כולם מדברים על איראן, אף אחד לא מדבר על חינוך. פחות משבוע נותר לבחירות, ונראה שכולם עוסקים בצנטריפוגות או בחוק המצלמות בקלפי, במקום בחוק המצלמות בפעוטונים. לא נותר זמן או רצון לעסוק בנושאים אחרים. רק לפני חצי שנה, במערכת הבחירות הקודמת, ח"כים רבים הביעו עניין בתיק החינוך - ובהם סמוטריץ', גמליאל, חוטובלי ופייגלין - וכעת נראה שהוא נותר יתום, ואף מפלגה או ח"כ לא רוצה אותו.
לבקשת "מעריב", חברת "יפעת בקרת פרסום" בדקה את הקמפיינים של המפלגות השונות בחודשיים האחרונים, שהתפרסמו באמצעי התקשורת הדיגיטליים ובעיתונות הכתובה, ומהם עולה כי המפלגות אכן לא עוסקות בנושא - רק 3% מהקמפיינים של המפלגות עסקו בתחום החינוך. לפי נתוני יפעת, מפלגות רבות כלל לא פעלו בתחום, ובהן: הליכוד, ישראל ביתנו, הרשימה המשותפת, ש"ס וימינה. כמו כן, מתוך 430 קמפיינים של כלל המפלגות, רק 13 מתוכם עסקו בתחום החינוך. כך למשל, מפלגות העבודה־גשר והמחנה הדמוקרטי הקציבו לכך שני קמפיינים, מפלגת כחול לבן הקציבה שלושה קמפיינים, ודווקא מפלגת נעם בראשות הרב דרור אריה, שלא צפויה לעבור את אחוז החסימה, הקדישה ארבעה קמפיינים לנושא החינוך.
פרופ' ציפי ליבמן, נשיאת המכללה האקדמית סמינר הקיבוצים, אינה מופתעת. בשיחה עם "מעריב" היא אומרת: "חינוך אף פעם לא היה בראש סדר העדיפויות בתקופת בחירות, אלא זה היה תמיד הביטחון או בשנים האחרונות ספינים כאלה ואחרים, אז בפעם הקודמת זה היה ספין חינוך. מדינת ישראל מדברת הרבה על חשיבות החינוך, ולכן היה באזז כזה, ואז כולם יגידו שזה חשוב, אבל טיפול מהותי שורשי ורצון לעשות עבודה רצינית לא ראיתי בשנים האחרונות".
מני אברהמי, מנכ"ל "קבוצת יפעת", אמר: "הבחירות הנוכחיות אינן עוסקות בסוגיות אידיאולוגיות, וכמו הבחירות הקודמות גם אלו הנוכחיות מבליטות את העובדה שהמאבק הפוליטי בשנים האחרונות עוסק במאבקים אישיים, ובהתאמה לרצונות האישיים של ראשי המפלגות הגדולות לכהן כראשי ממשלה. נושא החינוך, כמו שאר הנושאים החברתיים והכלכליים, אינו משפיע עוד על הבוחרים ונדחק לשוליים".
תמיר האס, מנכ"ל "האס אסטרטגיה תקשורתית", מתייחס גם הוא לנתונים ואומר: "התעלמות מנושא החינוך זו טעות, שכן מה שלא מספיק מעניין יכול היה להפוך למעניין באמצעות עבודה מקדימה. מי שהיה מדבר על חינוך ועוטף אותו בבעיה רחבה יותר - העתיד הבעייתי של הילדים שלנו - היה זוכה בהרבה נקודות, מהסיבה הפשוטה - אין יותר חשובים מהילדים שלנו. פה עמיתיי היועצים טעו כשהלכו כעדר על המובן מאליו ופספסו ההזדמנות. בנוסף, מי שהיה לוקח על עצמו את נושא החינוך יכול היה להוציא עצמו מהקרב הצפוי על זמנם של הכתבים שמכסים את הסוגיות השוטפות, ולהיות זה שיקבל את רוב תשומת הלב מקבוצת כתבי החינוך שרק ממתינים בקוצר רוח לחומרים חדשים לסקר".