אירן. שבע בבוקר. תור ענק של לקוחות המחזיקים בסיר קטן שהביאו מהבית כדי לקנות מנת האש סבזי רותחת וקרמית. גלגל שווארמה נוטף שומן ניתך לו אט אט מחום הגחלים באיסטנבול, רק מחכה להינעץ על ידי שיפוד קטן ולהיחתך בצורה מדויקת ישר אל פיו של הסועד. סבתא אשדודית שמכינה סירי ענק של דגים מרוקאים על מנגל בכניסת הבניין. את כל אלו תמצאו בערוץ היוטיוב הנפלא של טייל האוכל מארק ווינס. בחור ממוצא תאילנדי שהחליט יום אחד לעזוב את עיסוקיו ולטייל בעולם תוך כדי שהוא מתעד עצמו טועם ובולס בנקודות אוכל מומלצות, אותן הוא מקבל מעוקביו בערוץ או ממדריכי סיורים קולינאריים מקומיים. אוכל רחוב, מסעדות שף, בתי קפה, גלידריות - נדמה שהוא יגיע לכל מקום שהוא מפתיע ומעניין.
אך מה שמייחד את מארק מבלוגרים אחרים הוא האינסטינקט הראשוני שלו בגישה אל הארוחה. יש לו את היכולת להבין בזמן קצר את ההיגיון של המנה ולהעביר בצורה מבריקה את החוויה אל הצופה כבר בביס הראשון. מן חלוקת קשב מסונכרנת בין חוש הטעם לרחשים וההפרעות מסביב לבין הסבר מפורט על טעמי המנה והמרקמים שבה והכל באדיבות ובנימוס שמכבדים גם את הטבחים והמסורת וגם את הצופים המריירים.
תקופת הקורונה זימנה עבורי הרבה זמן פנוי לצפייה בתכנים. במיוחד בסגר הנוכחי. בין שירותי הסטרימינג לאלה בכבלים, צדו את עיני דווקא אותם הסרטונים. אני מסרב להיכנס לעניין הטרגוט. האם האלגוריתם הציע לי את התכנים או שמא הגעתי אליהם בעצמי. מה שבטוח, שפע הזמן הפנוי גרר אותי לחפש סיורי אוכל וירטואליים כתחליף לאלה במציאות המוסגרת. ועל זה אני מודה שיצא לי להיתקל דווקא בו. במארק, שהתחיל את דרכו ביוטיוב עם ערוץ טיולים חובבני והפך עם השנים לבלוגר האוכל המוביל בתחומו עם כמעט 7 מיליון מנויים ומיליארד וחצי צפיות סה"כ. אחת הסיבות ליכולת הקומוניקטיבית שלו היא העובדה שהעביר את הילדות שלו בכמה נקודות גאוגרפיות על הגלובוס. הוא בן להורים ממוצא תאילנדי וסיני שהיגרו אל ארה"ב בה הוא נולד. משם משפחתו עברה לגור בצרפת ואח"כ לקונגו וקניה ואז שוב בחזרה לאריזונה כדי להתחיל את לימודיו האקדמיים. כשסיים אותם הוא החליט לצאת לטיול גדול ברחבי העולם, שם הבין שאוכל זה הדבר שהוא הכי אוהב ובו הוא רוצה לעסוק, אך לא בתור שף, אלא כבלוגר אוכל שמעלה לרשת תכנים איכותיים על עולם הקולינריה של תאילנד. משם, הדרך לסיקורים נרחבים של אוכל משאר העולם הייתה קצרה.
הפרקים בערוץ של ווינס בנויים בצורה כזו שלפני כל פרק הוא מספר לאיזו עיר הגיע ומה הוא הולך לאכול בה. לרוב זה יהיה כחלק ממסע במדינה מסוימת בה הוא עובר. היעדים הם ערים גדולות או פנינות קולינאריות שהן בגדר חובה. לפעמים הוא גם מגיע לדוכנים אקראיים באופן ספונטני ומגלה מאכלים שטרם ידע על קיומם. סימן ההיכר של מארק ווינס הוא התנועה האלכסונית והמתרפקת תוך כדי אכילה בה הוא מסמן שהמאכל מוצא חן בעיניו בצורה בלתי רגילה. הבחור תשוקתי, אין ספק.
אחד הדברים המעניינים במסעות שלו, הוא המעקב אחרי מניפת המאכלים שמסתדרים לפי הקווים הגיאוגרפים בכל לוקיישן ומשתנים בצורה עדינה עם ההגעה למקום הבא. כלומר, יש עקביות של מרכיבים או מסורות בישול בין עיר מסוימת לזו השכנה לה, אך עם שינויים קלים שיוצרים טעם וצבע אחר. למשל, ההבדלים בין האוכל בהודו לזה בפקיסטן או בין האוכל הישראלי לפלסטיני. לדעתי, הפרקים המעניינים ביותר היו אלה באירן. גם כי אין לנו הרבה מידע בתקשורת המיינסטרים על שגרת החיים שם וגם כי המאכלים היהודיים שאנחנו מכירים מהעדה הפרסית הם משבצת פספס זעירה מתוך שלל ההיצע הקולנירי האיראני. אם בפרקים בישראל ליווה אותו מדריך האוכל דוד כליפה (The Hungry Tourist) באירן הוא התארח ע"י מיסטר טייסטר למסע מעניין אל לב ליבה של הרפובליקה האיסלאמית. בין גלידות דביקות למנות בשר מרהיבות ומאכלים שמארק התקשה לנסח ולתאר את טעמם.
דווקא מתוך השוני בין המדינות, מצאתי קווים מקבילים בין הפרקים בישראל לאלה באירן. הצורך של שני העמים להתגאות באוכל ובאירוח ולא להתעסק בפוליטיקה גרם לי להסתקרן ולהמשיך ולצפות בעוד עיר ובעוד פרק. למרות שחלק גדול מהמקומות המומלצים פה בארץ רוב חובבי האוכל מכירים יש גם הפתעות קטנות. לצערי, בגלל שמדובר בערוץ יוטיוב, אין תרגום בעברית למי שיחפוץ בכך, אבל אני צופה שלא ירחק היום ובו אחת מחברות הכבלים והלוויין בארץ יקנו את הזכויות ממארק ויגישו את הפרקים בתרגום עברי מלא. אך אם תשאלו אותי, זו הזדמנות מצוינת לשפר את האנגלית כי השפה השולטת בסרטונים היא שפת האוכל.
קישור לערוץ היוטיוב של מארק ווינס: https://www.youtube.com/watch?v=FLmNLrog6dQ&t=3s