לפני שחמאס ירה את הטיל, לפני שנתניהו החליט לחתוך ולחזור, לפני שמוקד סדר היום עבר מוושינגטון לעזה - לפני שקרו כל הדברים האלה התכנסו כמעט 20 אלף פעילים יהודים אמריקאים של איפא"ק, כדי לתמוך בקשרי ישראל־ארה״ב. מי הם היהודים האלה, ומה מניע אותם? שאלה מעניינת, שכבר קיבלה מגוון של תשובות. מה אנחנו הישראלים חושבים עליהם? מה יהודי ישראל חושבים על יהודי התפוצות? הנה שאלה מתאימה לבדיקה השבוע. או לפחות התאימה בתחילתו. לפני הטיל, לפני עזה, לפני שסדר היום השתנה.
בבסיס יחסם של היהודים בישראל ליהודי התפוצות יש פרדוקס. ככל שליהודי ישראלי אכפת יותר מיהודי התפוצות, כך הוא מחשיב אותם פחות. כלומר: מי שמרגיש קשר חזק ליהודי התפוצות, מי שמרגיש אחריות כלפיהם, מי שמודאג ביחס לעתידם - הוא גם מי שסבור שמדובר ביהודים מדרג ב', הוא גם מי שרוצה למנוע השפעה שלהם על ישראל, הוא גם מי שרואה בתרבות היהודית התפוצתית עיוות מסוכן.
הנה דוגמה. שאלנו יהודים בישראל: האם כדי להיות ״יהודי טוב״ צריך לחיות בישראל? ובמשתמע, האם יהודי שחי מחוץ לישראל הוא יהודי פחות טוב? כחמישית מכלל יהודי ישראל חושבים כך ״במידה רבה מאוד״. הם חושבים שיהודי טוב הוא מי שחי בישראל. עוד כשליש (35%) סבורים כך ״במידה רבה״. בסך הכל, יותר ממחצית היהודים בישראל (56%). מי חושב כך יותר מכולם? מי שמגדירים את עצמם ״דתיים״ (80%). וגם ״דתיים תורניים״ (77%).
ושאלנו גם זאת: האם יהודי טוב הוא מי שדואג ל״יהודים אחרים באשר הם״? שלושה מכל ארבעה יהודים בישראל מסכימים שהתשובה חיובית. יהודי טוב דואג ליהודים אחרים, ״במידה רבה מאוד״ (31%) או ״במידה רבה״ (45%). מי חושב כך יותר מכולם? נכון, ״דתיים תורניים״ (97%). וגם ״דתיים״ (94%). הפערים ביניהם לבין כמה קבוצות אחרות משמעותיים. 52% מהדתיים מסכימים ״במידה רבה מאוד״ שיהודי טוב דואג ליהודים אחרים באשר הם. רק 19% מה"חילונים קצת מסורתיים״ מסכימים. רק 12% מה״חילונים לחלוטין״. זאת הקבוצה שכמעט מחצית מחבריה (45%) לא מסכימים לכך (במידה מועטה, 27%, בכלל לא, 18%).
הנה הפרדוקס. דווקא מי שחושבים שיהודים שחיים בתפוצות הם יהודים פחות טובים, הם גם מי שחושבים, יותר מאחרים, שחובה לדאוג ליהודים בתפוצות. הגרף (כפי שרואים בשרטוט) כמעט מושלם. ככל שחושבים שהחיים בישראל משמעותיים יותר, גם דואגים ליהודים לא ישראלים בצורה מובהקת יותר. רק קבוצה אחת חריגה: החרדים. הם חריגים בלא מעט עניינים, וגם כאן. מצד אחד, החרדים לא רואים בחיים בישראל סימן ליהודיות טובה יותר. אצלם המבחן הקובע ליהודיות איננו ציונות אלא שמירה על מצוות ההלכה (91%). מצד שני, החרדים בהחלט רואים בדאגה לכל יהודי באשר הוא מבחן ליהודיות טובה.
התופעה הזאת משחקת תפקיד גם בשדה הפוליטי, ובקשב הפוליטי ליהודי התפוצות. בעצם, היא מייצרת מכשול שקשה לעבור אותו בהידברות בין יהודי ישראל לבין יהודי התפוצות. כך, משום שלמי שיחסית פתוח לערכים של יהודי התפוצות, פחות אכפת מיהודי התפוצות. ולמי שיחסית אכפת מיהודי התפוצות, אין הרבה פתיחות לערכים שלהם.
מפת היהדות הישראלית שהכנו השבוע (נוח סלפקוב הכין, אני מחאתי כפיים) ממחישה את התופעה הזאת. יהודי התפוצות, ובעיקר יהודי ארה״ב הליברלים, נוטים לערכים אוניברסליים, ומסתייגים משבטיות. אך ממפת היהדות הישראלית ניכר שהיהודי־ישראלי שמאמין שצריך לדאוג ליהודי התפוצות הוא דווקא היהודי־ישראלי שנוטה לכיוון הערכי ההפוך - היהודי־ישראלי המסורתי והלאומי.