ארבע מפלגות קטנות בימין מתמודדות עם אחוז החסימה הגבוה. עד 2014 עמד אחוז החסימה על 2%. אבל לפני חמש שנים היה זה אביגדור ליברמן, יו”ר ישראל ביתנו, שהפעיל לחצים והסכמים קואליציוניים - ואחוז החסימה קפץ ל־3.25% השווים בערכם לארבעה מושבים בכנסת.
אין טעם ברגע זה לעסוק בשאלה אם זהו מהלך דמוקרטי או אנטי־דמוקרטי. ליברמן ניסה למחוק את המפלגות הערביות, או לפחות להצטייר בעיני בוחריו כמי שמנסה לעשות זאת. ויש הטוענים שדווקא את יריביו מהימין הדתי־לאומי ביקש לחסל. אבל אחוז החסימה הוא צעד טכני, ולקראת בחירות 2015 לא התקשו המפלגות הערביות להתגבר עליו באמצעות הקמת הרשימה המשותפת, וגם הבית היהודי־האיחוד הלאומי קם אז בצל אימת החסימה.
היום מאיים הרף הגבוה הזה על מי שדחף להעלאתו, על ליברמן, בבחינת בור כרה ויחפרהו. כרה לזולתו, והוא עומד ליפול בו. רוב הסקרים האחרונים צופים כי הוא לא יצלח את המכשול הזה וייעלם מהזירה הפוליטית. גורל דומה מאיים גם על מפלגת כולנו של משה כחלון, על זהות של פייגלין ויחד של אלי ישי.
אין טעם לשאול את ראשי המפלגות על מצבם.
למיקרופון או למצלמה הם יצהירו שהסקרים לא משקפים, שהם “מרגישים את השטח”, שהסוקרים אינם מסוגלים “לפצח” את המצביעים שלהם, ושאר הבלים שאומרים מועמדים שחשים את החרב מונפת. הם יודעים שהסכנה הגדולה ביותר האורבת להם היא החשש, גם בקרב תומכיהם המושבעים, שמא לא יעברו והקול שלהם יתבזבז. ואז - כמפולת שלגים הגורפת עוד ועוד בדרכה מטה אל התהום, ההתרסקות מובטחת.
למיקרופון או למצלמה הם יצהירו שהסקרים לא משקפים, שהם “מרגישים את השטח”, שהסוקרים אינם מסוגלים “לפצח” את המצביעים שלהם, ושאר הבלים שאומרים מועמדים שחשים את החרב מונפת. הם יודעים שהסכנה הגדולה ביותר האורבת להם היא החשש, גם בקרב תומכיהם המושבעים, שמא לא יעברו והקול שלהם יתבזבז. ואז - כמפולת שלגים הגורפת עוד ועוד בדרכה מטה אל התהום, ההתרסקות מובטחת.
מאז פרסום החלטתו של היועמ”ש מנדלבליט להגיש כתבי אישום נגד נתניהו (כן, כן: בכפוף לשימוע) בסעיפי שוחד, מרמה והפרת אמונים, נוצר לראשונה בסקרים מצב בו נתניהו אינו יכול להרכיב ממשלה. עדיין יש לגוש הימין יתרון של כעשרה מנדטים על פני גוש השמאל, אבל לזה האחרון יש יחד עם המפלגות הערביות גוש חוסם. מאידך, גם גנץ לא יוכל להרכיב ממשלה כי לא יעשה זאת עם הערבים, אם הוא חפץ חיים פוליטיים.
הכישלון הצפוי לנתניהו נובע במידה רבה מאותן מפלגות ימין שכרגע נראה כי אינן עוברות את אחוז החסימה. מה שנתניהו יכול וצריך לעשות הוא להציע לראשיהן הצעה שלא יוכלו לסרב לה: לפרוש מהמרוץ תמורת התחייבות למשרת שר בממשלתו, אם ירכיב אותה, וכיסוי הוצאותיהן במערכת הבחירות עד לרגע ההצעה.
מניה וביה ידחו ליברמן, כחלון, פייגלין וישי את ההצעה. שטויות, הם יכריזו. אנחנו נקבל 7 מנדטים. מה 7? דו־ספרתי! נהיה הפתעת הבחירות. אבל נתניהו יוכל גם לאיים עליהם במסע רצח אופי פוליטי בקרב בוחריהם: בגלל האגו שלכם יעלה השמאל לשלטון. יהיו בהם עקשנים, פייגלין למשל, שימשיכו עד להתרסקות המפוארת. אבל יהיו בהם כאלה שבשבוע האחרון, כאשר מצבם בסקרים לא ישתפר, יעדיפו “להישאר על הגלגל”, ובשם הצלת “גוש הימין” - לפרוש.
לא מאמינים לאף מילה
לא מאמינים לאף מילה
זה לא יעבור חלק. כמה עסקנים ושרים בעיני עצמם מהליכוד יכעסו. שנים ארוכות ירקו דם בסניפים, כיתתו רגליים מבר מצווה לברית, מחתונה לשבעה, לא עליכם. השפילו עצמם בפני קבלני קולות, ובפריימריז זחלו והתרפסו והבטיחו - לא כדי שיקפיצו עכשיו מעל ראשם מבחוץ מועמדים למשרות שרים. שיכעסו. הרי לו היו המתנדנדים עוברים את אחוז החסימה היו ודאי זוכים למשרת השר הנחשקת. ולכן, כדאי לנתניהו לשלם בהבטחה פומבית מראש תמורת כמה רבבות קולות שיישארו בגוש הימין. מה גם שהבטחה כזו עולה לו מעט מאוד.
עוד בעיה קטנה אחת צפויה: ליברמן, כחלון, ישי ופייגלין מכירים את נתניהו, ולא מאמינים לאף מילה שלו. צריך יהיה למצוא גורם חיצוני שהתחייבות בלתי חוזרת של נתניהו תופקד בידיו. כמו “הפיקדון”, התחייבותו המפורסמת של נתניהו לסגת מרמת הגולן בהסכם שלום עם אסד האב, שהופקדה בידי נשיא ארצות הברית. מי יכול היום להיות נאמן כזה? אולי פוטין? רק מציע.