מעדן הגולן: ניר קיפניס עושה את הרמה

אני מקווה שאיש מהקוראים לא יכעס אם אפתח סיפור מסע בין יקבים ברמת הגולן, במשפט שלא קשור ליין: זר לו ייקלע לרמת הגולן ישפשף את עיניו בתדהמה – האם כך נראה אזור ספר בישראל? חבל הארץ הצפוני-מזרחי עמוס לעייפה בתיירים. לשמחתי יצא לי לבקר כאן פעמיים בתוך שבועיים: בפעם הראשונה, תקופת בין-המצרים, פקדו את שבילי הגולן מי שנראו כאילו רק השמים הסגורים מנעו מהם חופשה שנתית בריביירה הקרואטית, אגם גארדה או היער השחור. הביקור השני, בימי בין-הזמנים, הציף את חבל הארץ הנפלא הזה במטיילים דתיים וחרדים. אני נזכר בסיסמה הוותיקה של ועד יישובי הגולן, בעת המאבק על עתידו, לפיה "הגולן הוא חלק בלתי נפרד מישראל". ובכן, בשיאו של קיץ 2020 ניתן לקבוע כי הגולן הפך לחלק בלתי נפרד מעם ישראל, על כל זרמיו וגווניו.

הנקודה השנייה, בטרם נצא למסע (אפשר כבר להתחיל בחימום) קשורה ליין, אבל לא לרמת הגולן: אחרי שנים של סטגנציה בצריכת היין לנפש בישראל, התחילו נתוני המכירות לזנק. אמנם רוב הענף מלקק עדיין את פצעי סגירת או האטת העבודה בעסקי הברים והמסעדות, אבל בכל הקשור לצריכה הביתית, מהבהבות טבלאות האקסל בירוק. נתונים רשמיים אמנם עדיין אין, אבל אין מנכ"ל או מנהל שיווק בענף היין שלא מדווח על עלייה במכירות בסופרמרקטים ובחנויות היין. ועם כל המידע המקדים הזה, הבה ונעלה לרמת הגולן – ועוד בטרם ניכנס בשערי היקב הראשון, אקרא לכם מכאן להתאזר בסבלנות: כבישי הצפון עמוסים לעייפה.

נדמה שאין גבול לאטרקציות שמציע הגולן בימים האלה של שלהי חופשת הקיץ, עבור מי שנמנעו בעל כורחם מחופשה בחו"ל וגם עבור מי שאוהבים לנפוש כאן בלי קשר, אבל לחובבי היין מדובר בלונה פארק של ממש, במיוחד אם מביאים בחשבון ששלוש ההמלצות האלה הן על קצה פקק השעם: לא רחוק מכאן, במושב אליעד, שוכן יקב "שאטו גולן" (לא כשר) המוערך – ובכיוון השני, יקב הר אודם (כשר) של משפחת אלפסי, אלא מול יער אלונים מקסים, גם הוא עם מרכז מבקרים נפלא ואפילו עכשיו מדובר רק ברשימה חלקית. אם כבר סימנתם "וי" על הנחלים, אם כבר טבלתם בכנרת, אם כבר עמדתם נרגשים מול אתרי הזיכרון והמורשת – מבתי כנסת עתיקים ועד אנדרטאות לזכרם של לוחמים בני זמננו, שהגולן משופע בהן, למרבה הצער – אפשר בהחלט לשלב בחופשה גם טעימת יין, באזור שהכי קרוב להיות "נאפה ואלי" הישראלי.