בעולם הסטיגמות המקומי, שמור מקום של כבוד (בעצם, של חוסר כבוד) לפתח תקווה. העיר הכי משעממת, הכי אפורה, הכי מיועדת להורים משעממים עם ילדים אפורים (או להפך) הם רק חלק מהסופרלטיבים שסופגים תושבי העיר. למעשה, עוד בשנת 1876 קבע ד"ר מזארקי, “אם ציפורים אינן נראות, המוות פה מולך. כדאי לצאת מפה מהר, הנה אני הולך", וסימן אותה כעיר רפאים.
אומנם יואל מוישה סלומון האמין בכוחה להפוך ליישוב שוקק חיים, אבל עד היום היא נחשבת לפרבר פחות אטרקטיבי. בצדק או שלא בצדק – על זה עוד אפשר להתווכח.
על מה שקצת יותר קשה להתווכח, זה על העובדה שמסעדת “206" החדשה בעיר – נצר לשושלת “206" המיתולוגית מתל אביב – היא כנראה אחת המסעדות הסחיות ביותר שתפגשו. גדולה ורחבה, מרוהטת באופן המוני למדי – על קיר אחד לוקרים של מגרש ספורט, הקיר ממול עשוי מלבנים מסותתות, ועליהן כרזות אגרוף אמריקאיות מהסיקסטיז, ומעל לכולם מהבהב לוח תוצאות ענק סטייל יד אליהו, ספרות דיגיטליות באדום על לוח שחור. “ביתיים 06, אורחים 02", נכתב שם. לא שאלנו לפשר העיצוב חסר הטעם, כן שאלנו לפשר התוצאה, שמא משחקים כאן סטנגה בחצר האחורית ולא קראו לנו. המלצר הסביר לנו שלא מדובר בתוצאה, אלא בצירוף המספרים שיוצא 206 – כשמה של המסעדה. בפועל, מתברר, לא רק העיצוב תמוה, אלא גם הרעיון, שכן הלוח מראה את המספר 0206. נו.
המלצרים פה חביבים מאוד, באמת, אבל הזיכרון שלהם לא משהו. הזמנו כמה מנות: קצת סלטים, קצת עיקריות, קצת שתייה, כוסות, קשים – שגרתי. המלצר, להפתעתנו, לא כתב כלום. “תזכור הכל?", שאלנו חצי בצחוק חצי בדאגה. “חחח", צחק, “אל תדאגו". 20 דקות לאחר מכן קיבלנו מנה אחרת משהזמנו. חחח חיחיחי - נאלצנו להמתין זמן נוסף עד שהמנה תגיע (ואילו זו שהגיעה בטעות נלקחה מאיתנו, שמא לא מגיע לנו פיצוי חלילה). מומלץ למלצרי “206" לאמץ את ההמצאה ההיא משנת 1564 – העיפרון. נסו זאת.
החדשות הטובות הן שהמנות מהודקות, טריות וטעימות. ברוך השם, אין טענות. הבעיה עם “206" היא שכמותה יש עוד 100. שטנץ מנצח של שיפודיות אדירות ממדים ומתוקתקות כמו שעון, טריות וטעימות, אך חסרות כל מעוף ודמיון.
המזטים כאן הם בתשלום: חמישה ב־30 שקלים. בחרנו כרובית בטחינה, כדורי פלאפל, סלק, טחינה וחציל בטחינה. טעים? טעים. כשרעבים הכל טעים. האם היה בהם משהו שונה? סיים־סיים.
גם המנות העיקריות לא שוות הרחבה מעבר לשורה וחצי: שיפוד הפילה (65 שקלים) באמת רך ומענג, וצלעות הטלה (85 שקלים) עשויות באופן פשוט אך עדיין מענגות, אבל סביר להניח שגם זה וגם אלו לא שונים באופן מובהק מהמנות המוצעות ב"ציפורה" הנמצאת ממש ממול. ככה בונים חומה? לא ממש. וגם לא לוח תוצאות דיגיטלי.
במסעדה מספרים שהם התחדשו במנות צמחוניות, כמו קרפצ’יו סלק, סלט קינואה אדומה, סלט קיסר וקציצות עדשים על קינואה. לא טעמנו אז לא נתיימר לשפוט, אבל בשביל הצמחונים, אנחנו מקווים שהמנות עשויות קצת מעבר לשטנץ.
“206 גריל בר", השחם 03, פתח תקווה. טלפון: 8206*
חדשות האוכל
צלופחים מיפן
שף מסעדת “הרברט סמואל", אדיר כהן, חזר מסטאז’ ב־NOBU ושף מידן סיבוני חזר מיפן. יחד הם מציעים מפגש פסגה קולינרי שיימשך שלושה ימים (8־10 פברואר), ובהם דמפלינס צלופח נהרות, דמפלינס סרטנים וניו סטייל סשימי (קויפמן 6, תל אביב).
פיצת טלה
לאחר שלוש שנות פעילות, מחדש השף אוראל קמחי את תפריט מסעדת “פופינה", האהוב על המדור. בין המנות: פיצת טלה מעושן, פילה מוסר ים עם טורטליני שום שחור, זנב שור מבושל בברנדי עם פרגית פריכה ופודינג אורז ומרווה. יהיה מעניין (אחד העם 3, תל אביב).
פותחים שולחן
“מטבח לילה", האהוב על המדור בזכות האוכל היצירתי והווייב הכיפי שהיה בו עד עתה, מתחדש בשף אייל דיין ובתפריט חדש, בקונספט שהפך להיות סימן ההיכר שלו – “ארוחת חברים". מנות נבחרות של אותו היום מוגשות לאמצע השולחן יחד עם קוקטיילים חדשים. נעדכן מהחזית בהמשך (לילינבלום 43, תל אביב).
מצרפת באהבה
פסטיבל SO FRENCH SO FOOD מתקיים זו השנה הרביעית בישראל בחסות שגרירות צרפת בין 7־12 בפברואר. לכבוד הפסטיבל יגיעו ארצה כ־20 שפים בעלי דירוג מישלן, ויתחברו לשפים ישראלים ליצירת שיתופי פעולה קולינריים במסעדות ובבתי המלון, בהם גם רשת פתאל. בין השפים: טיירי דרפו, מישל סראן וג’וליאן גומז.
אורח כבוד
כחלק מהפסטיבל הצרפתי יארח בר הקוקטיילים אימפריאל את ניקו דה סוטו, אורח כבוד של גריי גוס, לערב קוקטיילים בניחוח פריזאי (שלישי, 9.2). דה סוטו יתפקד כברמן ויגיש השריות מעניינות – למשל השריית זרעי קימל בגריי גוס (הירקון 66, תל אביב).