5. ירון שלו חזר
לא ברור מה הוא יותר: מוכשר או גס רוח; רגיש לסביבה או רגיש לעצמו; חי על הקצה או שף מיושב שמחזיק על כתפיו את אחת המסעדות המוערכות, העסוקות והממותגות בתל אביב.
חודשים ספורים אחרי שעזב את "טוטו" בעקבות סכסוך עם הבעלים ("אמרתי לו 'או אני או אתה', אז הוא אמר לי 'אני יכול להסתדר בלעדיך'"), רכש שלו בתחילת השנה, יחד עם שותפים חדשים, את המסעדה שבנה מהיסודות. לא לפני שהתוודה על נפילתו לקוקאין, על הדיכאונות, על ההלוואות.
ואז הוא חזר. כהרגלו בפרצוף חמור סבר, עדיין צועק על אנשי הצוות שלו (אבל לא כמו האיש שנמצא במקום הראשון במצעד זה) ושוב הסועדים מתרגשים לראותו. סלב. האמת היא שגם הוא נהנה בחברתם. נדמה שמאז חזר, שלו נהנה מההתחככות בסועדים, מהמחמאות ומהתחושה של להיות יקיר עולם הברנז'ה של המעמד הגבוה. לפעמים מחמאות יכולות להרים כמעט כמו קוקאין.
4. ישראל אהרוני מתקמבק
זאת אומרת, לא ממש נעלם, לפחות לא בתודעה, מפני שהמשיך לכתוב טור מבריק ב"7 ימים" ולנסוע עם גידי גוב למזרח. אבל תכלס, הוא לא ממש בישל להמונים. גם את עמוד הפייסבוק שלו (עם 14 אלף מעריצים) הוא מזניח, ומתפעל רק פעם בשנה (חבל, צור קשר, נעזור לך).
והנה, הוא התקמבק. אומנם בקטן, אבל באופן ממזרי ומענג חושים. HIRO, הראמן־בר הראשון בישראל בשרונה מרקט, מקבל אינספור מחמאות וביקורות מלטפות, שמזכירות לנו מדוע התגעגענו אליו. אומנם קצת צפוף והרבה רועש, אבל כמה שזה טעים.
"מול ים" זכתה באינספור פרסים ותארים: החל משנת 2003 היא דורגה כאחת מ־150 המסעדות הטובות בעולם על ידי מדריך הקולינריה היוקרתי "לה גרנד טאבלה דו מונד" ("השולחנות הטובים בעולם"). בארץ היא זכתה שוב ושוב בתחרויות וברשימות השונות, שבהן כיכב גם השף הצנוע והמוכשר יורם ניצן. ומה יהיה הלאה? הימור שלנו: היא עוד תחזור. אם לא ב־2016, אז בשנה שלאחר מכן.
2. מיכל אנסקי מתרסקת
אנסקי היא עוד משהו: אשפית של מילים. בפאנל של "מאסטר שף" קל לזהות שהיא זו שפחות מבינה, ושבזכות כישורי השפה שלה היא מחפה על חוסר הידע הקולינרי. "זה מדהים, זה טעים, וכשנכנסת לכאן בהתחלה החדר היה מוצף באור", היא נוהגת לומר כשאין לה ממש מה לומר.
כאמור, גם הצלחתה המטאורית בניהול שווקי האוכל האורגניים המוצלחים לא הכינה אותה כיאות להתמודד עם שותף למסעדה שחשוד במרמה. היא יצאה מהקרב הזה מובסת, בעיקר בתקשורת (שהתנפלה עליה בחוסר פרופורציות), עצובה יותר וענייה יותר.
אבל תסמכו על הכישורים המילוליים של אנסקי: היא עוד תשכיח מאיתנו את החובות ואת ההתרסקות, ותחזור להיות אחת הנשים הדומיננטיות בעולם הקולינרי כבר ב־2016. שנתערב?
תראו את ההספק שלו השנה: הוא נפרד ממשפחת שטראוס ונותר ללא "אחד העם", "עלמה לאונג'" ו"הרברט סמואל"; הוא פתח את מתחם האוכל "ארוחת ערב" ברחוב לונץ בתל אביב וסגר אותו לאחר ארבעה חודשים בלבד; הוא הצטרף בקול רעש גדול למסעדת "קבלייר" הירושלמית, אולם זו נסגרת ב־1 בינואר לאחר 25 שנות פעילות(!); הריב שלו עם ירון שלו, שבמהלכו כינה רושפלד את שלו "נחש" והלה ענה לו "אתה איש רע", רק התלהט בשנה זו.
ויש עוד: שנה זו מסתיימת בחשיפה של אתר וואלה, שבה טענה מלצרית כי חטפה מרושפלד מחבת לפנים, אחד הטבחים סיפר כי השף זרק עליו מח עצם ולפי הכתבה רושפלד השליך מאפרה מלאה לעבר איש צוות אחר. האם נגזר על שפים להיות קריזיונרים? לא ברור. אין ספק שהם ראו את "מטבחי הגיהינום" של גורדון רמזי יותר מדי.
מהצד האחר, אי אפשר לקחת מרושפלד את המקצוענות. שימו לב אליו ב"מאסטר שף": הוא היחיד שיודע על מה הוא מדבר. הוא קולע במדויק לחומרי הגלם הנסתרים בכל מנה, הוא בקי בשיטות הבישול ברחבי העולם והוא אפילו בעל יכולות נבואיות מרשימות לגבי מינו וגילו של מי שבישל להם את המנה. על שף כזה אומרים "יש לו את זה". מעניין אם היכולות האלה יובילו ב־2016 את רושפלד לפרויקטים מוצלחים קצת יותר.