על גבי לוח ירוק מעל לכניסה ב"מי קאסה" כתבה מישהי בגיר: "משפט החודש: תכוונו לירח. גם אם תפספסו, תגיעו לכוכבים". אם היינו רואים חבר שמעלה פוסט כזה בפייסבוק, מיד היינו לוחצים על Hide. חוכמת הבייגלה, הנזיר והפרארי, גוונים של אפור, בלה בלה בלה, עייפנו מכל הבולשיט הזה. כאלה אנחנו, מעדיפים תכל'ס. מעדיפים לטלפן למסעדה בגליל ים ולהזמין מיד מקום, ולא להגיע שש פעמים ברציפות להודעה מוקלטת שמבטיחה פאן ואז עוברת לתא הקולי. צודקים, בפעם הבאה נכוון לירח. או פשוט למסעדה אחרת.
הגענו למרות הכל והתפללנו שיהיה מקום. ואכן, כמונו היו עוד רבים, והתוצאה צפופה עד אפס מקום. נדמה שכל תושבי הרצליה השכנה הידפקו על דלתו של בית הקפה/ מסעדה בקיבוץ הסמוך בשבת בצהריים. אומנם גליל ים הוא קיבוץ בעל מרחבים, אבל צפוף כאן גם אחרי שיושבים. מוזר שמכון התקנים עוד לא קבע תקן הנוגע למרחק מינימלי בין שולחנות וכיסאות. עד אז ניאלץ להתנגש בזה שמאחורינו בכל פעם שנקפוץ לשירותים. העיצוב אקלקטי, נראה כמו אוסף של ג'אנק: על הקיר מצאנו גובלן לצד מטקה ורדיו לצד בובת פלסטיק קירחת.
גם התפריט, ראו זה פלא, מקושקש, עם יותר מדי מנות ביותר מדי סגנונות. והנה, נגמרו (כמעט) הדברים הרעים שיש לומר. דווקא מנה פשוטה יחסית כמו צ'יקן בורגר (56 שקלים) הפכה לטעימה ביותר בקטגוריה זו באזורי חיוג 03 ו־09. אין בבורגר מרכיבים סודיים, אבל שילוב בין לחמנייה רכה, נתחי עוף מתובלים בכמות נדיבה ומרשימה, ירקות טריים שנחתכו הרגע ומעל ביצת עין – הם לגמרי ארוחה מלאה, בריאה ומענגת, שרק בשבילה שווה לסבול את כל מה שקרה פה עד לפני רגע. מתי מקדונלד'ס יאמצו כבר את רעיון הביצה הרכה על גבי ההמבורגרים שלהם?
גם מנת הקבב (59 שקלים) נראית מרשימה: שלוש קציצות על גבי חציל המונח על גבי פוקאצ'ה. שילוב מעניין, חבל רק שהקציצות היו יבשות, וגרוע מכך - הפוקאצ'ה. אולי מפני שהגענו בשבת, והפוקאצ'ות אינן נאפות במקום. אנחנו מניחים שלו הייתה מנה זו מוגשת בתנאים אחרים, היא הייתה טובה הרבה יותר.
שלושה טאפאסים קיבלנו תמורת 69 שקלים: פטה כבד עם ריבה ביתית, שני שיפודי חלומי ברוטב סלסה ירוקה וסלמון מעושן עם גבינת שמנת. הטאפאסים הכי בסיסיים שיש, תחושה של "לעשות וי וגמרנו". ממקום כזה, המגיש את הצ'יקן בורגר הטעים באזור, היינו מצפים לקצת יותר מאמץ ויצירתיות.
ושני משפטים על השירות: מילא העובדה שהמלצרים כאן לא מחייכים, האמת היא שראינו אותם טרודים יתר על המידה, אבל בכמות כזו של טעויות – מביאים לנו מנות שאינן שייכות לנו ולאחרים את מה ששלנו - לא נפגשנו מעולם. פשוט בלגן. עדיף שיכוונו את המאמצים שלהם לתוך המסעדה במקום אל הירח.
"מי קאסה קפה בחצר", גליל ים, 09-9576721
עם העושר בא התיאבון - "סיטארה" בצפון תל אביב
אוויר סי אנד סאן צלול כיין. נוף ים קסום ב"סיטארה", ומהחלון נשקפת המרפסת של המסעדה היריבה. למעשה, נדמה שהן זהות למדי. מוזיקת צ'יל, מוקפדות יתר, ריח נפלא באוויר ונשים מהאלפיון העליון - כולן שזופות בדיוק במידה הנכונה, השיער עומד במקום הנכון והאיפור למשעי. עולה חשד שגם חלק גדול מהגברים מאופרים. לא שיש לנו משהו נגד. אבל האם האנשים היושבים כאן, שהם מן הסתם עשירים הרבה יותר מיתר חלקי האומה, גם מאושרים יותר?
התפריט ב"סיטארה" מבטיח יצירתיות לכל אורכו. אפילו המנות הראשונות בעלות טוויסט, כמו קבב על פרנה מרוקאית או קרפצ'יו פלפלים שרופים. אנחנו העדפנו מנת סושי לראשונות. ישראלים נוטים להעמיס על הסושי שלל מרכיבים וצבעים, וכזו היא יאמאימו (59 שקלים) - צבעונית ועליזה, ממש מנה למצעד הגאווה בצבעי כתום, ורוד, בורדו, לבן, ירוק ושחור, המייצגים את חומרי הגלם: טונה, מלפפון ואבוקדו במעטפת סלמון צרוב ומעל שבבי בטטה. מנה כיפית שכולה קיילי מינוג.
כמסעדה היושבת על הים העדפנו מנות דגים. פילה סלמון (125 שקלים) אומנם לא הגיע מהים התיכון, ועדיין הגיע עסיסי ורך במיוחד וסביבו רק טוב: ניוקי מצוין ברוטב שמנת וחרדל דיז'ון דומיננטי עם עגבניות שרי מתקתקות. אחת ממנות הסלמון הטובות יותר שאכלנו.
פילה הדניס (128 שקלים) עשוי על הפלנצ'ה עם ירקות שוק על קרם כרובית, בצל לבן ושום. שני נתחי הדניס היו דקיקים למדי אבל עשויים היטב, סביבם קרם כרובית ממכר ששדרג מאוד את יבשושיותו של הדג, ובצד עוד ירקות מתובלים היטב וצרובים שהפכו גם מנה זו לפשוט מצוינת.
השניצל שהוזמן לילדים אדיר בממדיו, פריך במידה הנכונה, עבה במידה ראויה ובהחלט ביתי. לא נעים רק להחמיא היום, אבל אפילו הצ'יפס עבר את מבחן הטעם. מה נאמר, באמת נפלא. עשה לנו חשק להיות עשירים.
"סיטארה", רוזנבלום הרצל 8, סי אנד סאן, תל אביב, 03-6996633