את המסעדה הגרוזינית “טש וטשה” אנחנו מכירים עוד מימי משכנה ביפו. בתוך חלל צבעוני, כמו מדובר בתפאורה בסרט עליז במיוחד שבו אלמודובר פוגש את קוסטוריצה, אי אפשר היה לחמוק מהאווירה החמה, הקצת מחניקה, האתנית, הייחודית. פופולריות המקום גרמה לבעלי המקום להתרחב ולהתמקם במתחם התחנה בתל אביב, שם הם זכו במרפסת רחבת ממדים. הדביקות שהייתה ביפו התפוגגה באוויר, לטוב ולרע, ונותרנו עם בריזה נעימה שמגיעה מהים, עם מסילת רכבת ישנה ועם דרבוקה.
כן, הצבעוניות נעלמה, אבל האותנטיות נשארה. בזמן הסעודה יצא למרפסת זמר גרוזיני, מלווה במתופף (בדיעבד מתברר שמדובר בבעלים של המקום) וברקדנית, ויחד הם העניקו אתנחתה מוזיקלית. הרגשנו כמו בקדם־אירוויזיון בגרוזיה.
והיה גם אוכל, כמובן. אם כבר באים למסעדה גיאורגית, אי אפשר שלא לטעום את מנת הדגל - חצ’פורי מגרולי (68 שקלים – לא זול!) – מאפה שנראה כמו פיצה, אלא שהוא ממולא בגבינות ומעליו יש גבינות, מה שהופך את המנה לטעימה מאוד ושומנית מאוד. חלייה לאללה הוא, כנראה, לא שם אותנטי, אלא דאחקה שכוללת נתח אסאדו וצלי בקר בבישול ארוך בתמרהינדי ורכז רימונים. רימונים, בכלל, הם חומר גלם פופולרי במטבח הגיאורגי, הן כקישוט והן כבסיס. במקרה הזה, הם מוסיפים חמצמצות למנה, במובן הטוב, והאורז הלבן הנלווה מאזן אותה (96 שקלים).
מנת השישיליק (להבדיל מסתם שישליק) מכילה פרגית בתיבול גיאורגי אסלי. נתחי העוף פזורים על פני פיתה פתוחה ומלאה בנוזלים טבעיים הנשפכים מהפרגית המתובלנת, עובדה שהרימה את המנה משיממונה (82 שקלים). גולת הכותרת מבחינתנו היא דווקא מנה ראשונה בשם פרחי טשה (42 שקלים) – פרחי היביסקוס ממולאים בקרם גבינת עזים. מנה מפתיעה, מרתקת וטעימה, שכמותה לא טעמתם. לו הייתה מתמודדת ב”מאסטר שף”, בוודאי הייתה מזכה את הבשלן בסינר הזהב.
מתחם התחנה, תל אביב, 03-6771373 (לא כשר)
חוף ללא מבטחים
בביקור שלנו במסעדת “לחם בשר" בנמל תל אביב חווינו התרסקות מהירה – מהמחירים המוגזמים דרך המנה המאכזבת ועד לטיב השירות בסך הכל רצינו לבלות שעתיים של כיף בנמל תל אביב. הרי בסופי שבוע עמוס לעייפה, והנה, באמצע השבוע, ריק למדי, יש חניה ואפילו אין פקקים ביציאה מהחניון. נכנסנו ל”לחם בשר” שבמרכז הנמל - סניף רחב, נקי, ממש מול קרוסלת הילדים הסבנטיזית. השקיעה שברקע הוסיפה נופך רומנטי ותחושה של רוגע באוויר.
ההתרסקות הייתה מהירה: התפריט מציע מנות בתעריפים מטורפים, כיאה למסעדת חוף. פטריות מוקפצות כמנה ראשונה ב־69 שקלים, שניצל ב־79 שקלים, המבורגר ב־84 שקלים, פרגית ב־92 שקלים. מנת סלט הפרגית גם היא מתומחרת מוגזם (79 שקלים), אבל נראתה כמו הרע במיעוטו. מתברר שהרע היה עוד לפנינו: טוב לו היו קוראים לו סלט שעועית וחסה, לא בטוח שנתחוני הפרגית הקטנטנים שנאלצנו לדוג מהצלחת הצדיקו את שמו. הוא הוקפץ ביד לא מקצועית: כמות רוטב הטריאקי שנשפכה לתוכו הייתה כה רבה, עד שאבד כל זכר לטעם המקורי של הירקות, והסלט היה כולו מקשה אחת של מתיקות עזה וילדותית.
לכל אורך הארוחה לא הגיע שום מלצר לתהות אם טעים. בסוף הארוחה, כשהמלצר לקח את הצלחת, לא תהה מדוע רק נשנשנו את העוף והשארנו את כל הכבודה במקומה. בפעם הבאה לא יקלקלו לנו את הבילוי: נאכל בבית, ובנמל נקנה גלידה.
נמל תל אביב, 077-2307688 (כשר)
הופכים את הקערה
מנה ברשת פוקישופ סוגרת כל כך הרבה פינות: זמינות, בריאות, שובע ומחיר סביר. אז תתחילו להתרגל. קערת הפוק מגיעה אלינו מהוואי. היא מבוססת על תזונה בריאה המשלבת בין פחמימה בתחתית הקערה (בדרך כלל אורז, אפשר גם אורז מלא, קינואה או אטריות אורז), מנת חלבון (בדרך כלל סלמון, אפשר גם טונה או טופו), ויטמינים בדמות ירקות לבחירתכם וכמובן רוטב.
החך הישראלי לא מורגל עדיין לסגנון האוכל הזה של גולשי הגלים, בטח לא לערבוב שבין אורז לירקות טריים, ובכל זאת מומלץ להתחיל לתרגל את המנה ברשת פוקישופ - ולו בגלל הטריות והעושר. הסלמון נראה מבריק, הירקות טריים, הרטבים מגרים. מנה בפוקישופ סוגרת כל כך הרבה פינות: ארוחה מאוזנת, זמינה, בריאה, ניתן לאכול אותה במשרד, מול המחשב או בספסל מתחת לקרני השמש. היא משביעה, ואפילו מתומחרת במחיר סביר (39 מנה טבעונית, 49 שקלים למנה עם טונה).
סניפים בתל אביב, בהרצליה ובבני ברק
