דוגמה אישית, שיעורי תזונה בביה"ס: 3 הערות כבדות משקל לממשלה

המגיפה הגדולה של העשורים האחרונים, שבה נלחמים ארגוני בריאות בעולם, היא ההשמנה ונגזרותיה - בהן מחלות לב וכלי דם, סוכרת, יתר לחץ דם ובעיות אורתופדיות, וזאת מבלי שהזכרנו בעיות של דימוי גוף אצל ילדים ומבוגרים כאחד. מחלות אלו והטיפול בהן מצריכים משאבים רבים ברמת הפרט והמשפחה, אבל גם ברמה הלאומית.

כמו בחינוך הכללי, גם חינוך לתזונה וקיום אורח חיים בריא יאפשר לצמצם, ואולי אף לבלום את שיעורי ההשמנה בישראל והמחלות הנלוות לה. במציאות זו, מקבלים משנה תוקף דבריו של הרמב״ם, גדול הפוסקים, מדען ורופא, שהשכיל לחנך והמליץ ״עשה מזונותיך תרופותיך - ולא תרופותיך מזונותיך״. הרמב״ם, אבי הרפואה המונעת, ידע להכיר בכוחו של קיום אורח חיים בריא ובהשפעתו על מניעת מחלות הגוף והנפש. מה שהיה נכון לפני 800 שנה, נכון גם בימינו.

 

חינוך לתזונה מתחיל בשולחן הממשלה. צילום: מרק ישראל סלם 
 

הניסיון שלנו כדיאטניות, יחד ולחוד, הוא של שנים רבות. בעבודתנו בבתי חולים, בתעשיות המזון, בעמותות המספקות סל מזון לנזקקים, במסגרות חינוכיות (וגם היכרות עם מערכת החינוך כאמהות) ועם קהל רחב של לקוחות פרטיים - אנו מזהות מספר ערוצים שבהם חשוב והכרחי לפעול במהירות בדרג הגבוה ביותר.

נושאים אלה טופלו ומטופלים בעזרת איגודים שונים, פורומים מקצועיים, עמותות ומתנדבים פרטיים, ואף הכנסת והממשלה קידמו אותם בקדנציות הקודמות. אבל בהקשר של אותם נושאים, לא ניתן להסתפק בהתייחסויות או בניירות עמדה, והם דורשים גם תקציבים ומדיניות ברורה שתוביל לעשייה.

ביטחון תזונתי מוגדר כ״מצב שבו לכל האנשים יש כל הזמן נגישות סדירה, פיזית וכלכלית לכמות מספקת של מזון בריא ומזין, אשר מתאים להעדפותיהם וצורכיהם התזונתיים, ומאפשר קיום חיים פעילים ובריאים״. לעומת זאת, ההגדרה של חוסר ביטחון תזונתי היא ״היעדר נגישות סדירה למזון מזין בדרכים מקובלות ובכמות מספקת. דרכים מקובלות, פירושן רכישת המזון הנדרש ולא קבלת מזון מגופים פילנתרופיים או איסוף תרומות וקבצנות״.

מתוצאות סקר שפורסם בסוף 2012, עולים הנתונים הבאים: כחמישית מהאוכלוסייה בישראל נמצאת במצב של חוסר ביטחון תזונתי, כלומר 894 אלף נפשות, מהן 360 אלף ילדים, שנמצאים באי ביטחון תזונתי ניכר. משפחות במצב סוציו-אקונומי נמוך אינן יכולות להרשות לעצמן סל מזון בסיסי, ובטח שאין הן מתלבטות אם להכניס מוצר זה או אחר לעגלת הקניות בסופרמרקט. אוכלוסיות חלשות ופגיעות יותר הן משפחות מרובות ילדים, חד-הוריות, ערבים, מהגרים, קשישים, נשים הרות וילדים.

להבדיל מתת-תזונה ורעב בארצות מתפתחות, חוסר ביטחון תזונתי בארצות מפותחות אינו נתפס כסכנת חיים. יחד עם זאת, הוא כרוך בנזקים רבים במגוון מישורים, לא רק בהווה אלא גם בעתיד. פגיעה בתפקוד היומיומי, עייפות ותשישות, פגיעה בביטחון העצמי, ביכולת הקוגניטיבית והשתתפות נמוכה בפעילות חברתית. קיים קשר בין חוסר ביטחון תזונתי לבין מחלות לב וכלי דם, סוכרת, סרטן, אנמיה, וכן גם למספר המומים המולדים והפגים - ואף לתמותה.

בקרב הילדים, אי ביטחון תזונתי גורם לפגיעה בגדילה ובהתפתחות קשיים בלמידה, קושי להתרכז ותופעות כמו היפראקטיביות או פסיביות.

לאחרונה, בסיוע עמותת הדיאטנים והתזונאים בישראל (עמותת עתיד), גוברים קולות הקוראים לשינוי מדיניות זו בעזרת חקיקה מתאימה. בקדנציה הקודמת של הממשלה הקצה משרד הרווחה משאבים לביטחון תזונתי, אך התוכנית לא יצאה לדרך. נקווה שהפעם כן.

בצעירותנו היה שיעור שנקרא כלכלת בית - שילוב של לימודים עיוניים ומעשיים, שכלל לימוד על קבוצות המזון וחשיבותן, חומרי גלם במטבח ובמזווה, ושיטות בישול מגוון ובריא. החדווה בגידול הירקות בערוגות, ההתנסות בהכנת המזון והטעימות של המנות מיזגו את הידע עם החוויה - מה שסייע להטמעת העקרונות של תזונה נכונה.

שיעורי כלכלת הבית והחקלאות הוצאו מתוכנית הלימודים, והם מאוד חסרים. ילדים צריכים ללמוד מגיל צעיר על תזונה נכונה הלכה למעשה. לא פעם הילדים הם אלה שהובילו שינוי בבית (כמו שקרה בחינוך להגנה פרחי בר, הקפדה על חגורות בטיחות ברכב, מחזור בקבוקים ועוד). בגילים צעירים ניתן לאמץ דפוסים ולשנות הרגלים בקלות יחסית.

במקביל, יש להקציב משאבים נוספים לשיעורי חינוך גופני. בבתי הספר מוקדשות שתי שעות לימוד שבועיות לחינוך גופני. אם נבדוק את 90 הדקות בשבוע, נגלה נתונים לא מעודדים. חלק לא קטן מהשיעור נדרש להתארגנות, הסברים, המתנה בתור לפעילות, כך שזמן הנטו שבו התלמיד מבצע פעילות מצטמצם משמעותית.

בעבר, הזמן העיקרי לביצוע פעילות גופנית כלל לא היה במהלך שיעורי חינוך גופני בבית הספר או פעמיים בשבוע בחוגים, אלא בהפסקות בבית הספר ובסביבת המגורים בשעות אחר הצהריים. כל הילדים יצאו מהבתים ונפגשו לשחק משחקים שדרשו מאמץ גופני. למשל, תופסת, מחבואים, משחקי כדור, טיפוס על עצים.

ב״דור המסכים״, שעות הפעילות הגופנית הצטמצמו באופן משמעותי, ועל מנת לתגבר אותן שולחים ההורים את הילדים לחוגים שונים. כך יוצא שהורים שידם אינה משגת לשלם עבור חוגים, רכישת אופניים או כניסה לבריכת השחייה, גורמים לצמצום נוסף בשעות הפעילות של ילדיהם.

״מתן דוגמה אינו דרך נוספת ללמד, זוהי הדרך היחידה ללמד״, טען אלברט איינשטיין. מתבקש כי גופים ממשלתיים, משרדים, חברות, בתי חולים ומסגרות חינוכיות יגישו מזונות בריאים ולא עוגות, עוגיות, חטיפים ומאפים עשירים בסוכר, במלח ובשומן, ולצדם משקאות קלים מתוקים.

מבחר פירות וירקות, כריכים ומים ייטיבו עם כולם. וגם אם העלות הכספית גבוהה יותר, אפשר לקזז בכמות. בנוסף, ישיבות ופורומים ממשלתיים לא פעם מצולמים בטלוויזיה, ומראה התקרובת שעל השולחנות מהווה חשיפה מיותרת למזונות אלה.

מפתיע במיוחד ומעורר תמיהות לא פעם הוא התפריט המוגש למאושפזים ובקפיטריות של בתי החולים הממשלתיים, שם היינו מצפות לראות תפריט מאוזן (ולא בורקס או מיץ ממותק). באותו אופן, הארוחות בצהרונים והתפריט בקפיטריות בבתי הספר צריכים להיות מזינים ובריאים. מסגרות שונות אלה מהוות דרך נוספת לחינוך לתזונה נכונה וליישומה. ♦