מי הזיז את החגב שלי? המוצרים העתידניים בתחום הפוד-טק

כשמעיין פרילוק, כתבת הצרכנות והחדשנות של קשת (ערוץ 12) וכיום גם יזמית בתחום הפוד־טק, נתנה לי לטעום "סוכריה מעניינת", הגבתי בחשדנות כמו שמגיבים ילדים שנותנים להם לטעום בפעם הראשונה ברוקולי.

"אין לזה טעם, אל תדאגי", היא הרגיעה אותי, וסיפרה שבהרצאה שלה "ארוחה מהעתיד" כבר מאות אנשים טעמו את הסוכרייה ולא קרה להם כלום. אחרי שש דקות של מציצה אינטנסיבית של סוכרייה ללא טעם מיוחד, קצת כמו "פז" המוכרת מהילדות, חיכיתי שיקרה משהו בין החך ללשון - אך שום דבר לא קרה. אלא שאז שלפה פרילוק מהתיק חצי לימון וביקשה ממני לאכול אותו. הטעם? מתוק עז. כמו מיץ לימון שנשפכו לתוכו לפחות חמש כפות גדושות של סוכר. 
 

מיד שאלתי אותה באימה "מה עשית לי?" והיא ענתה: "שיניתי לך את מערכת הטעמים בפה לפחות לחצי השעה הקרובה. כל דבר חמוץ שתאכלי כעת, יהפוך למתוק. אבל לא מדובר בשום דבר כימי, אלא בפרי המכונה 'מיריקל ברי', שבקליפה שלו יש חלבון שמתלבש על בלוטות הטעם והלשון והופך כל מר למתוק".
 

ה"מיריקל ברי" הזה הוא רק אחד מתוך עשרות המצאות שונות ומשונות של תחום הפוד־טק, תעשייה שאנחנו שומעים עליה פה ושם היום, אבל בעוד שנתיים־שלוש היא כבר תהיה על כל מדף בסופר. אוכל עתידני, אפשר לכנות את זה היום, אבל זה בדיוק מה שאמרנו לפני עשרים שנה כשסיפרו לנו שאולי יום אחד נוכל לתקשר זה עם זה בהודעות טקסט. עתידני משהו. 
 

פרילוק: "עדיין לא. מדובר בכדורים מאוד יקרים, שעולים שישה שקלים ליחידה. אני מביאה אותם מארה"ב וזה רק אחד מתוך עשרות פיתוחים חדשניים של מאכלי העתיד. דברים שיכולים להשפיע בעתיד גם על תעשיית הדיאטות". 

טרנד עולמי
 

אני חוזרת לרגע למונח פוד־טק, שהוא סוג של הייטק ויזמות, רק בתחום המזון. פרילוק הגיעה לתחום אחרי שנים של עבודה ככתבת טכנולוגיה וחדשנות ובמסגרת חיפושים על יצירת עסק משלה. את ההרצאה "ארוחה מהעתיד" היא מריצה כבר שנה. מדובר בהרצאה אינטראקטיבית, המשלבת טעימות מזון שונות ומשונות של סטארטאפים מהארץ ומהעולם בתחום החדשנות הקולינרית, חלקם על המדף וחלקם עוד רק בחיתולים. 
 

 "ראיתי את זה בבית", היא מספרת, למרות שלקח לי זמן לשכנע אותה לספר את הסיפור המקסים על אביה, שבגיל 40 עזב את רפאל, ומכספי הפיצויים ניסה למכור לאנשים זיכרון נייד. לא הרבה האמינו בו או במוצר, אבל כעבור כמה שנים הוא ייסד חברה שכולנו מכירים - KSP. "אני תמיד מתרגשת מהסיפור הזה כי ראיתי אותו נולד מול העיניים", היא מספרת. "הסניף השני של החברה נפתח כשהייתי כבר אחרי הצבא. היה לו חזון והוא הצליח. אני נורא גאה בזה".

למישהי ללא ניסיון ביזמות, ושמחית כמו פירה במנה חמה זה הכי פוד־טק עבורה, אשמח אם תפרטי מה זה בדיוק.
 

"קודם כל, התעשייה הזאת נובעת מטרנדים וממגמות רבות בעולם בתחום האוכל. אפשר כבר לראות את זה כיום בכל תחום תחליפי הבשר למיניהם. 'ביונד מיט', למשל. יש אינטרס גדול בעולם להפחית את צריכת הבשר מסיבות הומאניות ואקולוגיות, וגם מתוך הבנה שבעוד 20 או 30 שנה האוכלוסייה תגדל ולא יהיה מספיק בשר עבור כולם. הניסיון למצוא פתרונות זמינים לחלבון, וכמו כן ריבוי הצמחונים והטבעונים בעולם, יצר תעשייה שלמה של תחליפי בשר מחד, כמו 'ביונד מיט' וחברות מתחרות כ'אימפוסיבל בורגר', ומאידך יוזמות של גידול תאים במעבדה שיהפכו לבשר. זה עדיין לא נמכר במסעדות בגלל מחיר גבוה מאוד, אבל בהחלט קיים". 
 

"זו לא רק המגמה האקולוגית ומציאת התחליפים, אלא גם המודעות של האוכלוסייה למה שהיא מכניסה לפה. בבשר שגדל במעבדה, למשל, את יכולה לשלוט ברכיבים התזונתיים, באחוזי השומן ולהפוך את הבשר לבריא יותר. כנ"ל בעניין הכשרות. כבר שמעתי על פיתוח תחליפי חזיר לחובבי הז'אנר, שיפתרו את כל בעיית הכשרות".
 

"אנחנו מחפשים דרכים לצרוך תחליפי חלבון ואם לא ידעת, בצרצרים, חגבים וזבובי פירות, יש המון חלבון. במזרח אוכלים אותם בצורתם המקורית. זה זול וקל לגידול. אלא שהאתגר היה למכור את זה לקהל המערבי, שמוזר לו לאכול צרצר הרבה יותר מלאכול פרה, לצורך העניין. ישנה חברה ישראלית שנקראת 'חרגול פוד־טק', שכבר קיבלה תקציבים מהמדען הראשי, ועם השקעה של מיליוני שקלים הם מגדלים חגבים ועומדים להוציא לשוק סוכריות גומי לילדים שעשויות מחגבים. זה מאוד בריא, וכמובן - לא רואים את צורתו של החגב".
 

"הם קיימים בכל מיני צורות. שתי סטודנטיות עלו על הסיפור הזה של חלבון וצרצרים באחת מהאוניברסיטאות היוקרתיות בארה"ב, והבינו שכדי לשכנע את השותפים שלהם לחדר לאכול צרצרים, הם צריכים להחדיר את זה למזון הכי מצליח שם: צ'יפס. הסטארטאפ הזה הגיע לתוכנית 'הכרישים' האמריקאית, קיבל כסף, ומפה לשם יש כרגע דוריטוס צרצרים, שוקולד צ'יפס, עוגיות ואפילו קמח. בארץ, יש חברה ישראלית נוספת שעמלה על פיתוח קמח ומוצרים מזבובי פירות וחגבים, שזה, אגב, כשר לחלוטין. מאוד מאמינים בזה כאן, והחברות הישראליות שעוסקות בתחום הזה גם קיבלו מענק מהמדען הראשי, כך שלא רחוק היום שאולי נראה את זה על המדפים". 
 

"נתקלתי בחברת סטארטאפ סינגפורית, שמנסה לייצר חלב אם במעבדה על ידי גידול תאים של חלב אם. הם בעצם יכולים לגדל כל סוג של חלב, אבל מפאת המחיר הגבוה, הם הבינו שלייצר תחליף חלב פרה ב־20 דולר לבקבוק, זה לא יעבוד. לתחליף חלב אם יהיה יותר ביקוש. אבל גם מחיר הוא משהו שמשתנה. הקציצה הראשונה שגידלו במעבדה עלתה 300 מיליון דולר וזה קרה רק לפני חמש שנים. היום הם מגיעים ל־100 דולר לקילו וה'ביונד מיט' אפילו נמכר בפחות. בעוד שנה־שנתיים זה יהיה עשרה דולר לקילו וכולנו נוכל לצרוך את זה".

 

קוויאר טבעוני
 

פרילוק מספרת על שמן זרעי הקנאביס, המפ, שהוא תעשייה בפני עצמה בעולם ותופס אף הוא חלק ממגמת הפוד־טק העתידנית שכבר נמצאת כאן. "החומר הפעיל בהמפ הוא מזערי, לכן הרבה חברות בעולם מפתחות סוגים שונים של אוכל, קפה קנאביס, מסטיק עם קנאביס, פופקורן קנאביס. זו מגמה שנמשיך לראות מתפתחת בעולם בשנתיים־שלוש הקרובות, ואולי בעתיד הלא רחוק גם בישראל, אם תהיה לכך רגולציה". 
 

"נתקלתי בניסיון של פיתוח כזה, לא משהו שצפוי לצאת בקרוב, אבל יכול להיות שאולי יום אחד זה יקרה". 
 

"לאו דווקא כמו רובוטים, אלא יותר במודעות. אני אוהבת תמיד להסתכל דווקא 5 שנים קדימה ולא יותר, מכיוון שזה בדרך כלל הטווח שאפשר לחזות דברים שאני יודעת שהם כבר בפיתוח כלשהו. נאכל הרבה יותר צמחוני, יותר משובט, אבל גם בריא. יש טרנד חדש שאני מתה להביא לארץ - משקאות פונקציונליים בתחום הביוטי. משקה לציפורניים, משקה לעור ומשקה לשיער. הם מאוד יקרים ואני לא יודעת עד כמה השוק פה בארץ יגיב לזה, אבל זה משהו מאוד חדשני ומעניין". 
 

"זה אפיק. זה כמו הטכנולוגיה בארץ. משהו שהמדען המרכזי משקיע בו ויוצר עניין בינלאומי. אני, למשל, לא באה מתחום האוכל. לצורך העניין, אני לא יודעת לבשל ביצה. אני באה מהעולם הטכנולוגי ומסתכלת על זה כפוטנציאל עסקי. כמו שישראל משקיעה בטכנולוגיה כי היא מובילה בסטארטאפ ובחדשנות בעולם, זה יהיה אחד הערוצים. היום הפוד־טק היא תעשייה רותחת בארץ כי זה מיישר קו עם טרנד עולמי. הרי כל העולם צורך אוכל, וכולם מחפשים משהו יותר בריא. את יכולה למכור את זה לכל השווקים. זה אפיק הכנסה וגם אינטרס של המדינה לפתח אותו".
 

עד כמה הקהל הישראלי פתוח לזה?

"בהרצאות, הקהל מת על הדברים האלה. את הסוכרייה שנתתי לך אנשים ממש אוהבים. יש בנוסף גם קוויאר טבעוני לחלוטין, שנמכר פה על המדפים ולא כולם מכירים, וגם טעימות מולקולריות שלאנשים מסוימים זה עולם חדש ולא מוכר בעליל".
 

אפרופו "מנה חמה" שהזכרתי מקודם, פרילוק מספרת שיש חברה ישראלית בשם "ג'יני", שמפתחת קפסולות מזון שבעזרת מדפסת (כן, מדפסת) ומעט מים, מדפיסה אוכל. "להבדיל מ'מנה חמה', זה נטול חומרים משמרים ומיוצר בטכנולוגיה של ייבוש והקפאה ששומרת על הערכים התזונתיים של המזון", מציינת פרילוק, "ולכן זה גם בריא".
 

רגע לפני שאנחנו נפרדות על עוד כוס קפה שהוזמן לשולחן, היא מספרת לי על קפה מפטריות, שינסה לגרום לנו לשתות קפה, לקבל כמות מסוימת של קפאין - אבל לא להזיק לבריאות. אוקיי, חשבתי, עד כאן. כמה שאני פתוחה לניסיונות מוזרים באוכל - הקפה אצלי הוא קו אדום. אבל זה אוטוטו על המדף, רק שתדעו.