מסעדת החוף החדשה בחיפה, Beach club Haifa, יושבת ממש על שפת החול, מרחק של ברזייה מהמקלחות, ועדיין היא לא מתפשרת על האיכות. הלוקיישן של המסעדה עלול היה למתג אותה כמלכודת תיירים, אבל האמת היא של”ביץ’ קלאב” אפשר היה להגיע גם לו הייתה ממוקמת בלבה של עיר סואנת בעלת נוף אורבני אפרפר.
המסעדה, בשיתוף “לחם ארז”, ממוקמת בדרומה של טיילת חוף דדו ומעוצבת עם מטבח פתוח, שבמרכזו טאבון. ניתן לשבת בה בפנים או ברחבה החיצונית המשקיפה לים. קבלו טיפ: הזמינו מקום מראש, העומס בכניסה למסעדה חריג. והנה עוד טיפ על חשבון הבית: כשאתם מזמינים מקומות בטלפון, דרשו את השולחנות הקרובים יותר לחוף. כך תוכלו להביט בשקיעה ולשתות כוס יין מבלי שיסתירו לכם.
במסעדה מכריזים שהם רוצים להביא את מיקונוס לכאן, והתפריט – לפחות זה המוצהר - הוא בלקני ים־תיכוני. אומנם יוון היא לא בלקנית מוצהרת, אלא רק חלקית, ועדיין, אפשר להבין מהיכן נבעה ההשראה. על התפריט אמון שף אילן ברמלי המוכשר, בעל קילומטרז’ קולינרי מכובד (“קפה קפה”, “פרש קיטשן” ועוד), ומלבד אוכל בלקני, סו קולד, אפשר למצוא כאן גם מנות שלא ממש הגיעו מהחבל הבולגרי־ארמני־בוסני, כמו סטייק אנטרקוט, קבב על מסבחה חציל, משאוושה, פרחי כרובים וצ’יפס. אפשר לקרוא לילד בשמו – זוהי מסעדה בעלת מכנה משותף נרחב, לא צריך להתבייש.
קונספט ההגשה הוא “מה שמוכן - יוצא”. זו לא המצאה חיפאית, זו המצאה זדונית. בחנו את עצמכם: מה אתם הייתם עושים במקומנו. הזמנו שלוש מנות: סביצ’ה, פיצה ומנה עיקרית אחת – דג. המלצר הזהיר אותנו ש”מה שמוכן יוצא”, אבל לא תיארנו לעצמנו ששלוש המנות יגיעו יחדיו, באותה הדקה ממש. אז מה אוכלים קודם ומה משאירים לסוף, עם חשש שיתקרר ויתייבש? פיצה קרה - לא בא בחשבון לאכול, גם הדג עלול לאבד את החיוניות שלו, מה שהופך את הסביצ’ה למנת קינוח, שתיאכל לאחר שתי המנות האחרות.
ובכן, לא לכך התכוונו חז”ל כשאמרו “מה שמוכן יוצא”. אפשר לתקתק עבודה ועדיין להסדיר נשימה, לתת כבוד לסועד שיאכל בשקט, שייהנה, שייקח את הזמן, ולמרות הלחץ בכניסה – יש לו שולחן לשעתיים, וזה לגמרי בסדר אם הוא ילעס לאט.
וחבל, כי האוכל כאן פשוט טעים, ומדובר בעונג לאכול אותו באטיות. הוא מוגש בפרזנטציה יפהפייה, מוקפדת, חומרי הגלם טריים, תענוג של ממש. הסביצ’ה, שכאמור נאכל אחרון, הוא הטוב ביותר שאכלנו בכל מסעדות החוף מאז ומעולם: קוביות דג לבן עם צנונית קריספית, תערובת עשבי תיבול, פלפל חריף, פרי מתקתק (מתחלף) ובעיקר תיבול יצרי ועז טעמים (52 שקלים).
גם הפיצה ארבע גבינות מצוינת – עלי רוקט מעטרים אותה, והיא כולה מבעבעת, מוגזמת ומושחתת עם מוצרלה, פטה, גבינת עזים ורוקפור (66 שקלים). עלי הרוקט מעטרים כאן מנות לא מעטות, בהן גם את דג הלברק הטרי שהוגש לנו – גם הוא מוכן בטאבון ויושב על מצע של ריזוטו חם ומנחם. בצד המנה ריבועים סגולים, שלרגע נראו לנו כמו קוביות סלק. רק לאחר שהמתיקות התפשטה בחלל הפה הבנו – מדובר באגס שיכור, איזה יופי של מנה (116 שקלים).
ההמלצה שלנו: בואו לים, ותרו על בגד הים וכנסו ישר למסעדה.
יוחאי בן נון 1, חוף הים, חיפה, 04-6626791
עולם של שפע
חיים דיין, שף מלון הפרימיום “הרודס” בים המלח, ישן לילה אחד בבית ולילה אחד במלון, כמו איש קבע. ככה זה כשצריך להאכיל אלף פיות ביום – האחריות כבדה. אם אתם שוברים את הראש מה להכין וכמה לקראת אירוח של משפחה נוספת אצלכם בחגים, רק נסו לדמיין מה עובר עליו.
ובכל זאת, המשימה עוברת בהצטיינות, יום אחרי יום.
ליתר דיוק: שלוש פעמים ביום. שפע כזה, שמוגש מדי יום שישי, לא זכור לנו זמן רב: 35 מנות בשר, עוף ודגים, לצד אינספור קערות סלטים, תוספות, סושי וקינוחים. באמצע השבוע יש גם תחנות איטלקיות ומזרחיות. הקלישאה, שגורסת שבחופשה מעלים שני קילוגרמים, מעולם לא הייתה מוצדקת יותר.
דיין, בן 47, נשוי פלוס שלושה ממעלה אדומים, החל את הקריירה ב”קינג דיוויד” לפני 25 שנה, מאז כיהן כשף במלון “דניאל” ואף יצא לעצמאות - פתח קייטרינג ומסעדה מקסיקנית, “כשאף אחד עוד לא הכיר את המטבח הזה”. חיידק המלונאות, כך הוא קורא לזה, לא עזב אותו, והוא חזר ל”הרודס”, שם הוא עובד כבר שבע שנים, יחד עם הסו־שפים אורן ויסולקר ונידאל אבו ג’ודה והשף־קונדיטורית שרית שרי.
שנת הקורונה שינתה את תמהיל המנות. “הפכנו את התפריט ליותר ישראלי”, הוא אומר. “אם עד לפני שנה הגשנו יותר דגים קרים עבור הקהל הרוסי וארוחות בוקר סיניות – השנה התאמנו אותו יותר לקהל המקומי: יותר בשר, יותר גריל. ישראלים אוהבים לראות שפע, והם אוהבים שמכינים להם את האוכל בו במקום – לא משנה מה מקפיצים על הפלנצ’ה, אנשים יעמדו בתור”.
מהי המנה הטעימה ביותר מבחינתך?
“פילה בקר שיושב על פריקי ברוטב יין אדום ופלפלת. גם באן אסאדו עם איולי כוסברה שאנחנו מכינים לבד זו מנה מנצחת. זו מנה שהורדתי אותה בעבר מהתפריט, והחזרתי כעת, כי יש היום טרנד של באנים”.
שינוי נוסף שחל במלון בשנה האחרונה הוא הוספת מנות לילדים. אם עד לשנה האחרונה המלון התבסס על אוכלוסייה מבוגרת, השנה המלון הפך ליותר משפחתי, וכפועל יוצא גם מוצעות מנות ילדותיות, ועם זאת בעלות חומרי גלם איכותיים. “אנחנו לא מתפשרים על האיכות”, אומר דיין.
על רקע כל המורכבות הקולינרית הזו, התשובה לשאלה מה הוא הכי אוהב לאכול אולי מפתיעה: “שניצל, גם בשש בבוקר. כמה פשוט, ככה טעים".
“הרודס", ים המלח, 08-6591591