בסביבות חצות הגעתי לכרמים של יקבי כרמל שבאזור לטרון כדי להשתתף בחגיגות הבציר. מה חגיגות? קריעת תחת. כולם עובדים קשה מאוד - שילוב של חקלאים בדם, תאילנדים שגם באמצע הלילה מכוסים בכובעים ובבדים שמסתירים את פניהם, פועלים ערבים מירושלים ומשגיחי כשרות יראי שמיים. כולם יצאו מהבית אחרי שהשמש שקעה כדי לבצור ענבים, ואין להם זמן לשחק; עשרות טונות של ענבים צריכים להגיע בעונת הבציר הקצרה (אוגוסט וספטמבר) ליקב שבזכרון יעקב עד הזריחה, כדי שאיכותם לא תיפגע מהשמש והחום הלא סלחניים של אוגוסט.
על כל ההצגה הזאת מנצח אורן שלייף, מנהל המחלקה החקלאית ביקבי כרמל. שלייף הוא יליד קיבוץ מעיין צבי ולו ניסיון של יותר מ־25 שנים בתפקידי ניהול במגזר החקלאי בארץ ובחו"ל. מ־2006 הוא עובד ביקבי כרמל ומשמש החוליה המקשרת בין היקב לכורמי האגודה. הוא אחראי לניהול כרמי האגודה - 14,000 דונם של כרמים, מהגליל העליון ועד לנגב. שלייף הוא מהאנשים שאנחנו רוצים שיהיו לנו יותר כמותם במדינת ההיי־טק, ולא ברור למה המדינה מתעקשת להתעלל בהם. "כל החקלאים היום הם בני 60 ו־70", אומר שלייף, "אתה מכיר חקלאי בן 30? 40? לא רחוק היום שיתחיל להיות פה מחסור בירקות ובפירות, ואז כולם יתעוררו ולא יבינו איך זה קרה".
***
יקבי כרמל נוסדו ב־1882 ביוזמתו ובתמיכתו של הברון אדמונד דה רוטשילד. היקב בזכרון יעקב הוא היקב המסחרי הפעיל הוותיק ביותר במדינה. כרמל הוא היקב הגדול בישראל, והוא מייצר כ־15 מיליון בקבוקים בשנה. בבעלות יקבי כרמל גם שני יקבים קטנים איכותיים - יקב יתיר בתל ערד, שנוסד בשנת 2000, ויקב קאיומי ברמת דלתון, שנוסד בשנת 2004.
אחרי שעתיים עם הפועלים בבציר, עקוץ מיתושים, אוכל אבק ומזיע כמו חמור, אני מתחיל להבין את עבודת הקודש שהחבר'ה האלה עושים. שלייף מבחין שאני מתחיל להתעייף ופותח לנו בקבוק קר מסדרת Vats - יין לבן חצי יבש מבציר 2015. משהו שהוא יודע שישאיר אותי עוד קצת בשטח. היין הוא ממסך ים־תיכוני ארומטי המבוסס על ענבי מוסקט אלכסנדרוני (40%), גוורצטרמינר (35%), קולומברד (20%) וריזלינג (5%). מוסקט אלכסנדרוני הוא הזן הקדום באגן הים התיכון. השילוב של ענבי המוסקט עם ענבי הגוורצטרמינר, הידועים בארומה שלהם, יוצר יין מבושם, פרחוני ומעודן בטעמו. ענבי הקולומברד והריזלינג המשולבים ביין מקנים לו חמיצות מרעננת.
החבר'ה ממשיכים לבצור, ממלאים שוב ושוב את המשאית שנוסעת מהמקום רק כשהיא מלאה על כל גדותיה ב־15 טונה ענבים. שלייף מסביר לי מה הוא עושה בעשרת החודשים שאין בהם בציר. מתברר שהגפנים האלה מפונקות לאללה. נתחיל מזה שההשקיה, לכאורה הדבר הכי פשוט שיש היות שהמצאנו את הטפטפות, היא כאב ראש גדול. חיות הבר המסתובבות בשדות מזיקות למערכות ההשקיה וקורעות את צינורי הטפטוף מדי לילה. הדבר הביא את החבר'ה של כרמל להעביר את כל שיטת ההשקיה לצינורות תת־קרקעיים שהחיות לא יכולות להגיע אליהם. העבודה טרם הגיעה לסיומה. גם הגפנים מקלות על מי שמגדל אותן, וכל הזמן הן חולות במחלות שונות וסובלות מפטריות וממזיקים. באלה עוד אפשר לטפל אם מזהים אותם בזמן, אבל וירוס leafroll 3, הגורם למחלת התקפלות העלים בגפן, מתפשט כאש בשדה קוצים בכרמים בישראל ופוגע קשות בכמות ענבי היין ובאיכותם. הווירוס הפוגע עלול לגרום להפסד יבול של 30% עד 50%, ולכן מבחינת הכורמים זו מכת מוות, והם נאלצים לכרות את הכרמים הנגועים.
***
הבוצרת נראית כמו מוטציה של טרקטור והאמר על סטרואידים. היא בנויה בצורת ח' - ובחלל שבאמצע נכנסות הגפנים. הבוצרת עוברת מעליהן ומטלטלת אותן, מה שגורם לענבים ליפול לתוך כוסות ענקיות הנמצאות בחלקה התחתון של הבוצרת. מהכוסות עולים הענבים כלפי מעלה במעין מעלית - ונורים מתוך תותח למכל שמוביל טרקטור הנוסע בסמוך לבוצרת.
מהבוצרת ירדתי מלוכלך ורטוב משפריצים של ענבים והרגשתי כמו אידיוט: מי לעזאזל מגיע לעבודה בשדה לבוש חולצה לבנה ומשובחת? שלייף, שקלט שהלכה לי החולצה, חלץ בקבוק נוסף, סמוק (רוזה) יבש 2015. ממסך ים־תיכוני המבוסס על ענבי גרנאש (58%), קריניאן (35%) ומורבדר (7%). היין הוא חלק מסדרת יינות מצומצמת המבוססת על זני ענבים המצטיינים באקלים הישראלי החם. היין יבש ומוגש קר גם הוא (10 מעלות היא הטמפרטורה המומלצת).
שלייף מלווה אותי לרכב ושואל אותי איך הייתה לי החוויה. אני לוחץ את ידו ומרגיש את החספוס הזה שיש רק לאנשי עמל, ורוצה להגיד לו שהיה לי מדהים, שכבר לא אוכל להסתכל בכוס היין שלי באותה הצורה בלי לחשוב על החקלאים המסורים, אנשי העמל החרוצים, אלה שכנגד כל הסיכויים קמים לפנות בוקר ועובדים בלי הפסקה, אלה שמעבר לכסף ולפרנסה רואים בעבודה שלהם שליחות, ציונות, הפרחת השממה ועוד מילים כאלה שכבר לא נעים להגיד מרוב שנהיינו ציניים, ואני רוצה להבטיח לו שלא אחפש עוד את מבצעי "ארבעה בקבוקים במאה" ושלא אתלונן על מחירי היין הגבוהים, ואני רוצה לתת לו חיבוק ולהגיד לו תודה, אבל אני רק לוחץ לו את היד ואומר: "היה אחלה".