שלושה אספני קפה ותיקים מספרים על התחביב יוצא הדופן

זה התחיל ממש במקרה בשנת 1982. מיקי שטייניץ, יועץ תאורה מקיסריה, התגורר בארצות הברית וראה אצל אחד משכניו מטחנת קפה שהוצעה למסירה. הוא חשב שהיא יכולה להיות אביזר דקורטיבי מעניין ולקח אותה. כמה ימים לאחר מכן הוא נתקל במטחנה נוספת וקנה אותה. "ברגע שהיו לי כבר שתי מטחנות זו כבר הייתה סיבה טובה להתחיל לאסוף", מספר שטייניץ, המתהדר כיום באוסף של כ־200 מטחנות קפה מרחבי העולם ומתקופות שונות. חלקן יוצגו בתערוכה "קפה, מזרח ומערב", שתיפתח היום במוזיאון לאמנות האסלאם בירושלים.

"במהלך השנים נכנסתי לזה עמוק", מספר שטייניץ, 70. "נסעתי הרבה לחו"ל ותמיד תכננתי שיהיה לי את סוף השבוע כדי להגיע לשוקי פשפשים ולחפש שם פריטים כאלה. כשבנינו לפני 22 שנה את הבית שלנו בקיסריה - אז עוד הייתה לי כמות יותר קטנה של מטחנות - אמרתי לאדריכל שהמטחנות האלה צריכות להיות בכניסה, ו'את כל השאר תסכם עם אשתי'. ואכן כל מטחנות הקפה נמצאות בכניסה לבית על מדפי זכוכית, ואל תשאלי אותי מי מנקה את האבק".

אילו מטחנות מיוחדות יש לך?
"אחת מהן, שמופיעה בתערוכה, רכשתי בשוק בבודפשט. מדובר במטחנה עם סמל של מגן דוד שעמדה בשורה אחת עם חפצים שהיה עליהם את סמל עיט הרייך של גרמניה הנאצית. ניסיתי לדובב את הגוי שמכר את הפריטים הללו, שאלתי אותו מה זה, אבל הוא אמר שאין לו מושג מה מקור הפריטים שהוא מוכר. עד היום חיפשתי בכל מיני אתרים וקטלוגים ולא הצלחתי למצוא את המקור של המטחנה הזאת. מטחנה אחרת רכשתי בשוק פשפשים בסן פרנסיסקו מאדם בשנות ה־70 לחייו, שאמר לי שהמטחנה היא הזיכרון האחרון מבית הוריו, אבל הוא מוכר אותה כי הוא חייב כסף לקנות לעצמו אוכל. לא היה לו כסף אפילו לשולחן בשוק, והוא פרש סמרטוט על הרצפה עם כל מיני פריטים. כששמעתי את הסיפור שלו, אמרתי לו: 'קח 20 דולר, אבל שמור לעצמך את המטחנה'. הוא סירב ולא רצה נדבות".

מה מושך אותך בתחביב הזה?
"אני אוהב ענתיקות באופן כללי, ויש לי ענתיקות גם מתחומים אחרים. אני גם אוהב להסתובב בשווקים ולחפש. באיביי, למשל, יש כיום מאות מטחנות, אבל אני אוהב להסתובב ולהרגיש אותן ביד. שמתי לעצמי רף של עד 100 דולר למטחנה. אז לפעמים זה עולה לי 7 דולר ולפעמים 90 דולר. חוץ ממטחנות קפה, יש לי גם אוסף של כ־30־40 מקינטות לקפה בכל מיני סגנונות".

הצלחת להדביק בכך גם את בני הבית?
"אשתי תמיד באה איתי לכל שוקי הפשפשים, היא אוהבת את זה. לפעמים בטיולים מאורגנים היינו אומרים שאנחנו הולכים לנוח שעה, ובינתיים תופסים מונית לאיזה שוק פשפשים בסביבה כדי לא לפספס. זה סוג של חיידק, זה מאוד מושך".

נשארים עלומים

התערוכה "קפה, מזרח ומערב", שאצרה יהל שפר, תימשך עד 30 במאי 2022, והיא בוחנת באמצעות עולם העיצוב את הקפה כתופעה תרבותית, חומרית, דתית וכלכלית. בתערוכה יוצג אוסף של עשרות כלי קפה אייקוניים של מעצבים ואדריכלים בינלאומיים; תהיה חשיפה מוזיאלית ראשונה של אוסף "ישראליאנה" המונה מאות כלים להגשת קפה של מיטב מפעלי הקרמיקה שפעלו בארץ במאה שעברה, ביניהם גם כוס הקפה של דוד בן־גוריון; ותהיה גם חשיפה ראשונה של אוספים פרטיים הכוללים עשרות כלים להכנת קפה - מכונות קפה מקצועיות לבתי קפה, מטחנות, רוסטרים ומכונות קפה ביתיות - מהמאה ה־18 ועד היום.

אחד האספנים הפרטיים הנוספים שפריטיהם יוצגו בתערוכה הוא רם אבגי, 54, ממושב מצליח, בעל מפעל לייצור מכונות קלייה ומכונות אספרסו. "בדרך כלל אספנים, וכך גם אני, נולדים עם נטייה לאסוף דברים מהרחוב או מהאשפה", אומר אבגי, שאוסף פריטים הקשורים בהכנת קפה ב־27 השנים האחרונות. "האיסוף הוא גם חלק מההשכלה המקצועית שלי כיצרן מכונות אספרסו וקלייה לקפה".

מה האוסף שלך כולל?
"מכונות אספרסו לשימוש ביתי ומסחרי מתחילת המאה שעברה - זמן המצאת האספרסו - ועד לשנות ה־80: מכונות קלייה מסחריות ולשימוש מעבדתי, כלי קפה לסוגיהם".

איך זה התחיל?
"זה התחיל בקנייה בשוקי פשפשים וירידים בכל נסיעות העבודה. יש לי מאות רבות של פריטים. אני מאחסן אותם על מדפים ובארגזים, היכן שרק אפשר, אבל הרוב אינו מוצג. אחסון הוא נקודה כאובה".

היכן אתה מוצא כיום דברים מיוחדים?
"אספנים ממוסדים בדרך כלל מחוברים למערכת קשרים שבה מסתובבים הדברים. זה בדרך כלל לא מגיע החוצה למקומות כמו איביי וכד'. השאלה במקרים האלה היא לא כמה זה עולה, אלא אם תקבל פנייה מהמוכר לגבי פריט זה או אחר, שבדרך כלל יהיה אחד מבודדים, אם לא יחיד מסוגו, ועליו יתמודדו כמה אספנים חסרי מעצורים, לא בהכרח אנשים בעלי ממון".

עד אילו עלויות זה יכול להגיע?
"מכונות אספרסו איטלקיות מלפני מלחמת העולם השנייה הן נדירות ויקרות, למשל, וכך גם מכונות בעיצוב של אדריכלים מפורסמים. מכונה בעיצוב של ג'ו פונטי יכולה להגיע ליותר מ־50־60 אלף יורו לדגם מסוים, ואין ברשותי כזאת. מכונה דומה מתוצרת אחרת תעלה מאות בודדות של יורו. מכונות משנות ה־70 למשל, שבמשך שנים נחשבו לבלתי נחשבות לאספנות, מרובעות ובעלות מראה מסחרי חסר נשמה, הרי שעם השנים השתנתה הפרספקטיבה לגביהן וחשיבותן האספנית עלתה. זאת בין היתר בשל העובדה שחלקן עוצבו על ידי אדריכלים שלימים נחשבו לפורצי דרך, כמו מרקו זאנוסו, רודולפו בונטו, אכילה קסטיליוני ואחרים".

לאיזה פריט באוסף שלך אתה מחובר במיוחד?
"אחד הפריטים שלי הוא מכונת קלייה ביתית משנת 1900 מנאפולי שבאיטליה. קיבלתי אותה בתחילת שנות ה־90 ממר לואיג'י סקואלה עליו השלום, שהיה יו"ר איגוד קולי הקפה באיטליה. לא מדובר באובייקט יקר במיוחד, אך כמו בכל אוסף, הסיבות הן תמיד סנטימנטליות".

אבגי מספר שתחום אספנות פריטי הקפה התפתח בשנים האחרונות. "אנשים לאחרונה החלו לאסוף כל דבר, אבל אוספים רציניים של מכונות קפה יש מעט מאוד, חמישה־שישה, ומכונות קלייה עוד פחות", הוא מתאר. "ברחבי העולם גם נפתחו מוזיאונים, בתמיכת חברות העוסקות בתחום, כמו MUMAC במילאנו, רובם כמובן באיטליה, מולדת האספרסו. האיש שאצר את תרבות האספרסו האיטלקית והחזיר אותה לימי זוהרה הוא אנריקו מלטוני, אוצר המוזיאון במילאנו. בלעדיו המכונות היו ממשיכות להתגלגל באופן מקרי בשווקים ללא תיעוד והצלה או ערך. לאחרונה הצלחתי בעזרתו להביא ארצה בשלמות בית קלייה מאזור ברגמו באיטליה, שעמד שומם מאז מלחמת העולם השנייה. הוא ישופץ ויוצג בקרוב לצורכי לימוד במפעלנו".

לדברי אבגי, אספנים בתחום הספציפי הזה לא מרבים לחלוק מידע. "הרבה אספנים מעדיפים להישאר עלומים, אם כי פה ושם ישנן חברויות ועזרה הדדית על בסיס אישי או עסקי", הוא אומר.

כדי להרשים

בתערוכה מוצגים גם כלים ישנים להכנת קפה מאוספו של יואב קיים, 68, גמלאי מירושלים, שבעברו עסק בתחום התכשיטים. "נולדתי בעפולה, וכילד קטן הייתי אוסף ברזל. עכשיו אני אוסף ברזלים שמהם מכינים קפה", הוא מספר. "יש לי פרקולטורים (כלים להכנת קפה – א"ש) למיניהם, מתקנים שנראים כמו מתקני מעבדה שאיתם ייצרו קפה בשנות ה־50 בחו"ל. יש לי מטחנת קפה מאוד ישנה של חברת פיג'ו שיוצרה בערך לפני 100 שנה ומוצגת בתערוכה. יש לי גם מקינטה מאוד ישנה שיוצרה בארץ".

איך הגעת לעיסוק בתחום?
"בשנות ה־80, כשהייתי עובד בתכשיטים, הייתי נוסע לאיטליה. אני איש טכני, ובאיטליה התאהבתי בתחום של מכונות הקפה, בקטע הטכנולוגי שלהן. למעשה האהבה שלי לקפה באה מהכיוון הטכנולוגי, ואני כמובן גם אוהב לשתות קפה".

מהיכן השגת את פרטי האספנות שלך?
"קודם כל קניתי כמה באיטליה, אחר כך התחלתי להיכנס לכל מיני אתרים באינטרנט ולקנות דברים ישנים. הייתי גם הולך לשווקים של עתיקות בארץ ובחו"ל ואוסף כלים הקשורים בקפה. כיום יש לי כ־200 פריטים הקשורים בהכנת קפה. חלק גדול מהם נמצא כרגע במוזיאון האסלאם לצורך התערוכה, ואחרים ממוקמים בכל מיני מקומות גבוהים בבית, מעל ארון מטבח, מעל מזנון בסלון. מדי פעם אני מנקה אותם, מוריד מהם את האבק. כל הפריטים האלה גם רחיצים".

מדובר בתחביב יקר?
"אני מצליח להשיג אותם במחירים מאוד זולים, וזה גם לא עניין של ערך כספי. עבורי זה יותר ערך סנטימנטלי".

הפריטים הם לראווה בלבד?
"כל מכונות הקפה הישנות שנמצאות אצלי בבית הן במצב שמיש, ואפשר להכין בהן קפה. יש לי מכונת קפה ידנית חדשה מצוינת שאיתה אני שותה קפה. כשאני רוצה להרשים, אני שם על השולחן בסלון את המכונות הישנות כדי להראות איך מכינים קפה, אבל הקפה הטוב מגיע מהמכונות החדשות. יש לי גם ספרים על היסטוריית הקפה, ייצור הקפה וכל מה שאת מעלה בדעתך שקשור בכך. זה האוסף של החיים שלי. אני חי את זה, כל יום קורא על קפה, כל הזמן מתעניין ולומד את התחום. זו אהבה".