יש סיכוי שמצאנו את המסעדה הכשרה הטובה בישראל

את מנת החציל הקלוי אתם מכירים באינספור מסעדות – ערביות, גורמה או סתם עממיות. לרוב היא משולבת בטחינה, לפעמים מפוזרים עליה גרגירי רימון. מנה כזו לא פגשנו מעולם: חציל קלוי על מצע של עגבניות טנדורי כתומות ומעל קרם קשיו וקוקוס. הקרם, כשלעצמו, ראוי לזכות בטקס פרסי הקולינריה. מדובר בשילוב של חומרים שונים, שאיכשהו יוצרים יחד תוצאה הגדולה מכל אחד מהם בנפרד.

המנה הזו היא חלק מתפריט טעימות שמוגש בימים אלה ב”קמאקורה”, מסעדה יפנית כשרה במלון הבוטיק היפהפה אינדיגו ברמת גן. לא בטוח שזה מה שאוכלים הספורטאים שלנו אחרי קבלת מדליה בטוקיו. למעשה, מדובר באינטרפרטציה אישית של השף הסופר־מוכשר איליה גולדמן, שהופך ארוחה יפנית מסורתית - שלא בטוח מתחברת לחך הישראלי - למטבח עילי ומתוחכם. התפריט, אגב, משלב מגוון טכניקות בישול, שהמרכזית שבהן היא הצלייה בתנור הג’וספר שצולה באופן אחיד את הבשר ומשאיר אותו עסיסי.

הטחינה, שנפקדה ממנת החציל הקלוי, מככבת במנה אחרת - גומא קבאטסו - כרוב צלוי עם טחינה יפנית פיקנטית, יחד עם תערובת אגוזים ובצל ירוק לקישוט. עוד שילוב מפתיע, יצרי ונועז, שלא טעמנו בעבר. וזה נמשך ממנה למנה (תפריט הטעימות עולה 240 שקלים לסועד, והוא שווה כל שקל), לאורך שמונה מנות וקינוח אחד, רובן טובות מאוד, חלקן טובות מספיק, ובסופן העלינו לאוויר שאלה: האם זו המסעדה הכשרה הטובה בישראל?

עודנו מתלבטים, הגיעה מנת הסינטה, שגם בה יש מן התעוזה: נתחים חתוכים דק, סביבם שני רטבים פסטליים - הכתום מכיל דלעת וג’ינג’ר, הסגלגל עשוי משזיפים. טובלים נתח בקרם, או מורחים נגיעה מעליו, איש הישר בעיניו יעשה, ובלבד שלא תחמיצו את המנה הזו.

“קמאקורה” היא מסעדה מפתיעה. כל כך מפתיעה, שאין בה אפילו סושי אחד, אפילו לא וריאציה על סושי. היא מעוצבת לעילא, עונג של ממש להביט בקירותיה (ואפילו בתקרותיה). גם השירות מוקפד ואישי - אותנו שירתה מלצרית שקיבלה ציון של 746 בפסיכומטרי, ומתחילה בקרוב לימודי רפואה. רמת השליטה שהפגינה ברזי התפריט, כמו גם בשושלת קמאקורה, ראויה לשבח ומעוררת תיאבון. 

מקום מתוק

לרובנו יש את המאפה הקבוע בקונדיטוריה הקבועה שלנו, וקשה לשכנע אותנו שיש כאלה שהן טובות יותר. הנה אחת שבשבילה שווה לחרוג מהכלל: “נומילי פטיסרי” (סניפים בכפר סבא ובהוד השרון), של השף־קונדיטור דן קלי וזוגתו תמי לייב, קמה לאחר שהשניים חזרו משהות ארוכה בפריז, שם למד קלי את רזי הקונדיטוריה ועבד במקומות מוערכים. לאור חיבת המקומיים לתוצרת הצרפתית־עברית הזו, גדל הסניף ואף נפתח נוסף בעיר השכנה.

אפשר לרכוש את מוצרי הפטיסרי והבולנז’רי המוצגים מדי בוקר ב”נומילי”, ואפשר ליהנות מהכריכים ומארוחות הבוקר הקטנות המוגשות במקום. מציעים כאן מגוון גדול של לחמים, בהם לחם זיתים שחורים וירוקים, חלת שומשום וחלת אגוזים, שקדים ודבש (19־22 שקלים), מלוחים כגון פרעצלים עם שוקולד, פרמזן, והטעים מכולם – בריוש גבינה מלוחה (15 שקלים), קראנץ’ פטיסייר דובדבנים, קראנץ’ שקדים ואגוזי ברזיל (42־44 שקלים) ושלל מאפים טריים בעלי ריח משגע, כמו בצק קרואסון עם קרם שקדים ואגסים; בצק קרואסון עם קרם פטיסייר ופצפוצי שוקולד או בריוש נוצ’ולה - בריוש ממולא שוקולד חלב ואגוזים (14־19 שקלים). ניתן גם לאכול במקום כריכים קטנים מבייגל, קישים וקינוחים במחירים שהם בסך הכל בגובה העיניים. 

הרווח כולו שלנו

משה מזרחי כיכב כשחקן כדורסל מוצלח למדי (בעיקר בהפועל ירושלים), עד שפציעה בגבו גדעה את הקריירה. בימים אלה הוא פותח יחד עם אשתו רבקה את “פיצה רבקה” בנמל תל אביב, והרווח כולו שלכם. יחד עם השף מנה שטרום, נבנה תפריט פיצות לא גדול במיוחד, אבל מדויק ומוקפד. הפיצה הנפוליטנית המיוצרת במקום עשויה מבצק מחמצת ביגה שעובר תסיסה מוקדמת והתפחה של 72 שעות. הפיצה עוברת בתנור מסוע של 400 מעלות, ויוצאת בצד השני פריכה וטעימה, עם שוליים תפוחים ותחתית מעט קריספית שמחזיקה בצורה מיטבית את התוספות הנפלאות שעליה.

ניסינו את פיצה פוטנסקה, והאמת היא שהופתענו. רוטב עגבניות איטלקיות, מוצרלה, אנשובי, שום קונפי, זיתי קלמטה, צלפים, פלפל חריף ואורגנו – וכל זה במחיר סביר של 62 שקלים. פיצה עזת טעמים וכיפית, שנותנת פייט לא רע לפיצריות המובילות בעיר. 

“פיצה רבקה", האנגר 21 נמל תל אביב, 5706666־03 (כשר)