בדרך להרכבת הבר הביתי אפשר ללכת לאיבוד בין הרצון לאגור אינסוף מוצרי אלכוהול לבין האמת הפרקטית. רצוי להתמקד במשקאות ובקוקטיילים שאתם אוהבים במיוחד ולהתחיל מפה את האוסף. באילו משקאות בדיוק להתמקד? אחרי שדיברנו על וודקה, ג'ין, רום, טקילה, וויסקי סקוטי, וויסקי אמריקאי, קוניאק ו-קמפרי, נתקדם למדף התשיעי: משקאות האניס.
משקאות אניס: מה הסיפור
משקאות האניס, מהמשקאות היותר מרווים ומצננים שיש, שייכים בבסיסם לאגן הים התיכון, אך אפשר למצוא אותם במינון זה ואחר כמעט בכל קצווי תבל. כמעט לכל מדינה באזורנו יש משקה מייצג וטיפוסי לה. כולם דומים באופיים הכללי, אך שונים בשמותיהם ובחלק ממרכיביהם. מרביתם מזוקקים מצמח האניס או מכילים אניס בכמות דומיננטית המשפיעה מאד על הטעם. בארצות ערב ואצלנו שותים עראק, אצל התורכים המשקה נקרא ראקי, אצל היוונים אוזו, הצרפתים שותים פסטיס, והספרדים אניסאדו. אפילו במזרח הרחוק, לקוריאנים, יש משקה אניס, שיכר אורז שנקרא 'סוג'ו', המתובל בכוכבי אניס.
הקלישאה טוענת כי העולם מתחלק לשני סוגי אנשים, אלו שאוהבים אניס ואלו ששונאים אניס, אך המציאות קצת יותר מורכבת. את טעמי האניס, תבלין נפוץ באזורנו, אנחנו פוגשים די הרבה בצלחת שלנו, כל פעם במינון שונה, לעתים בצורה מאופקת ומרומזת ולעתים בצורה תוקפנית וחדה. קפיצה לחמארות של שוק לוינסקי תבהיר לכם שמשקאות אניס מלווים נהדר ארוחות קיץ קלות כמו, מאזטים ודגים מטוגנים. גם בעולם היין לא פעם שומעים את הטועמים טוענים שיש ביין שלהם "רמזים של אניס וליקריץ". לרוב נהוג לשתות את משקאות האניס בסמוך לארוחה, לפניה או בצמוד אליה בשל התכונות המועילות לעיכול המיוחסות לצמח האניס.
משתלבים במרחב
המשקה הקרוב אלינו ביותר הוא עראק, שהופק לראשונה בארצות המזרח התיכון. שלוש המדינות המרכזיות במזרח התיכון, בהן מזקקים עראק, הן לבנון, ירדן וישראל, אך בירת העראק העולמית היא ללא ספק זחלה שבלבנון, בירת מחוז בקאע, הידועה בכרמי הענבים שלה. מקור השם עראק מערבית ומשמעותו "זיעה", בשל תהליך הזיקוק באמצעות אידוי וטפטוף. את הנוזל מטפטפים על זרעי אניס טבעיים, שטעמם נספג באלכוהול. העראק זכה לשם "ָחִליּבַ אל-ִסָּבאע" - "חלב אריות". הוא נחשב למשקה חזק של גברים, שאחרי ששותים אותו מרגישים כמו אריה, וכשמוסיפים לו מים צבעו הופך לבן חלבי.
עראק היה בעבר הרחוק נחלתם של מבוגרים שמשחקים שש בש בחמארות זולות, או שותים "שהחיינו" בבתי כנסת, אך במאה ה-21 הפך למועדף על צעירים בליינים. אולי בגלל מחירו העממי והתאמתו למצב הכלכלי, ואולי הפנמנו סוף סוף שאנחנו באגן הים התיכון, ובחום הקיץ יותר מתאים לנו לשתות עראק מאשר ויסקי. כיום אפשר למצוא מוצרי עראק ישראליים טובים בחנויות האלכוהול.
מוצרים נלווים
מיצים כמו, לימונדה, אשכוליות, תפוזים והרבה קרח.
איפה שומרים
טמפרטורת החדר טובה למשקאות האניס, כי גם ככה אנחנו מוסיפים להם תמיד קרח. אם אתם אוהבים אותם קפואים, זה ממש בסדר ואתם יכולים לשמור בקבוק אחד במקפיא, רק קחו בחשבון שינויים במרקם.
איך שותים
עקב ריכוז אלכוהול די גבוה (ממוצע של 50%), נהוג למזוג את העראק לכוס צרה יחסית, עד לשליש מגובהה, ורק אחר כך להוסיף מים וקרח, ביחס שווה. חשוב לא להפוך את הסדר, כדי לקבל את המרקם החלבי האחיד. אם מתחילים במים או בקרח ורק אחר כך מוזגים את העראק, ייווצרו בכוס חוטים לבנים בלתי אחידים. אחרי שסיימתם לשתות, בדקו את הסימנים הלבנים שנותרים על הכוס. ככל שהמרקם חלבי יותר, כך העראק איכותי יותר.
שימושים נוספים
עראק הוא משקה קיצי מרענן ויכול להיות בן לוויה מושלם לבשרים, לדגים, לסלטים ולכל מאכל ים תיכוני. מוסיף טעם אניסי רענן גם כתוספת לטיגון דגים ופירות ים. ואפשר לעשות ממנו קוקטייל ים תיכוני הכי פשוט, עראק עם לימונדה או אשכוליות.
משקה הבית – עראק לימון/ עראק אשכוליות
קוקטייל העראק המוכר ביותר בארץ, וזה שעושה את העראק אטרקטיבי אפילו לאלה שלא מתים על אניס, הוא עראק לימונים עם נענע, שירענן את ימות הקיץ החמים שלנו. הכי ים תיכוני שיכול להיות. ומי שמעדיף את המשקה שלו (כמוני) עם מרירות נוסף על החמיצות יעשה אותו עם מיץ אשכוליות במקום הלימונים.
מה צריכים (לכוס גבוהה אחת):
60 מ"ל עראק
לימונדה טרייה או מיץ אשכוליות סחוט טרי
קרח
עלי נענע לקישוט
מה עושים
מוזגים את העראק לכוס גבוהה עם קרח. מוסיפים את הלימונדה הטרייה או את מיץ האשכוליות עד שפת הכוס. מקשטים בעלי נענע.
המתכון וצילום הקוקטייל, מתוך הספר "שעות שמחות – סיפורים על הבר ומתכוני קוקטיילים מפורסמים" מאת מירה איתן