גרים באשדוד? יש לכם מבטא רוסי? נוסף לכך אולי אתם עובדים במעדנייה רוסית? ועוד תליתם את דיוקנו של לנין על הקיר, סתם בשביל הצחוק? מושלם, התקבלתם! יש לכם הזדמנות פז להפוך לנציג הרחוב הרוסי כולו. לפחות בערוץ 12. יגיע אליכם כתב, ישאל שאלות בנימה מתלהבת ובעברית קלה (ככה בערך עיתונאי מערבי בא לראיין את זקני השבט האבוד בג'ונגל: צריך לנסח שאלות קצרות, עדיף להשתמש בשלוש־ארבע מילים גג, ללא מילות קישור, לדבר בטון גבוה ולאט, כדי שצבעוני הזקן יבין מה האדם הלבן רוצה ממנו; והעיקר, לפני שהתחלתם את הראיון, אל תשכחו להביא לו חופן חרוזים בוהקים כדי ליצור אווירה חברית).
כתבה שעסקה בנושא הטרנדי ביותר בבחירות האלה - הקול הרוסי - שודרה השבוע בערוץ 12 ועוררה סערה בקהל הרוסי של הרשת. רובו זעם ותהה: מדוע בשנת 2019 הערוץ בעל הרייטינג הגבוה ביותר בארץ בוחר להציג אזרחים דוברי רוסית באופן כל כך חד־צדדי, סלקטיבי וסטיגמטי להפליא. למה הלכתם למעדנייה ולזקנים המשחקים שש־בש בגן העיר ולא לאנשי הייטק או לרופאים? מבטא רוסי יש גם לרבים מהם, אם זהו התנאי ההכרחי בכתבה.
הגיבורים הראשיים של הכתבה דווקא לא נפגעו מאופן הצגתם. "תשמעי, אנה, יחסית למה שציפינו ובעיקר - למה שחששנו שיהיה - הם עוד פרגנו לנו", אומרת לי בצחקוק קל דיאנה פובולוצקי, בעלת המעדנייה. "הניסיון הקודם שלי עם הטלוויזיה הישראלית היה גרוע ומביך בהרבה. הייתה זאת שנת 92', כמדומתני. באותה תקופה היינו אני ויורי, בעלי, עולים טריים ותמימים. הגענו ארצה ממוסקבה בשנת 90' אל מקום מגורינו באשדוד. יחסית למוסקבה הענקית ומלאת אתרי התרבות, אשדוד נראתה לנו קטנה ודלת אטרקציות. אי אפשר להשוות את מצבה של העיר בתחילת שנות ה־90 למה שהיא כיום! הגיע אלינו אז כתב טלוויזיה, שאל המון שאלות קלאסיות כגון 'כמה זמן אתם בארץ?', 'איך התאקלמתם?', 'מה טוב ומה פחות טוב כאן?'. שוחחנו בערך שעה. בין היתר ניסיתי להסביר לו שבמוסקבה נהגנו לקחת את ילדינו למוזיאונים, לתאטראות ולאתרי תרבות כמעט על בסיס יומיומי. העברית שלי הייתה רחוקה מלהיות מושלמת, ויצא לי ניסוח שגוי. אמרתי משהו כמו: 'אין פה מספיק תרבות'. כאשר שודרה הכתבה, נדהמנו לגלות כי מתוך כל השיחה הארוכה בחר הכתב לגזור משפט אחד בלבד: 'אין פה תרבות!'. את לא מתארת לעצמך את כמות ההשתלחויות והקללות שספגתי. אז הפעם יצא עוד יחסית בסדר - לפחות אני יכולה ללכת ברחוב בלי שיתנפלו עלי" .
ההתפתחויות בזירה הפוליטית השבוע הוכיחו כי בכל מה שקשור ל"המגזר הרוסי", לפוליטיקאים יש יתרון אולטימטיבי: יש להם יועצים, יחצנים ושלל אנשים מביני עניין בתחום. בניגוד לכלי התקשורת הממוסדים - שבמקרה הטוב מחזיקים במערכת את "הרוסי שלנו" ובמקרה הפחות טוב (כמו בערוץ 12) אין להם אפילו אחד כזה - הפוליטיקאים הפנימו היטב את הכלל הראשון והחשוב במשחק: אסור לומר לרוסים שהם רוסים - תמצית הייחודיות הרוסית היא הרצון להיות לא ייחודיים.
# # #
כך בדיוק תוכנן השבוע אירוע של הליכוד בכפר המכביה ביום שני. לפי התוכנית המקורית זה נועד להיות מפגן הכוח הגדול של מטה העולים במפלגה. הרעיון היה להזמין את כל פעילי המטה, ובראשם את הרכש הטרי והיקר של הליכוד - טלי פלוסקוב (כולנו) ורוברט אילטוב (עד לא מזמן יו"ר סיעת ישראל ביתנו) - לפגישה עם ראש הממשלה בנימין נתניהו במתכונת מצומצמת וללא נוכחות תקשורתית.
אבל מהר מאוד הבין רונן פלוט (ראש עיריית נוף הגליל, שאומנם נמנע מלקבל על עצמו את התפקיד הרשמי של מנהל הקמפיין הרוסי, אך הוא מפקח עליו בפועל) כי אם רוצים להעלות את דרגת האירוע מחד ולפרגן לפעילים "הרוסים" מאידך, חייבים להגדיר את המפגש כ"אירוע כללי משולב" ולהזמין אליו את כולם. כל ראשי הערים הוזמנו ובעקבותיהם, כצפוי, מיד אישרו את נוכחותם גם רוב השרים והח"כים. האירוע הפך לנחשב ביותר בסקאלה הפנימית של הליכוד. כולם התחבקו עם כולם, פלוסקוב (שנמצאת בישורת האחרונה לפני הצטרפותה לרשימת הליכוד) זכתה לשאת נאום ולשוחח שיחה פרטית וידידותית עם רעיית רה"מ. אילטוב חזר מטיול בקוריאה הדרומית היישר למקום עבודתו החדש ונאם, לראשונה, בפני הקהל הליכודי גם הוא.
כעבור שעה של נאומים וחיבוקים הגיע לאולם נתניהו בכבודו ובעצמו, בליוויו של יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין ושל השרים משה כחלון וזאב אלקין. לטענת הנוכחים, מצב רוחו של יו"ר הליכוד היה בשיא. ל"אירוע המשולב" הוא הגיע היישר ממסיבת ההפתעה שארגנו לו אנשי הליכוד לכבוד 13 שנותיו בשלטון. נתניהו סיפר בדיחות על איסמעיל הנייה ו־48 השעות והכריז בפני הנוכחים כי "הליכוד פותח את שעריו לציבור העולים". נאמר גם כי "הפעם ההחלטה נפלה ותיק הקליטה צפוי להישאר בידי הליכוד בכל מצב קואליציוני".
# # #
רכש טרי נוסף כיכב בכפר המכביה: אלכס אברבוך, הקופץ במוט האגדי, סגן אלוף העולם בעבר ומאמן בהווה, הגיע לאירוע והכריז על הצטרפותו לליכוד ולקמפיין. בשיחות שניהל גילה כי החלום הפוליטי הגדול שלו הוא להגיע לשולחן הממשלה בתור השר לענייני ספורט. אברבוך אף רמז כי התפקיד הובטח לו על ידי אי אילו גורמים בליכוד. ראש הממשלה עצמו, כנראה, טרם הבטיח לו דבר, כיוון שפגישתם תתקיים רק באחד הימים הקרובים.
ועוד שאלה: האם גם שרת התרבות והספורט המכהנת תרצה לשוחח עם הכוכב החדש? אם השיחה אכן תתקיים בפועל, אולי סוף־סוף תספק מירי רגב לאברבוך הסבר סביר לפיטוריו הפתאומיים מאיגוד האתלטיקה, שבועיים בלבד לפני הבחירות באפריל. אז גרם האירוע להלם בעולם הספורט.
אגב, הפוליטיקאי הראשון שהגיב בזעם על פיטוריו של אברבוך היה לא אחר מאשר יו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן. במועד ב' של בחירות 2019 יתייצב אברבוך בצדו השני של המתרס. כנראה בפוליטיקה זה עובד בערך כמו בספורט: מציבים מטרה ואז... a la guerre comme a la guerre (במלחמה כמו במלחמה). רק המחיר עשוי להיות שונה, וגבוה בהרבה.
הכותבת היא פרשנית פוליטית ומגישה בערוץ 9 וברדיו כאן רק"ע