דמי שתייה: מועצת סהנדרינק שותה את המענק

פדרו חימנז: קונה כחול לבן (אבל לא רק) 
אז ביבי נותן 750 ש"ח? יש על מה להוציא אותם. קודם כל בקבוק של טילינג סמול באצ', וויסקי אירי מצויין ב- 150 ש"ח עם טעמים עדינים, שאפשר לשתות גם במזג האוויר הנוכחי. לידו הייתי שם גם בקבוק זוברובקה, הפולניה היחידה שאני אוהב! גם אלכוהול כדי לשמור על השפיות, וגם שילוב טעמים נהדר בין עשבוניות, טבק, שקדים ווניל. הכל כמובן ברמיזות קטנות, שנותנות לי להמשיך לחפש עוד ועוד רמזים לשאלה "מה יהיה"? עוד 80 ש"ח.

אני מסוג הנשים שדוגלות באיכות ולא בכמות, משמע – במקום למלא את המקרר שלי ביינות זולים ובירות לרוב שיחזיקו לתקופת הסגר השני, אני דווקא הולכת להתפרע עכשיו עד הסוף, להיות נקודתית ולפנק את עצמי בדברים שהאופי הפולני שיושב לי על הכתף השמאלית לא מרשה לי בימים כתיקונם. נניח, לבחור את בקבוק היין שאני מתקמצנת לקנות ביום יום בכמויות ושומרת רק לאירועים מיוחדים (למשל הרי יהודה של צרעה, אהובי האינסופי), אני אקנה שניים או שלושה והפעם לא שומרת אותו לשום אירוע אלא פותחת ביום הראשון של הסגר, לי ולעצמי בלבד.

אני אקנה פעמיים ג'ין הנדריקס , אחד לסגר ואחד שיישב על המדף וגם אחד טנקרי – כי אני זקנה אנגליה בנפש והצבע הירוק שלו מתאים למסכה. אני אקנה טוניק בבקבוקי זכוכית קטנים ולא בפלסטיק הגדול ואולי גם קרח בצבעים. אחר כך אני רוצה להיכנס לחנות היין השכונתית שלי ולצרוח לפני שאני צורכת: "יעקב, תביא לי את השאבלי הכי שווה שיש לך. זה יום חג היום, עליי, ותארוז לי אותו כמתנה".

אם יישאר לי עודף אני הולכת לבזבז אותו במעדניה. איזו גבינה כחולה מאגתה או פרשוטו של החיים ואפילו טונה מפולטת מהים התיכון. מה, ככה לשתות יין בלי ללעוס משהו? בכל זאת, לא בכל יום קוטפים כסף מהעץ. 

זיו לנצ'נר: משקה לכל אזרח  
המענק הנדיב והפתאומי שצנח על ראשינו באדיבות מנהיגנו נועד, אמנם, להנעת המשק, אלא שהמשק שלי תקוע וממאן לנוע. וכך, גמרתי אומר לנצל את החסד הכספי לתכליתו האמיתית: טשטוש המציאות, עד העלמתה ממש, וכל זאת בפעולה תמימה של לגימה. במילים אחרות: אצא לי השוקה ואמצא לי בקבוקה ב־750 שקלים. בטקסיות ובחגיגיות, בחרתי לכונן משתה אחד – מבוקר עד ערב, אם תרצו – ולגמוע את הסכום לאורכו. באחריות ובפטריוטיות, החלטתי ללקט את משקאותיי בשוק הישראלי. אם בכל זאת אצליח, ולו לפני שאתמוטט סובֵא, להניע משהו ולתרום למישהו, ייהנו, לפחות, עניי עירי.

האירוע ייפתח, אם כך, בבירה – ג'מס 8.8, במקרה שלי (ישראלי, ישראלי, אבל בא לי אייל בלגי. מה תעשו לי?). מיד בהמשך, כי העצירה גוררת הרהורים וההרהורים מולידים עצבות, נגיעה של קלאסיקה לבנה – ספרה ווייט סיגניצ'ר. יין לגמרי מכאן, שעף הכי ל־שם. ומפה לשם זרמתי לעראק, ואני מת על המתוק של קעואר. אם כבר קעואר, אז ה־53 אחוז, ישתבח שמו, המדוקדק, המזוקק ומזוקק. 

מכירים את אלה שנכנסים לקנות חולצה ויוצאים עם נעליים? אני נכנס למילק אנד האני בשביל הסינגל מאלט, ונשאר (לא יוצא, תגררו אותי!) בגלל הג'ין לבנטין. לבי יוצא ל־גם וגם, אבל תקציבי הולך ותם, ועוד לא שתיתי קינוח. במשפט שלמה אלכוהולי, הסנגור הפנימי מנחם את עצמי שקיץ עכשיו, וחם, והוויסקי ימתין לפעימה הבאה.

מה מתאים וסמלי לנעילת המשתה, אם לא מי חיים. או בשפתנו, או דה וי קלמנטינות של יוליוס. אינני יודע אם ראש הממשלה ושר אוצרו יירדו לסוף דעתי (היא עמוקה כבאר עתה), אבל העובדה המוצקה היא שאלה לא מי חיים. אלה החיים עצמם.

מירה איתן:  משטחת את העקומה 
אז אקבל 750 שקלים, מרגש מאוד. עכשיו יש איך לשרוד עד שיגיע החיסון. אם אחליט לא לחסוך את זה לשנים הבאות, כנראה אוציא אותו על אלכוהול, כדי לשכוח לזמן מה את מה שקורה פה בתקופה הקשה הזו. מכיוון שאני אוהבת גיוון בחיים ומשתדלת לא להיצמד לדבר אחד בלבד, כנראה שארכוש שישיית בקבוקי יין, שתיים שלוש שישיות בירה ובקבוק ג'ין שווה.

היין ילווה את ארוחות הצהרים שאנחנו עדיין מבשלים לעצמנו בבית, כי חלק מהמסעדות שאהבנו נסגרו ולחלק השני מתחיל להיות מפחיד להגיע. הבירות ילוו את אחר הצהרים הפנויים שיש לרובנו פתאום. ובערב, ג'ין רענן, עם טוניק ולימון, או בנגרוני, במקרה שנשארו לי בבית גם ורמוט וקמפרי.

אודה ולא אבוש: לא מדובר בפטריוטיות גרידא. אני מאוד אוהב את הגולדסטאר שלי, בעיקר בקיץ הישראלי שבו לא תמיד יש לי כוח למשהו מורכב יותר מבירה. הגולדסטאר היא הכי מכנסיים קצרים וכפכפים, הכי מטקות, הכי שש בש, הכי על האש עם החבר'ה – בקיצור, כל מה שממרום גילי אני כבר מוכן להודות שאני אוהב בארץ הזאת.

ולפיכך: בקבוק חצי ליטר עולה שישה שקלים (כלומר, החישוב הוא לבקבוק "חוזר", בניכוי דמי הפיקדון בסך שקל ועשרים) מה שאומר 125 בקבוקים! מה אעשה עם כולם? זה נורא פשוט: או שאשתה באחריות, נניח שני בקבוקים בכל ערב – ואדע שאני מסודר לחודשיים, או שאערוך מסיבה (בגבולות ההגבלות על ההתקהלות...) – ואדע שאני צריך לדאוג רק לצ'ייסרים לחיזוק. או שפשוט אקיים ישיבה של סנהדרינק: האמינו לי, מניסיון - שום כמות של בירה לא תשרוד ישיבת מערכת שלנו, קצרה ככל שתהיה.
 
יאיר גת: עד הסגר הבא
כמו הרבה אנשים בגילי, גם אני עברתי מלחמות, גידלתי ילדים וניסיתי לנהל עסקים, אבל אני לא זוכר תקופה שבה הייתי יותר מחושב כלכלית מאשר הימים הנוכחיים. לכן, המשימה שהטלנו על עצמנו, להרכיב רשימת שתייה בגובה המענק שנקבל בימים הקרובים, באה לי בול בזמן. ולאור הניסיון שצברתי בסגר הקודם, אני חושב שהבנתי בדיוק מה אני צריך.