הגשת אוכל בצלחת קטנה יותר כדי לאכול פחות היא טריק שלא בהכרח עובד - כך עולה ממחקר חדש של אוניברסיטת בן־גוריון בבאר שבע. המחקר מצא שכשאנשים רעבים, הם נוטים לזהות את גודל המנה שלהם בצורה מדויקת יותר, ומושפעים פחות מהדרך שבה היא מוגשת. המחקר, שפורסם בכתב העת Appetite, מנפץ את מיתוס הדיאטה הפופולרי המבוסס על אשליית דלבואף. זוהי אשליה אופטית המבוססת על תפיסת גודל יחסי, שלפיה אנשים יעריכו את גודלו של אובייקט באופן שונה כאשר הוא ממוקם בתוך אובייקט גדול או קטן יותר.
הניסוי הקלאסי שנערך בנושא הראה שאנשים תופסים את אותו עיגול שחור כקטן יותר כאשר הוא משובץ בעיגול גדול יותר. "גודל הצלחת לא באמת משנה כמו שאנחנו חושבים", אומר פרופ' צבי גנאל, ראש המעבדה לתפיסה חזותית ופעולה במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בן גוריון. "אם אתה רעב ולא אכלת, ומנסה להקטין את המנה, האוכל ייראה לך דומה גם אם הוא גודש את כל כולה של צלחת קטנה או לחלופין אם הוא מונח במרכז צלחת גדולה יותר ומוקף בטבעת ריקה".
זהו אחד המחקרים היחידים שבדקו את האופן שבו רעב משפיע על תפיסת גודל מזון בהקשרים שונים. פרופ' גנאל והדוקטורנטית נועה ציטרון־עמנואל גילו שאנשים שלא אכלו שלוש שעות לפחות נטו לזהות בצורה מדויקת יותר את גודלן של פיצות המונחות על מגש גדול יותר או קטן יותר מאנשים שאכלו לאחרונה.
אלו היו התוצאות רק כשהניסוי חל על מזון. שתי הקבוצות הראו חוסר דיוק באותה מידה כאשר התבקשו להשוות את גודלם של עיגולים שחורים וצמיגים שהוצבו בתוך מעגלים בגדלים שונים.
לפי החוקרים, נתון זה מצביע על כך שרעב מעורר אנשים לתפוס אוכל בדרך עיבוד אנליטית יותר, שלא מושפעת בקלות מאשליות תפיסתיות ומתעתועי ראייה.