בחזרה אל הגינות - קפה אסמבלאז'

אם יש משהו שמסמל תל אביביות הן הפינות הקטנות, המיוחדות שכל אחד מרגיש שאף אחד חוץ ממנו לא מכיר, כל הסמטאות האלו בין בניינים ישנים שפתאום פתחו בהם בית קפה קטן שרק השכונה מכירה, או חצרות אחוריות של בארים ובתי קפה שהופכות להיות שוקקות חיים מלאי סטייל ובוהמיינס. אחח.. לזה אני מתגעגעת יותר מהכל, לשקט, לסטייל, לקפה המשובח בפינה מלאת אור עם ספר ושלווה ועם אנשים. בעיקר לאנשים.

כבר לפני חודשיים נפתח לו קפה אסמבלאז׳ בשקט בשקט עם הפוטינציאל להיות הקפה הכי טרנדי בעיר  אחרי הקורונה, מחובר למלון בוטיק בבניין ישן ומטריף, שנבנה ב-1929, כיאה לתל אביב שיודעת להוציא מכל דבר סטייל- המקום הכי טרנדי, תל אביבי, היפסטרי שיש.
הקפה ממוקם על הכביש הכי ראשי ועמוס מצד אחד אבל שואב אותך אל תוך שקט פסטורלי מהצד השני, באמת מהצד השני, היישר לגינה רחבת ידיים מלאה בכסאות שונים וצבעוניים, שמתאימים לכל מיני סוגי רביצות, מכמה חברים דרך ספר ודרינק על הבר ועד  ישיבה מתוקתקת. הניגודיות הזו שאסמבלאז׳ מציע היא הקסם של המקום. 
בגלל שהימים ימי קורונה התפריט שמוצע פה כרגע לא רחב מאד ונגיש ממש במחירים, שזה שאפו ענקי מבחינתי.  התפריט בנוי על אוכל שפשוט לוקחים על הדרך, בלי יותר מידי התחכמויות אבל עם המון טעמים. שפע לא קטן של כריכים שמבוססים על הלחמים המעולים של "לחם וחברים" שיודעים לספק את הפחמימות בצורה הטובה ביותר. על התפריט- רן פולק שעבד בבראסרי ו"בישולים" ומביא גישת עולם של פשטות עם טוויסט. גם בכריך הפשוט ביותר תקבלו איזה ניואנס שיעשה את הביס לטעים יותר.