בזכות ביקורת המסעדות שאותה אנחנו זוכים לכתוב מדי שבוע, אנחנו מכירים חבלי ארץ חדשים שבהם לא היינו. והפעם: הדר יוסף, השכונה התל־אביבית המוכרת בעיקר מתחרויות האתלטיקה עם רמי וייץ המוכשר והאהוב, שני קילומטרים ממקום מגורינו. הסיבה למסע: מסעדת "ג'יארדינו בלו" במרכז המסחרי, מול חנויות קטנות ומתוקות כמו "כל בו דנית", המוכרת מוצרי סדקית ושרוכי נעליים. ההרגשה פה היא אינטימית, שמחה וצוהלת.
התפריט במסעדה מבטיח מטבח איטלקי כיפי עם שילובים של מרכיבים מגרים ומפתיעים; מבטיח ומקיים. אומנם המלצריות כאן לא ממש היו בקיאות בתפריט ("האמת היא שאין לי מושג מה זה ספגטי קון פשה", הודתה אחת מהן בחמידות), אבל גם בהיעדר הסברים אפשר להבין, או מקסימום להמר.
וזה מה שעשינו. במנת אמלפי (48 שקלים) מצאנו ספגטי, יין לבן, שום, צ'ילי, שמן זית ונתחי סלמון. אנחנו שמחים לבשר שההימור הניב תוצאות מספקות: מדובר באחת ממנות הפסטה הטעימות שאכלנו, בישראל ובאיטליה. תשכחו מרוטבי העגבניות, השמנת, הבולונז ושמן הזית, ולכו על רוטבי הדגים. זהו ספגטי הום מייד מעודן ששוחה בטעמים עשירים של דגים ועגבניות. עונג יום חמישי.
נתח האנטרקוט הנדיב, במשקל 300 גרם, מוצע כאן במחיר נמוך באופן שערורייתי - 93 שקלים בלבד, בפער גדול ממחירי מנות דומות במסעדות במרכז העיר. הנתח עסיסי, מתובל היטב, עשוי במדויק ומוגש עם ירקות אפויים – מנה טובה ומבטיחה.
בין לבין, פינקנו את עצמנו בפרחי ארטישוק שלמים בעלי גבעול ארוך (36 שקלים), המוקפצים ביין לבן ובשמן זית מתובל - מנה חמצמצה ומרעננת שמכילה בתוכה את מהות המסעדה: מפתיעה, קטנה ומטריפה, נטולת פוזה, אבל עם תשוקה לאוכל, ובעיקר מבטיחה שנשוב לכאן שוב.
Giardino Bello, קהילת ורשה 54, תל אביב, 03-9464647. 4.5/5
פעם שלישית איטליה
"בליני" היא אחת המסעדות היחידות, אם לא היחידה, שקיבלה אצלנו פעמיים את הציון המקסימלי. והנה, שנתיים לא ביקרנו בה. מה הסיכוי שלא נתאכזב ממנה בפעם השלישית? קלוש, אנחנו ממלמלים לעצמנו. לזכות שלוש פעמים בציון המקסימלי זו משימה שנשמעת בלתי אפשרית. ואכן, החמיצות זקפה ראשה כבר למקרא המנה הראשונה בתפריט: "טרטר סלומון". כתבנו כאן לא מזמן על חוסר המקצועיות של מלצרים המבטאים "סלומון" במקום "סלמון". אבל אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו השפים שכתבו את התפריט?
חמיצות נוספת צצה כשגילינו שהמפיות עשויות נייר ולא, כפי שמחייבת האמנה הבלתי כתובה של מסעדות הבוטיק האיטלקיות, בד. הסתיימה המרירות – מפני שבגזרת האוכל יש רק מחמאות: קרצ'ופו א־פונגי (48 שקלים) הוא ארטישוק רומאי צרוב במחבת עם פטריות חורש, מונח על קרם תירס טרי שמשתלט על הטעמים - מנת פתיחה חביבה ולא מחייבת, שזוכה קצת לאובר־דרבון מצד המצרים. אהבנו יותר את סלט הקיסר (46 שקלים) - לאו דווקא בשל עלי החסה השלמים ולכאורה חוסר ההשקעה בהכנת מנה כזו, בטח על סמך מחירה המופרז, אלא בזכות רוטב הקיסר העשיר וגבינת הפרמג'אנו. זוהי המנה הפשוטה בעולם, הקלה בתבל, ועדיין חיסלנו אותה עד תום. מי אמר שכדי ליהנות צריך לסבך ולהסתבך?
פיצה פפרוני קרצ'ופי משתלבת היטב בקונספט של "בליני" - שלווה לכולם: עדינה, לא מתיימרת, פשוטה וטעימה, נטולת פוזות, עם קרעי פפרוני ארטישוק רומני ואורגנו (59 שקלים). אפשר להסתפק בה ולא להמשיך הלאה, אבל התחזרנו ולא ויתרנו על העיקריות.
"איזו פסטה היית לוקחת לאי בודד?" שאלנו את המלצרית, והיא השיבה מיד ובלי להסס: פפרדלה אלה קצ'יטורה (89 שקלים). והיא צודקת - דפי פסטה טרייה, ציר בקר עשיר, לקט פטריות, חרדל, צלפים ונתחי פילה בקר עסיסיים. זוהי מנה כיפית, עשויה ביד אמן וממכרת. פילה הדניס על המחבת (118 שקלים) החזיר לנו מעט חמיצות לפנים: הדג היה מריר בחלקו, עשוי מעט יותר מדי. להגנתו התייצבו הניוקי בחמאת שום, יין לבן, גלדי שומר ועגבניות שרי, שעידנו את המנה לכדי נעימות.
אנחנו אוהבים את "בליני" וממליצים לכל אחד לבוא לבקר בה לפחות פעם אחת. סביר להניח שאחריה תרצו להגיע גם בפעם השנייה.
"בליני", יחיאלי 6, מרכז סוזן דלל, תל אביב, 03-5178486. 4/5