התור מול הסניף החדש של הרשת האמריקאית "SHAKE SHACK" ברחוב דיזנגוף בתל אביב מזכיר את ההתנפלות ההמונית על סניף מקדונלד’ס הראשון בקניון רמת גן לפני 31 שנה. ותיקי הקוראים ודאי זוכרים את ההמונים מסתערים על הקופאיות (אז עוד לא היו מכשירים אוטומטיים), ומדווחים לחבריהם בטלפון (אז עוד לא היה וואטסאפ) שהקציצה אלוהית (אז עוד לא נפתח “מוזס”).
פיצה עם צ'יפס? ככה עוד לא ראיתם את "היהודים"
התנתקות מהפחדים ומהדאגות: מספר מנות פשוטות להמשך השבוע
ההסתערות הנוכחית דורשת ועדת חקירה: האם הישראלים נרגשים מפני שאף אחד לא מחכה לנו בזרועות פתוחות בחו”ל, אז זה החו”ל הכי קרוב שנרגיש? שמא זו הכמיהה להתרגש מחדש, לאחר כל מה שהמדינה עוברת? ואולי זה פשוט באזז יחצני מטורף שהתפוצץ קצת יותר מדי? ימים יגידו. נכון לעכשיו, הסניף עמוס וכמעט תמיד אנשים עומדים בתור ומחכים לאישור הסלקטור להיכנס.
עוד לפני שטועמים, קשה שלא להתרשם מה – איך לקרוא לזה – חדר האוכל שמאכלס את הסועדים, מבנה רב־חלונות ונטול ריהוט. סליחה, תיקון: ריהוט עשוי מתכת, חסר כל חן וחסר כל חמימות, מזכיר את כיסאות “כתר” - רק במתכת. חלק מהריהוט מתנדנד – ככה זה כשמניחים אותו על מדרכה תל־אביבית ולא ברצפה שנבנתה עם פלס. לא נעים לומר, אבל במקרה הטוב זה מזכיר לנו את עמדות האוכל הצפופות בנתב”ג, ובמקרה הפחות מחמיא סככות אבל, לא עלינו.
ויש גם תפריט שמבוסס על שילוב בין שני חומרי גלם – בשר וגבינה. מי שמאיים לרדת מהארץ בשל גיוס בני ישיבות, יופתע לראות עד כמה ישראלים אוהבים לערבב בין פרה לחלב אמה. ההמבורגר הבסיסי קרוי שאקבורגר – צ’יזבורגר עם חסה, עגבנייה ורוטב שאק (39 שקלים). מהו אותו רוטב? השם יודע, אבל המוכרים בקופה לא בקיאים בחומר הנלמד. אנחנו בחרנו באופציה היותר פיקנטית - ספייסי שאקמייסטר: צ’יזבורגר מתובל בתערובת תבלינים פיקנטית עם בצל קריספי, פלפל שרי ורוטב שאק אנונימי (45 שקלים).
בפועל, לא דובים ולא פיקנטי, אבל לא זה העיקר. הקציצה טובה – מעט יבשה, אבל לא באופן שונה מבשאר הרשתות הדומות. הלחמנייה היא זו שמושכת את תשומת הלב – היא חלבית, שזה כבר מסקרן, אבל בפועל לא מתפקדת כלחמנייה. אם נדייק, זו חצי פיתה חצי לחמנייה, חסרת צורה אסתטית ובעיקר מתפרקת בקלות. עוד לפני שלקחנו ביס, היא התקשתה להחזיק את הכבודה שהונחה עליה (במקרה שלנו, דאבל בורגר) ופשוט נאנקה תחת העומס והתפרקה. הירקות טריים, הגבינה חביבה והרוטב הסודי מזכיר יותר מיונז עם תבלין. נו, פסדר, היינו יכולים להכין כזה בבית בקלות.
עמיתיי לארוחה (ולתור הארוך) בחרו בנקניקיית עוף חביבה וסתמית בתוך לחמנייה ארוכה, כאילו אנחנו צופים במשחק בייסבול (29 שקלים), ובטוסט גבינה משעמם (22 שקלים). הצ’יפס כאן מוגש גם הוא עם רוטב גבינה מותכת מעל, מה שהופך אותו למשמין במיוחד, כמיטב המסורת האמריקאית (26 שקלים).
במקום מתהדרים גם במילקשייק במגוון טעמים כמו קרמל מלוח וקרם עוגיות, טעמנו את הווניל ואת התות. שניהם סמיכים, מתוקים ועתירי קלוריות, במחיר גבוה מעל לפופיק ביחס לגודל הכוסות (26 שקלים לכוס קטנה, 33 שקלים לכוס רגילה).
שורה תחתונה: באמת שאין סיבה לעמוד בתור.
“שייק שאק”, דיזנגוף 69, תל אביב.
קפה הוגן
הנה סיבה טובה להחליף את מותג הקפה שלכם ולעבור למותג שדוגל בסחר הוגן. LENO Fairtrade Coffee הוא מותג קפה ערכי, בואו להכיר אותו.
לפני כן, הסבר על קצה הכפית: מה זה בכלל סחר הוגן? גידול קפה, כפי שאנחנו יודעים, כרוך לרוב בתנאי עבודה לא הוגנים ואף מנצלים. תו “סחר הוגן” מאשר שהמוצר שעליו הוא מוטבע גודל ויוצר בתנאים הוגנים לכל אורך שרשרת האספקה. כשבוחרים בסחר הוגן (או באנגלית Fairtrade) מבטיחים שהחקלאים ברחבי העולם יקבלו עבור הקפה שהם מגדלים תנאים הוגנים.
למשל, שכר מינימום מובטח, פרמיות, תנאי עבודה הוגנים, שילוב נשים במעגל העבודה, מניעת ניצול ילדים ועזרה בפיתוח העסקים והקהילות. למעשה, ארגון "סחר הוגן" אחראי לשינוי לטובה בחייהם של מיליוני חקלאים ברחבי העולם.
כיום LENO Fairtrade Coffee מציעים שתי תערובות בקלייה כהה, שתיהן אורגניות ומגודלות ללא שימוש בחומרי הדברה מזיקים ובקרוב יציעו תערובות נוספות ומוצרים נוספים תחת תו הסחר ההוגן. בנוסף לתו הסחר ההוגן, LENO מחזירה 5% מהרווחים חזרה לחקלאים כדי שיוכלו להשקיע בעתידם. כל כוס קפה של LENO באמת עושה שינוי.