מל ומישל: בבואה של נאורות, שפיות וחדשנות

"מל ומישל" הוכרזה כבר במדור זה כאחת מהמסעדות הטובות בתל אביב ולא בכדי. היא רומנטית, אינטימית, כיפית וטעימה עד למאוד. כשנכנסים אליה, אי אפשר שלא לחוש איזושהי הדרת כבוד כלפיה. נכנסים בשקט, משאירים את ההמולה ואת ההמוניות בחוץ, ומתנהגים כפי שאמורים להתנהג במסעדה יוקרתית בחו"ל. בלי בושות.
 

האוכל מתכתב היטב עם האווירה. הוא מבוסס על מנות איטלקיות פשוטות, אבל עם תפניות מרתקות בעלילה. לא תמצאו כאן טורטליני ברוטב עגבניות אלא טורטליני חלמונים במילוי אנטרקוט וכבדי עוף בציר עגל ולימון (88 שקלים). רק למקרא השורה וחצי בתפריט התגרינו. והמנה מבטיחה את אשר היא מקיימת: עדינה, עשירה, מפתיעה. חמוצה במקצת, אולם לא באופן כזה שמשתלט על הטעמים של חומרי הגלם. 
 

אי אפשר לומר שאין פה מקום לשיפורים. כפי שהיו מנות מצוינות, כך גם היו מנות בינוניות. כזו, היא, למשל מנת הדג סטוקופיסו (138 שקלים), שאומנם הוגש טרי ועדין מאוד, אולם המנה נטולת תבלונים וללא איזושהי בשורה. גם הירקות שהתווספו לה לא ממש הצילו את הדג משיממונו. 
 

להבדיל ממנת הקרודו ב"אונו", שבביקורת הקודמת, כאן מדובר בפאר היצירה: דג המוסר הנא מוגש כאן בפרטזנציה מלהיבה וצבעונית, ובטעמים שמימיים: קרמל הדרים חריף, יוגורט ופירות הדר (64 שקלים). מנה מושלמת.  
 

מנה מושלמת נוספת שחייבים לציין היא הטירמיסו (38 שקלים), שסביר להניח שטעמתם אינספור פעמים בשלל וריאציות, אולם כאן, נדמה שהיא הטעימה ביותר: רכה, מענגת ו – מילה שאנחנו לא אוהבים להשתמש בה, אבל לפעמים היא המדויקת ביותר – מנחמת. שני ביסים, והעולם נראה מקום הרבה יותר נעים.