הייתם מאמינים שאדם בגיל העמידה, עצמאי מצליח, המפרנס העיקרי של משפחתו, שהעסק שלו מפרנס משפחות נוספות, תורם לקהילה מזמנו - לא מקפיד על נטילת תרופות מתאימות לסוכרת שאובחנה אצלו לפני כחמש שנים? וזו דוגמה אחת מני רבות. הטיפול בסוכרת, ביתר לחץ דם, במחלות לב ובמחלות כרוניות נוספות כולל לרוב שימוש קבוע בתרופות.
יעילות הטיפול התרופתי בהתמודדות עם המחלה והשלכותיה מוכחת: במניעת סיבוכים, בצמצום תופעות הלוואי של המחלות הכרוניות (חלקן חמורות, כמו פגיעה בתפקוד איברים עד כדי השתלה), בשיפור איכות החיים, בהפחתת ימי אשפוז ולעתים אף בשמירה על אותם חולים בחיים. לכן כל כך מפתיע שגם כאשר ההימור גבוה והסכנה ממשית, חולים רבים לא לוקחים בקביעות את התרופות שלהם כמתבקש.
סדר היום עמוס במטלות ובסידורים, שחלקם כרוכים במאמץ, בטרחה ובמשאבי זמן רבים. נטילת תרופות דורשת תשומת לב - רק לשניות אחדות - ובכל זאת חולים רבים לא מקפידים ולא מתמידים לבצע את הנחיות הרופא.
לא מדובר במספרים קטנים אלא ממש בתופעה נפוצה. לכן היא נחקרת רבות ומכונה nonadherence - בתרגום חופשי, “אי־דבקות" או “אי־היענות" למינון ולתזמון הטיפול התרופתי שניתן על ידי הרופא, בין שלא נטלו את התרופה כלל ובין שנטלו רק חלק מהזמן. יש שאפילו לא טרחו לרכוש את התרופה. אי־היענות או היענות חלקית חלות גם בנטילת תרופות לתקופה קצרה כמו במקרים מסוימים של אנטיביוטיקה במהלך החורף. עם זאת נמצא כי ככל שהחולה נדרש לצרוך את התרופה לאורך זמן רב יותר, הסיכוי להתמיד יורד. נטילת תרופות מעידה על קבלת המחלה. כלומר, אני חולה, עובדה שאינה קלה לחלק מהחולים. מהם הגורמים לחוסר ההתמדה בנטילת התרופות כנדרש?
מצד החולים: אחד הגורמים הוא שכחה. היא אופיינית לא רק לאוכלוסייה המבוגרת מאוד (לעתים עקב ירידה ביכולות הקוגניטיביות) אלא לצעירים עסוקים. לשכחה מצטרפים גם חוסר מעורבות בתהליך קבלת ההחלטות לטיפול, חוסר אמון ביעילות התרופות וברופא המטפל, עלות התרופות וחשש מתופעות לוואי (כמו פגיעה בתפקוד המיני). יש שמתנגדים לצריכה של “כימיקלים וחומרים מלאכותיים".
מצד הרופאים: ישנם גורמים כגון אי-מתן הסבר או הסבר לא מספיק ברור על אופן הטיפול וחשיבותו; מגבלות תקשורת (שפה); הסברים מקצועיים ומורכבים על אופן נטילת התרופות והמינונים; טיפול על ידי מספר רב של רופאים באותה בעיה רפואית או במספר מחלות במקביל (למשל רופא משפחה, רופא נשים, כירורג ואונקולוג).
מצד מערכת הבריאות: גישה מוגבלת של החולים לרופא (זמן קצוב איתו, שעות פעילות המרפאה או מיקומה); זמינות המידע; חסמים הנובעים מהקושי להדביק את קצב ההתקדמות הטכנולוגית - מענה קולי שאינו אנושי, אינטרנט, הודעות טקסט. אי־היענות בנטילת תרופות אינה “אשמתו" הבלעדית של החולה, כפי שאולי נדמה.
בשנת 2003 פורסם דוח של ארגון הבריאות העולמי בנושא היענות בצריכת תרופות. נכתב כי “הגברת היעילות של התערבויות בדבקות לתרופות עשויה להשפיע הרבה יותר על בריאות האוכלוסייה החולה במחלות כרוניות מאשר על שיפור כלשהו בטיפולים רפואיים ספציפיים".
50% מהחולים לא נוטלים תרופות כנדרש, נכתב בדוח. תוצאות תופעה זו הן עלייה בתחלואה ובמקרי המוות. ההערכות הן שהמחיר הכלכלי של התופעה מגיע לסדר גודל של 100 מיליארד דולר בשנה. לפיכך, הדרישה מהרופאים היא לא רק לתת הנחיות למטופלים אלא אף לגרום להם לשתף פעולה.
תרופה למכה
על מנת למגר את התופעה או לפחות לצמצמה פותחו על ידי חברות הפארמה תרופות שיש לקחת מדי שבוע במקום מדי יום ואיחוד של שתי תרופות לגלולה אחת. בשנת 2014 צוות של חוקרים מהמרכז הרפואי “בריגהם ונשים", יחד עם חוקרים מבית הספר לרפואה של הרווארד, פרסמו סקירה בנושא תרופות באריזות “חכמות" - אריזות בעלות תזכורת אקטיבית של צגים אלקטרוניים ואזעקה, המתריעות במקרים של דילוג על לקיחת תרופה.
התוצאות היו מאכזבות. רוב המחקרים על אריזות כאלו לא העלו כי הן משפרות את ההיענות. מחקרים נוספים שנערכו בתחום מעידים על כך שאפילו תמיכה ניכרת, כמו חינוך החולה ומשפחתו, מעקב טלפוני, אריזות “חכמות" ותמריצים כספיים למתמידים בלקיחת תרופות, עדיין לא הביאו לתוצאות המקוות. שיפור ההתמדה בנטילת תרופות עדיין מהווה אתגר גדול.
נראה כי לקשר האישי בין הרופא לחולה אין תחליף - ושם כנראה מצוי הפתרון. חיזוק האמון של החולים ברופא ובתרופה, הנחיות מפורטות והסבר ברור של הרופא יכולים לסייע בהגברת ההיענות. ייתכן שיש לצייד את החולים בכלים פרטיים, כמו דף מסודר עם רשימה או טבלה שבה מצוינים כל התרופות והמינונים ושימוש בקופסת תרופות עם תאים על פי ימי השבוע או ימי החודש כולו. חשוב שהרופא יברר מהם החסמים הצפויים לאי־דבקות בנטילת התרופות. אם, למשל, העלות גבוהה, אפשר להמיר תרופות מסוימות בתרופות גנריות, שמחירן לעתים נמוך יותר.
אם אתם לא חשים ביטחון לקחת תרופה מסוימת, לא להסס לשאול את הרופא שאלות, לברר את המנגנונים, להציף חשש מתופעות לוואי ולהבין עד כמה נטילת התרופה משמעותית לשיפור איכות החיים. בסך הכל זו מטלה הדורשת שניות בודדות בכל יום, אבל היא בעלת ערך לתוחלת החיים ולאיכותם.