אז איך אומרים – מרוקאי או מרוקני? בעברית החדשה, מסבירה תמר קציר מהאקדמיה ללשון, אין כללים ברורים לקביעת שמות התואר הנגזרים משמות מקומות. ועדת הדקדוק של האקדמיה ניסתה בעבר להסדיר את העניין הזה, אבל בגלל ריבוי היוצאים מן הכלל, הוחלט בסופו של דבר שלא להתערב.
לפני ההחלטה הזאת, היה מקובל להמליץ על הצורות "מרוקני" ו"אמריקני", על פי צורות מן המקורות כמו "שילוני" מִן העיר שילה או "חיפני" מחיפה. אבל בעברית החדשה יש גם שמות ייחוס רבים בסיומת "אִי", כמו ליטאי, וינאי, אתונאי. בקיצור, תחליטו אתם.
דווקא בתקופה שבה נרקמו יחסים חמים בין ישראל למרוקו ונפתח הקו ישיר – חזרה המגיפה והורידה את מפלס החשק לטוס. אם אי אפשר לטוס לרבאט, ניסע לבאר שבע, למסעדה המרוקנית "יקוטה", שתיתן לכם תחושה אותנטית כאילו טסתם: קירותיה וחלונותיה מעוצבים בקשתות, התפריטים מעוטרים בנקודות זהב ונראים כמו סידור עתיק, המנות מוגשות בתוך טאג'ין ובקערות חרס חומות, ואפילו המלצרים לבושים בכפתן מרוקני. באופן אישי, קצת פחות התחברנו ללבוש, במיוחד כשהמלצרים הם צאצאי עולי רוסיה, שעליהם זה נראה יותר כמו תחפושת. נו, שוין.
מסעדת "יקוטה" היא מוסד ותיק בעיר העתיקה בבאר שבע: היא פועלת כבר 52 שנה. בבר בן מויאל, דור שני, ממשיך את מסורת הוריו ואחראי על המפעל הוותיק הזה. פירוש המילה "יקוטה" במרוקנית הוא "יהלום", והיא קרויה על שם אמו של בבר. הוא עושה הכל, כמעט לבדו – מבשל, מעצב את המסעדה, מגיש וגם שוטף כלים. נדמה שאין מקומי שלא מכיר אותו. "בבר הוא דמות מוכרת בעיר", מספרים לנו כולם, "אי אפשר שלא לאהוב אותו". והוא אכן אהיב – חביב לבריות, מתרגש מתגובות, עושה רושם שהוא נשוי למסעדה והיא שומרת לו אמונים. ובעיקר, הוא מוכשר, יש לו יד.
טעמנו כמה מנות, וביושר אנחנו יכולים לומר – זו אחת המסעדות היותר טעימות שאכלנו בהן. התחלנו במנות פתיחה, הכוללות את המיטב שבמטבח עז הטעם הזה. כולן טעימות, אבל אחת הדהימה אותנו יותר מכל – תפוזים במי זהר. מי זהר הם תוצר לוואי של תהליך זיקוק של ניצני פריחת ההדרים. באופן מסורתי, מופקת התמצית מפרחי תפוזי חושחש, והיא בעלת ריח הדרים חזק וטעם מעט מתוק (28 שקלים).
התפריט ארוך, עשיר ומבלבל. שבעה סוגי דגים, תשעה סוגי בשרים על הגריל, שבעה סוגי איברים פנימיים, שישה סוגי תוספות וכמובן גם קוסקוס, חריימה, רלמי (תבשיל טלה), דמאר (מוח), קרעה (רגל פר) ועוד ועוד – לכו תחליטו מה אתם רוצים מכל הטוב הזה. המחירים לא נמוכים – רוב המנות העיקריות עולות מעל ל־100 שקלים, אבל תכף תחליטו אם הם שווים את מחירם.
ובכן, כן. לא נלך סוב וסוב, התשובה חד־משמעית: כל כך טעים פה, ששווה לשלם קצת יותר, כדי לזכות בדה בסט אופ דה בסט של המטבח המרוקני. למשל, מנת הדמאר – מוח בנוסח מרוקני. מחיר המנה 140 שקלים, כאמור – לא זול. אבל איפה תמצאו עוד בישראל מסעדות שמגישות מוח ברוטב חריף וסמיך, שריחו נידף למרחקים? זר לא יבין זאת, אבל מי שגדל בנערותו כמונו על מנות מוח של השכנה המרוקנית, ומאז מתקשה להשיג מנות דומות, יתענג על יצירה נוסטלגית כזו.
גם הקוסקוס (70 שקלים) מענג: הוא מוגש בתוך טאג'ין מסורתי, וכשהמכסה מורם, שובל של אדים מיתמר למעלה. הקוסקוס המרוקני עבה ביחס למקבילו הטוניסאי, והוא עשיר יותר בגרגירי חומוס ובדלעת. לנו היה נדמה שהמרק מתקתק יותר, ולכן גם ממכר יותר.
הארוחה מסתיימת בטקס תה: המלצרית הרוסייה, הלבושה בבגד מסורתי, התאמנה רבות עד שהגיעה לתוצאה המיוחלת – מזיגת תה נענע מקנקן נחושת מגובה של מטר(!) היישר לתוך הכוסות המעוטרות. זה מרשים כמעט כמו תרגיל בהתעמלות אמנותית של מתעמלת רוסייה, אבל מבחינתנו – בבר הוא זה שמקבל את מדליית הזהב.
מורדי הגטאות 27, באר שבע 050־7949495 (כשר)
חלת הפתעה
נדמה שכולם אופים חלות וכולם מחפשים אתגרים חדשים לחלות. הנה טוויסט מעניין: לכבוד השנה החדשה הכין האופה אורי שפט במאפיית "לחמים" חלה קלועה עגולה, שבמרכזה כלי חרס בעבודת יד, ממש מוטבע בתוך החלה. לתוכו ניתן לשפוך דבש רגיל או דבש בשילוב אגוזים ופיצוחים שניתן גם כן לרכוש במאפייה. ואם רכשתם את החלה מבעוד מועד, אפשר גם לשים בה טחינה ולטבול בנחת.
עוד בקולקציית החג: סדרת עוגות דבש (קלאסית, דבש והדר ו"עוגת דבש סבתא"), מגוון עוגות תפוחים (קראמבל פקאן ותפוחים, בבקה תפוחים וקרם שקדים, פאי תפוחים אמריקאי וטארט תפוחים), עוגיות מגולגלות תמרים ואגוזים וצנצנות דבש (דבש טהור, דבש מרציפן או דבש פיצוחים). החל מ־41 שקלים ליחידה?.
"לחמים", סניפים בתל אביב, רעות ורמת השרון