"מו ומו", אטליז ומסעדת בשר ברחובות, הוא אחד המוסדות הוותיקים והיציבים בארץ, בבעלות בני הזוג תמיר וויקי לוי. תחילתו של המקום בשנת 1984, אז אביו של תמיר, חיים לוי, עזב את עבודתו בתעשיית האלקטרו־אופטיקה ופתח עם כמה שותפים את האטליז "מו ומו". ב־2002 בנו תמיר הצטרף לעסק המשפחתי ופתח בסמוך לאטליז מסעדת בשר, שעושה שימוש בתוצרת האטליז.
הלכנו לבדוק: האם הטעמים החדשים של דוריטוס ותפוצ'יפס עושים את העבודה?
"מרכז החומוס האסלי": יש מנות ששווה לחזור למסעדה רק בגללן
החיבור הזה בין מסעדה שיש לה איטליז הוא חיבור שאין הרבה כמותו, ברשימה אפשר לראות את חוות צוק שיש לה מפעל בשר משלה, אבל במקסימום לרוב מסעדות הבשר הרציניות יש חדר יישון וספק בשר עליו היא סומכת. החיבור האינטימי הזה מייצר תפריט ומנות, עם גישה לנתחים מיוחדים ואיכות בלתי מתפשרת של בשר ובעיקר צוות שמבין בדבר.
20 שנה של חגיגות זה לא צחוק וכתל אביבית עם בן זוג קרניבור, הרגשתי כמו במין טקס כשיצאתי מעיר החטאים אל רחובות ולו רק כדי לאכול סטייק.
אני אגיד לכם מה באמצת אני אוהבת במו ומו וכן – הבשר לאו דווקא בבמקום הראשון ולא בגלל שהוא לא טעים, וואי הוא טעים ממש. אני מתה על הידע של המלצריות והמלצרים ואפילו הברמנים בכל נתח ונתח והיכולת שלהם להתאים נתחים לחשקי הלקוח, אני ממש אוהבת את השפע שיש בבר והיכולת להכין דרינקים מצויינים ולא רק להגיש יין, ואת מקרר היישון העצום שהוא הדבר הראשון שרואים והוא שואב אותך כמו תמונה במוזיאו שאתה לא רוצה לפספס את הפרטים הקטנים.
בתוך הבר פגשנו את תמיר, אחד הבעלים וחובב ג'ין טוניק כמוני, מה שיצר קליק מיידי ודרינק מיידי להורדת מפלס החום והעלאת מפלס הרעב.
אנקדוטה קטנה עלי- הייתי צמחונית עשור מחיי ותכלס בשר לא מאד מרגש אותי אלא אם הוא עשוי מושלם ו/או הוא כנפיים , כן כן, נשארה בי תכלס חיבה לחלקים הפשוטים, לכבד מטוגן או כנפיים צלויו עם מלא רוטב ודווקא החלקים היותר א מוכרים עושים לי את זה כגון פיקניה, דנבר ופחות אנטריקוט.
למזלו של תמיר ולמזלי, הגברבר שלצידי חובב בשר לכל צורותיו והוא הגיב כאילו הוא הגיע לפנטזיית חייו וגם אם היו לידו שתי בלונדיניות בביקיני הוא לא היה רואה אותן ובוהה בסטייק הענק שלצידו. מתה עליו.
מה אוכלים?
אחרי שתתנו לבטן קצת אלכוהול ותתחילו לפתח רעב, ההמלצה שלי היא ללכת על הקלאסי, תמיר מת על אוכל אסייאתי ויש ספיישלים מגניבים כגון סירות חסה עם דג נא ועשבי תיבול או סשימי של דג בתיבול אסייאתי ששניהם היו לא רעים אבל הכבד קצוץ שלו היה לא פחות ממושלם, זו מנה שמלווה את המסעדה עוד מיומה הראשון, כבדי עוף מטוגנים בשומן עוף ואז נקצצים גס על הסכין עם מלא בצל מטוגן, וואי מנה מופלאה ועשירה בטעמים והסלט קיסר היה עשיר ברוטב עם אותה מליחות אנשובי מופלאה ופריכות של חסה. לכן, לפכעמים, לא צריך להתחכם- אלא פשוט להכין אוכל טוב. במקרה הזה זה ממש בולט.
בואו נדבר בשר, למקום יש טקס חמוד שבו אתם רואים את הנתח שתאכלו כשהוא לפני צליה, המלצרים יסבירו לכם קצת על הנתח ואם תחליטו להתחרט או להגדיל את הנתח- זו ההזדמנות שלכם, אנחנו לקחנו ראש פילה, שזה החלק העבה של הפילה שבתכלס בנוי משני חלקי בשר שונים וטי-בון סטייק שעשוי מסינטה ומעט פילה שניהם מיושנים כחודש. את שניהם לקחנו מדיום.
השוס בהגשה ומיועד ללא שומרי כשרות, היא החמאה שנשפכת על הסטייק כשהוא מגיע רוחש בתוך מחבת, המפגש המופלא הזה בים הבשר החם לחמאה מייצר גל ריח משכר שיגרום לכם לא להתסער על הסטייק בערב אלא לדחוף את הפרצוף שלכם אל עננת החמאה הלוהטת ולשאוף אותה כאילו הייתה סם ממכר. וואו, איזה עינוג!
הבשר היה עשוי נפלא, עסיסי ומלא מיצים, הסינטה המיונשת הייתה עזת טעמים והפילה רך כמו החמאה שנשפכה.