כשאומרים אוכל טורקי אומרים באבאג'ים - או לפחות ככה אמרו במשך שנים. המסעדה הטורקית המפורסמת שנמצאת בסמוך לטיילת בבת ים, נחשבת למוסד קולינרי שפודיז וחובבי המטבח הטורקי האותנטי הציבו בראש הרשימה. מבקר קשוח באחת מתוכניות הטלוויזיה אפילו סיפר לפני שנה שכאן נמצא את השווארמה הכי טובה בארץ. אז קבלו ספוילר – היא לא. איך אנחנו יודעים? כי קפצנו לביקור בסניף הדגל בבת ים והדגל איך לומר, הורד לחצי התורן.
כמו כל טרנד קולינרי גם התור של המסעדות הטורקיות הגיע לפני מספר שנים. נקודת השיא היתה כשבתל אביב קמו זו לצד זו שתי פנינות קולינריות מטורקיה- באבאג'ים ומוטפאק. לרגעים היה נדמה שהן העופרה וירדנה או הנועה ואנה (תלוי כמה זקנים אתם) של סצנת המטבח הטורקי. יצאנו מהעיר ללא הפסקה לבאבג'ים בבת ים שנחשבה כבר באותה התקופה לוותיקה והאותנטית שבהן והחלטנו לבדוק האם היא שומרת על מעמדה בפסגה גם היום.
באבאג'ים (אבאל'ה בטורקית) הוקמה בשנת 2015 על ידי ניסים ברק, טורקי אסלי שעלה מאנקרה. הסניף שממוקם בסמוך לחוף הים, זכה להצלחה רבה ובמרוצת השנים נולדו לו אחיות בראשון לציון, בהרצליה, במודיעין-מכבים-רעות ובתל אביב. סניף הדגל בבת ים לא גדול במיוחד והוא נראה כמו עוד מסעדת פועלים שבה תמצאו אוכל ביתי טעים. כסאות פלסטיק שודכו לשמונה שולחנות ועל הקיר מככבים הדפסים ותמונות שנראה שנחתו היישר מאיסטנבול.
בכניסה מתנוסס התפריט המבטיח ונטול המחירים. הוא מעורר את מיצי הקיבה כששחור על גבי לבן הוא מציע לנו בין היתר מטעמים כמו אינסקנדר, מרק אשקמבה ומאפים שווים בהם פידה (מאפה טורקי) עם גבינה או בשר, לחמעג'ון ולחם טורקי. גם בגזרת הקינוחים גרמו לנו לפתח ציפיות עם הבטחות כמו בקלאווה, קדאיף, עוגיות סולת וסטולאץ' (פודינג אורז טורקי). בעודנו מתלבטים מעיר אותנו הבחור מאחורי הדלפק ובמבטא טורקי כבד מעדכן בחביבות שמכל התפריט כל מה שהם מציעים בתקופה הזאת הם מנות קבב, פרגית ושווארמה בפיתה או בצלחת ולחמעג'ון (מאפה טורקי מתובל).
"זה בגלל המצב" מתנצל האיש במבטא של כוכב טלנובלות טורקיות. אנחנו מתבאסים קשות ולמרות האכזבה מוותרים על התחקיר הבטחוני, לא מחטטים יותר מידי ומזמינים ארוחה סטנדרטית שרחוקה מהמאכלים הטורקיים המסורתיים. הזמנו צלחת קבב, צלחת שווארמה, לחמעג'ון נטול בשר ושני בקבוקי שתיה. הקופאית החביבה שנראה שנשלפה גם היא מערוץ ויוה איסטנבול מגישה חשבון שכולל רק את סכום הסופי בלי שום זכר לפירוט. 218 שקל עולה התענוג ואנחנו ניגשים לשבת בהמתנה לשלל. תוך זמן קצר מגיעה המלצרית ומניחה צלחת חד פעמית בתוכה נח הלחמעג'ון. לצידו מגיחות שלוש צלוחיות פלסטיק קטנות הכוללות חמוצים, סלט טורקי אדום וחומוס שאין סיכוי שנעשה במקום. מיד לאחריהן מגיעות מנות הבשר- השווארמה והקבב בצלחות חד פעמיות.
נתחיל מהמחמאות: מדובר בצלחות גדושות ונדיבות. אפשר בהחלט להגדיר אותן כמנות שזוג יכול לחלוק אבל על מלא ולא כמו בסטנדרטים תל אביביים, שבהם מנת פתיחה נמכרת על ידי המלצרים כארוחה משפחתית. בצלחת הלחמעג'ון ממתינים שלושה משולשים דקים וענניים שמכוסים בשלל תבלינים בגווני ירוק. הם ממכרים מתחסלים במהירות. רמת הביצוע של הסלטים לעומת זאת קצת פחות מרשימה עם חומוס חלק וטעם תעשייתי, חמוצים וסלט טורקי שהתאבזרו באותם סטנדרטים.
בצלחת הקבב כיכבו שישה קבבים רכים, נימוחים ומתפרקים מבשר בקר, אורז לבן, ערימת עלים ירוקים ובצל וגם פלפל חריף אש, בצל ועגבניה שהסתובבו שלושתם על הגריל. הקבב היה עדין, רך וטעים אבל היו יכולים בכיף לתת לו לחכות עוד קצת על האש כדי שיגיע עם חספוס של קבב שראה כמה דברים בחיים.
בצלחת השווארמה נכח אותו הרכב של אורז, עלים ירוקים, עגבנייה, פלפל ירוק שורף ובצל שגרו בגריל. מנת השווארמה היתה סופר נדיבה ומרשימה. חתיכות הבשר היו יבשות יחסית וחרוכות. לטעמנו היתה חסרה העסיסיות המתבקשת וגם זכר לשומן אופייני לא ראינו או הרגשנו. עוד לא דיברנו על היוגורט שהוא פריט מאסט במטבח הטורקי ונעדר מהשולחן.
האמת שהמנה היתה מאכזבת בהתחשב בעובדה ששווארמה טורקית אמורה להיות ה-מנה במסעדה שמתיימרת להביא לנו את איסטנבול לבטן. תוסיפו לזה את הרעש והצלצולים וגם את התואר הלא מוצדק "השווארמה הטובה ביותר בארץ" שניתן לה לפני שנה באחת מתוכניות הטלוויזיה. בסיכומו של דבר נראה שהמסעדה המיתולוגית עברה שינוי והפכה ממוסד קולינרי טורקי לעוד שווארמיה ואפילו לא מוצלחת במיוחד וחבל.