טל רוסו סמך על משהו שמעטים מסתכנים להישען עליו בימים אלה: יושרה

קשה להקשיב לרפש שבוקע בימים אלה מפי המתמודדים בבחירות. לכאורה, אתה חייב לשנוא מישהו כדי להיות בעד מישהו, ולא משנה אם תשנא את ״השמאל״, את ראש הממשלה, את היועמ״ש, את פמפומי המסרים של הליכודניקים או את האג׳נדה של איזשהו עיתונאי. אז מבעד להשתלחויות, תודה לטל רוסו שהזכיר לכולנו את הדרך הנכונה להשיג התנצלות וגם לסלוח. את הכוח שבפשטות.
 

אומנם זהו עידן תיאוריות הקונספירציה, אבל סביר להניח שלא הייתה כוונת זדון, כשאת הראיון של רוסו ב״ידיעות אחרונות״ בשישי האחרון הוביל ציטוט על תושבי עוטף עזה הבכיינים, שהיו צריכים לגלות יותר חוסן נוכח טרור העפיפונים. כשמתמללים הקלטה תחת לחץ של דד־ליין; כשעורכים ומקצרים טקסט במהירות כדי להתאים את מספר המילים לגודל העמוד; וכשבסוף נבחרת הכותרת הסנסציונית שתביא הכי הרבה קוראים לכתבה - זה נוהל רגיל בעיתונות 2019. באווירה של היום, גם נוהל התגובה לדברים כאלה הוא היסטריה שיוצאת מפרופורציות, כי ככה המליץ אחד היועצים.
 

אבל רוסו לא התקרבן, לא איים בתביעה, ומנגד גם לא התעלם. חרה לו שדבריו עוותו ופגעו בציבור פגוע ממילא, והוא פעל לתקן את העניין. כמה חריג בימים אלה, אבל רוסו פשוט סמך על כוח האמת במקום על כוח הרעש.
 

הנורמה הפוליטית היא הכפשה חסרת גבולות או היעלבות דרמטית כשמכפישים אותך. ללפיד אסור להתבדח עם אורנה ברביבאי כי היא אישה; גנץ מגיש תביעה של חצי מיליון שקל נגד מישהי שכתבה פוסט הזוי בפייסבוק על התנהלותו כנער; ועל קמפיין הגוועלד שלוח הרסן של נתניהו באמת שכבר אין טעם להכביר מילים. 

 

והנה בא לו רוסו, אלוף בצה״ל וטירון פוליטי, מיד חוטף אש לגבי כשירותו לרוץ ודורך על מוקש נעל בראיון הראשון שלו ביום שישי. אבל זה כנראה ההבדל בין אדם שהערכיות חשובה לו, לבין אדם שחשוב לו רק להגיד שוב ושוב כמה הוא ערכי. במקום לזעוק ששותים את דמו ולהתחיל לרכוב על גלי פופוליזם, רוסו הראה מהם ערכיו, כי הוא סמך על משהו שמעטים מסתכנים להישען עליו בימים אלה - יושרה.
 

השגת התנצלות מעיתון היא משימה קשה מאין כמוה, אבל רוסו הוציא התנצלות גורפת מ״ידיעות אחרונות״, בתוספת תמונה. עצוב, אבל כלי התקשורת נהנים להאמין שככל שיתנצלו פחות, כך ייתפסו כיותר אמינים. המציאות הפוכה - ככל שמתעקשים על התחלקויות נמהרות, על ניסוח לא מדויק או על דברים שהוצאו מהקשרם, מאבדים אמון. עובדה.
 

אפשר לרקוח הרבה תיאוריות קונספירציה סביב מניעי ההתנצלות, אבל גם אתרים אחרים מחקו את הדיווחים על הכותרת המקורית, ואפילו ברשתות החברתיות צייצנים גילו אחריות ומחקו את תגובותיהם לציטוט שלא היה. אנחנו נדהמים בכל פעם מחדש על מהירות התפשטותו של השקר לפני שהאמת מספיקה ללבוש מכנסיים, אבל רוסו הוכיח השבוע כמה רחוק מהדהד מעשה אחד של יושרה.