המלפפון החמוץ המוגש בתחילת הארוחה ב"קלואליס" הוא המלפפון הטעים ביותר שתאכלו אי פעם. חמוץ אבל לא מדי, נוקשה אבל לא מדי, ועסיסי ברמה המדויקת, כזה שישפריץ אבל בעדינות. מושלם. יחד עם מלצר אדיב ומקצועי ברמה יוצאת דופן ומעוררת השראה (מאוחר יותר, כשפתחנו שולחן, התברר שמדובר בכלל בסומלייה של המקום שירד אל העם), הייתה זו פתיחה שכולה הבטחה לארוחה איכותית.
ולא בכדי - "קלואליס", של השף ויקטור גלוגר, נבחרה לא פעם כאחת המסעדות הטובות ביותר בישראל. החלטנו לנצל את תפריט עסקיות הערב במסעדה, כדי לדגום ארוחה לילית. עסקית נשמעת כמו דיל כלס כלי משתלם, אבל כאן מדובר בכלס כלה גבוהה - תקבלו מנה ראשונה, עיקרית וקינוח אבל לצורך כך תשלמו 210 שקלים לסועד. איפה העסקית כאן? מי שיציץ בתפריט הערב הרגיל, יגלה שהמחירים בשגרה מאמירים גם לכמעט 100 שקלים למנות הראשונות ו-150 שקלים לעיקריות. לא זול.
אז איך האוכל? ובכן, אם מורידים את ההילה שאופפת את המקום, את המחירים ואת השף, מתברר שהמנות (לפחות אלו שאנחנו אכלנו) אינן יוצאות דופן ממנות אחרות במסעדות זולות הרבה יותר. לא מצאנו כאן יצירות קולינריות מבריקות, לא נחשפנו למנות בלתי נשכחות, לא גילינו חומרי גלם לא מוכרים, ויותר מכל - לא הרגשנו טעמים שונים באופן מובהק. טעים, כן, אבל אי אפשר לומר שהתמוגגנו.
קלואליס. צילום: יח"צ
מה שכן אפשר לומר הוא שהמנות מיוצרות מחומרי גלם טריים ושהפרזנטציה שלהן יפהפייה. סוג של אוסקר בעבור התלבושות. גם זה משהו. כאלה היו מנות פילה הבקר (בשר טרי, אבל לא מצאנו שוני בינה ובין מאות מנות פילה בקר משעממות אחרות), פילה הלברק (שדגים טריים כמוהו ניתן למצוא בכל דוכן) ואפילו הקינוחים קרם ברולה וקסטת שוקו-פיסטוק הם, איך לומר בעדינות, טעימים אבל לא ממש המריאו לשום מקום.
כל זה לא הפריע לשף גלוגר להתהלך בין השולחנות כאלטון ג'ון, מחייך ומחבק את הלקוחות הקבועים, צוחק איתם ומבין היטב את כללי המשחק - משמע, "אני צריך שתבואו לכאן לשלם סכומים יפים על הארוחות, ואתם תוכלו להצטלם איתי ולהעלות לפייסבוק". עלינו, לדאבוננו, הוא דילג. כנראה הבין שסביר שלא נחזור שוב. כה עצוב לציין שבדיעבד דווקא המלפפון החמוץ היה המנה הטעימה ביותר בארוחה.
"קלואליס", אבא הלל 16, רמת גן, 03-5759060