שהאלוף במיל' אלעזר שטרן הצטרף למפלגת יש עתיד, הוא הודה שהיה מתבקש שיחבור למפלגת הבית היהודי ואז הסביר מדוע בחר בבית אחר. “לצערי הרב, המכשולים הקשים בדרך ליצירת יהדות מקרבת היו מהחברים שלי בבית היהודי".

היום, כשהוא כבר פוליטיקאי משופשף, לשטרן אין בעיה לתת הסבר מנומק. “החברה הישראלית התקדמה מאז שהיינו ילדים וחילקנו סנדוויצ'ים בבחירות של המפד"ל. הציונות הדתית נהייתה הרבה יותר מעורבת. זה בולט בצבא, אבל אתה יכול להסתכל על זה שבבית המשפט העליון כבר לא מדברים על הכיסא הדתי השמור, ולא אומרים שהיה נגיד בנק ישראל דתי".

"הציונות הדתית יצאה מהמגזריות ועדיין יש לה מסר מיוחד וחשוב ואולי מרכזי שמצדיק את קיומה, וזו השמירה על הזהות היהודית של החברה הישראלית. כמי שרוב שנותיו היה בחברה מעורבת וגר ביישוב דתי, של הציונות הדתית, חשבתי שהדרך הנכונה היא של שילוב אמיתי, דרך שמביאה גם לפשרות שאולי פעם לא היינו נכנסים אליהן. אין מקום לסקטוריאליות. הוכח שהסקטוריאליות יוצרת השנאה. אני קיוויתי שהחיבור של הסקטוריאליות למדינה, או של היהדות למדינה, ייצור יהדות מקרבת ולצערי הוא יצר יהדות מרחיקה".
 

“אתן דוגמה. הקשיים בגיור. אתה מפקיד את הכניסה לעם היהודי בידי אנשים שחלקם מתנגדים לקיום המדינה. ליצמן לא מוכן להיות שר בממשלה, אבל רוצה לקבוע, ומי שקובע מי זה הרב הראשי אלה החרדים. יותר מזה, כשסמוטריץ' מייצג את הבית היהודי, איך אגיד לך? אם אני צריך לבחור בינו לבין מאיר כהן, אני בוחר להיות עם מאיר כהן באותה מפלגה. איתו אני רוצה להתווכח על איך תיראה השבת".

"ארבע שנים בכנסת אני צועק להם ‘איפה הגיור, איפה השבת, איפה בתי הדין, איפה הרבנות הראשית?', ורק בעמונה הם התעסקו. אין לי בעיה שהדתיות מזוהה עם ימניות, אבל כשהיא מזוהה עם קיצוניות, אנשים לא נותנים להם להיכנס לבתי ספר ובצדק, כי אנשים במסווה של יהדות באים להגיד שאסור לוותר על אף שעל, או לכפות יהדות. לא רוצה לפתוח את השיחה ליותר, אבל בעינַי הציונות הדתית שגתה לאורך השנים ביחס לרפורמים ולקונסרבטיבים. במקום להתמודד עם ההתבוללות שמתרחשת בעיקר שם, חגגנו שהאורתודוקסים מתבוללים פחות. זה טירוף כשאני מסתכל על זה מהצד. איבדנו אחים".

 

הרב ד"ר איתמר ורהפטיג מתעניין מאוד בפוליטיקה, אבל הוא יותר איש אקדמיה. אביו, זרח, היה ממקימי המפד"ל, וכשהוא שומע את ח"כ שטרן הוא אינו מצליח לקלוט איך איש מהמחנה מסוגל לבצע עריקה שכזו. 
 

“יש עתיד היא מפלגה חילונית, שנלחמה בעד חילול שבת, ואני לא מבין מה עושה שם אדם דתי", אומר ד"ר ורהפטיג. “העניין הדתי הוא לא פרטי, אישי, הוא עניין לאומי. אין לנו היום כפייה, ואנחנו משתדלים לפעול בדרכי נועם, אבל צריכים לשדר לציבור שזה הנושא המרכזי. מהו אופיה של המדינה, והאם הוא יהיה קשור למסורת ולמורשת?".

"הדתיים צריכים לחזור הביתה, להיות נאמנים למקורות ולא לרעות בשדות זרים. מה שמפריע לי הוא שבזמן שהמפד"ל הייתה בשיאה, היו מפלגות אידיאולוגיות, היית יודע שאתה מצביע לדרך. היום מצביעים לפי אישים. קשה לי לעכל שמצביעים למישהו שנראה טוב. לא יודעים מה הוא חושב, מה הוא אומר והוא גורף קולות. ממתי היופי הגברי כל כך שיחק? אני בקושי מסתכל בראי. זו אחת הסיבות שהמפד"ל נחלשה, כי אידיאולוגית היא המשיכה, אבל היא לא החזיקה אנשים כריזמטיים".
 

כשנפתלי בנט תפס את ההנהגה, הוא הבין שהבית היהודי צריך להיות אחר מההבעה חמורת הסבר של ד"ר בורג. יותר קורץ להמונים, גם לחילונים, קצת רחוק מהאידיאה של ד"ר ורהפטיג.

“הוא הביא בזמנו 12 מנדטים, שחלק מהם אופייני לכל מערכת בחירות, ‘הנה יש משהו חדש באוויר'", משוכנע ד"ר בן־מאיר. “נפתלי הביא אנשים חדשים, הכניס אישה חילונית, השתלט על המפלגה. לי היה ברור שההישג הוא חד־פעמי. אתה רואה היום את אורלי לוי ובעבר את הגמלאים. יש אלקטורט שכל הזמן מחפש חידושים ולא אוהב את הקיים. אחרי שבנט חזר ל־8 מנדטים, אמרו שהוא חזר למפד"ל ההיסטורית".
 

היום כשבנט כבר לא שולט בכיפה, חבריו במיל' יכולים לשפוך את אשר על לבם. החיבור הזה עם העולם החילוני לא עשה לחלק מהם טוב. “חודש או חודשיים אחרי שהייתה בבית היהודי", מספר ח"כ יוגב, "איילת שקד אמרה לי, ‘אתה לא מבין כמה שהבית היהודי זה דבר גדול. הרי מה קורה לחבר מרכז ליכוד בשבת בבוקר? נוסע לתפילת שחרית מתל אביב לבאר שבע וכל הדרך טלפונים לחברי מרכז וכל הדרך חזרה טלפונים לחברי מרכז. יודע מה קורה לחברת כנסת בבית היהודי? קמה בשבת בבוקר, רואה את בעלה ואת הילדים ואף חבר מרכז לא מתקשר. איזה דבר גדול זה?'. 
 

“לכאורה יש בליכוד את ציפי חוטובלי וזאב אלקין, לא חושב שהם פחות ציונים־דתיים ממני, ועדיין יש לנו שליחות ייחודית. אנחנו רוצים שכל ילד יכיר יהדות, יכיר את מקורותיו, יכיר פרקי אבות. לא רק מושגים. שתהיה תוכנית לימודים כזו. שר החינוך לצערי עשה ולא עשה. צריך ליבה של לימודי יהדות שתהיה מוסכמת גם על בתי הספר החילוניים ולא בגלל הדתה, אלא בכדי שתלמיד ידע מאין בא ויחליט אחרי זה לאן הוא הולך. אלה יעדים שמעולם לא נדונו אצלנו".
 

בניגוד לסמוטריץ', שמגיע מתקומה-האיחוד הלאומי, ח"כ יוגב הוא איש הבית היהודי. אל"ם במיל' שתמך בנפתלי בנט, עמד מאחוריו, והיום נשמע כמו אדם שמרגיש נבגד.
 

“משהו חדש התחיל לפני כשש שנים וכבש בסערה את הבית היהודי", הוא נזכר. “רק שנפתלי, במקום להרחיב ולהעמיק שורשים, חיפש לעמעם, העיקר שתהיה לו מקפצה כלפי מעלה לכיוון תפקיד שר הביטחון וראש ממשלה. הוא מצא שהבית היהודי אינו כזה וכעת כל מה שהוא רוצה זה בית יהודי מוחלש, שילך איתו ויביא לו עוד מנדט או שניים בכדי שיוכל ללחוץ שהוא לא נכנס לקואליציה עד שלא ימונה לשר ביטחון, או משהו אחר. זו לא מטרתנו. המטרה שלנו היא בית יהודי חזק, רחב ומגוון שיביא לתוצאה הטובה ביותר בבחירות. אנחנו סמן ציוני דתי. ימין זה בנט. ימין זה חלול, אין בו שורשיות. ציונות דתית היא שורשית. אני רואה את הבית היהודי כשותף הראשון והנאמן של הליכוד, ולא השותף שמחפש להפיל את ראש הממשלה".

 

הצעד של בנט קרע את המחנה וערער את אמות הספים. על אף העיתוי של הצעד וחוסר האונים הנוכחי יש אנשים במחנה שמבינים את האקט הדרמטי. “אני כנראה האדם הכי ממוסמך בארץ עם מאמרים", אומר פרופ' אשר כהן. “לפני ארבע וחצי שנים כתבתי שאני מציע לנפתלי בנט להקים מפלגת מדף, כמו שהוא רוצה, עם פתיחת שורות, ושיחזיר להם את הבית היהודי ונראה לאיזה הישג הם יגיעו".
 

“בנט היה בהתחלה במפלגת הישראלים עם הרב רונצקי ז"ל ואיילת שקד ודיבר על מפלגה דתית־חילונית. מכיוון שזה לא הלך, הוא הגיע לבית היהודי ואמר שיממש שם את הרעיון בהדרגתיות כשבמרכז פתיחת השורות והובלה ציונית דתית. גם את המינימום הזה לא נתנו לו. לא נתנו לו להביע עמדה דתית יותר ליברלית. בנט מחזיק בעמדה של פשרות עם החילונים ולא נתנו מאחר שיש אגף חרד"לי שעוצר. אז התחיל שיח שהוא גנב כעת את המפלגה ועשה עליה סיבוב. אני מזכיר לאנשים שכשהוא הגיע, הסקרים ב־2012 ניבאו שגם האיחוד הלאומי וגם מפד"ל בנפרד לא עוברות את אחוז החסימה הישן, לא החדש. אז מי שעשה פה סיבוב זו הציונות הדתית. בנט הביא מנדטים מהחילונים והמסורתיים, בכלל לא מהדתיים".
 

“יש בדיחה בציונות הדתית. העורך הדתי של ‘הצופה' מלפני 30 שנה היה נתקע לפני מאמר מערכת והיה אומר ‘אין מה לכתוב', ואז היו רואים טורים שכותרתם ‘הציונות הדתית לאן?'. לקח זמן, אבל הוא הבין שאי אפשר את אותה כותרת כל כך הרבה פעמים, אז הוא היה משנה ‘הציונות הדתית על פרשת דרכים'. האמת שבניגוד לכל החרטה, היא באמת כרגע על פרשת דרכים".
 

בינתיים אין רשימה לכנסת, אין כיוון ברור. ח"כ יוגב הודיע שהוא מסיר את מועמדותו לתפקיד היו"ר, כי ברגעים כאלה טובת המפלגה קודמת לטובה האישית. “הקצוות בציונות הדתית חלוקים בכל", הסביר פרופ' שפירא. “היחס לצבא, גיוס בנות, אוניברסיטה, זכויות אדם, דמוקרטיה. כל נושא אפשרי. יכול להיות שהגיע הזמן שהציונות הדתית תהיה תנועה חוץ־פרלמנטרית כמו שהיו גוש אמונים ושלום עכשיו. עם כל הכעסים שלי על מה שבנט עשה, כנראה שזה היה צעד מתבקש".

"אני כותב עכשיו מאמר גדול, ויש סקרים שאומרים שהנוער בישראל יותר ימני ויותר דתי ופחות חילוני. בנט בוגר בני עקיבא והוא רצה מפלגה יהודית ולא מפלגה דתית, והצדק עמו. אני מעריך שהרבה יצביעו בעדו ומעריך שאם ערב הבחירות הבית היהודי לא תתמזג עם תנועות כמו של אלי ישי, יהיה חשש לקריסה".

 

סמוטריץ' מקווה שמי שהיה עד לא מזמן שותפו לא יגנוב ממנו קולות, העיקר שלא תפרוץ מלחמת אחים נוספת בתוך המחנה. “בעיני זה מבחן גדול לבנט ושקד. הרי שניהם אמרו שמטרתם היא להרחיב את הגוש ולהביא מצביעים שנמצאים היום ביש עתיד, אצל כחלון, בני גנץ. אם הם יעשו עבודה על הציבור שלנו ויריבו איתנו על מצביעים, זה יהיה באג באמינות. אם כנים דבריהם, שיפשילו שרוולים וילכו ויביאו מצביעים. יכול להיות שבשוליים יהיה מי שילך איתם, אבל אני מאמין שהמיינסטרים הציוני דתי, ברובו הגדול, יישאר אצלנו". 
 

לא נשאר הרבה זמן עד לשריקת הפתיחה. יוגב הגדיר את המצב כבוקה ומבולקה, וד"ר ורהפטיג הזהיר את מה שאביו חווה על בשרו. “הבעיה הגדולה של המפד"ל הייתה לא פעם התככים הפנימיים".
 

אם כן, או שהמחנה הציוני־דתי יתגייס שוב, או שמדובר בעולם שהתבולל בפוליטיקה הישראלית, שם כבר מצא את מקומו ומרגיש מאוד בנוח. “זה שיש חילוקי דעות זה בסדר, אוי ואבוי אם היינו מפלגה חד־ערכית", אומר ח"כ סלומינסקי. “אבל לך לישיבת מרכז הליכוד, תעמוד מאחור ותראה מאסה אדירה של כיפות סרוגות, אנשי הציונות הדתית. לא חינכו אותם לבית פוליטי ולכן כל אחד מחפש איזה בית שהוא רוצה. יכול להיות שבבחירות הקרובות נהיה קטנים יותר, אבל אני לא חושש. עמדנו בפני גלים סוערים ומשברים, אבל זו המפלגה שמזכירה לכולנו שאנחנו פה לא במקרה. יודע מה אומרים? ‘עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה'".

ממפלגת הימין החדש נמסר בתגובה: “השרים בנט ושקד מעריכים את חברי מפלגת הבית היהודי-תקומה, שהייתה להם בית אמיתי בשנים האחרונות. הקמת 'הימין החדש' נבעה מתוך צורך אמיתי להגדיל את המחנה הלאומי ולפתוח את השורות לקהלים חדשים שלא הצביעו לבית היהודי, על אף ניסיונות רבים לפתוח את השורות. כעת, אוכלוסייה דתית־חילונית רחבה תמצא את ביתה בימין החדש, כך שתימנע זליגת מנדטים למפלגות מגוש המרכז־שמאל כמו גנץ, לפיד, לבני ואורלי לוי. כבר עכשיו הסקרים מראים על התרחבות גוש הימין ב־2־4 מנדטים בעקבות הקמת הימין החדש".

"יצוין, כי בנט ושקד הותירו תוכנית סדורה להמשך פעילות המפלגה לאחר עזיבתם, ואף צמצמו חובות של עשרות שנים מ־41 מיליון שקל ל־19 מיליון שקל על ידי שורת פעולות משמעותיות שהובילו לאורך השנים. אנו מאחלים לבית היהודי-תקומה הצלחה רבה בבחירות, הצלחת שתי המפלגות היא הצלחת מחנה הימין כולו".