מבשל ושותה: חיליק עושה נקניקיות בבירה

"just when I thought I was out, they pull me back in” (אל פצ'ינו, הסנדק 3)
לפני כמה שנים כתבתי כמה שנים בסנהדרינק. בסוף נגמר לי . כלומר, לא היה לי יותר מה להגיד. עדיין אין לי. אבל אלו אינם ימים רגילים, קורונה וכל הג'אז הזה, והאמת היא שההצעה שהונחה על שולחני היתה כה מפתה - נגיד, שום דבר כבר לא מפתה אותי בימים אלו חוץ מאישתי ועוד קצת בירה, עד שהסכמתי. כזה אני. משחק אותה הארד טו גט ואז זוחל בחזרה כמו טעטעלה.

היין החביב עלי בעולם 
המדור החדש-ישן שלי כאן יעסוק ב'התאמת' משקה למנה או להפך. אני מכניס את עניין ההתאמה למירכאות מכיוון שכצפוי הוא לא באמת מעניין אותי. כל משקה מתאים לכל מנה ובלבד שזה מתאים לכם. כלומר לי. אז לכבוד חזרתי לעניינים, לפחות כאן, החלטתי לפצוח עם היין החביב עלי בעולם, הלא הוא בירה.

עד כמה זה גרמני
הימים כידוע היו אמורים להיות ימיו האחרונים של פסטיבל אוקטוברפסט הגרמני, זה שבכלל מתרחש בסוף ספטמבר משום מה. ככה זה אצל הגרמנים. סדר צריך להיות . וככה זה אצלנו היהודים במולדת, ממהרים לאמץ אל חיקנו כל חג, גם אם בעליו המקוריים הם עם שממציא בחגיגות כאלה כל מיני דברים שלא ממש באים לנו טוב אחר כך. האמת היא שאין מה לעשות, וקצת קשה להתנגד לבירה גרמנית שהיא הבירה הטובה בעולם. כמו כל דבר אחר שהם עושים. מזל שהעניין שלהם איתנו לא צלח עד הסוף אחרת לא היינו יכולים לשכוח, גם אם לא לסלוח. או להפך.

חג של חזירים 
עד לא מזמן יכולנו לחגוג את החג החזירי הזה, תרתי משמע, עם לא יותר ממכבי בתור תחליף ללאגר הגרמני, מקסימום עם איזה בקס. לא שזה רע. אלא שמכיוון שפרנסי ענף האלכוהול אינם נחים לרגע, אפשר כבר כמה שנים להשיג כאן לא רק מגוון נאה של פילזנרים גרמניים ושאר טובין, אלא אפילו, לפעמים את בירות האוקטוברפסט, הלא הן המהדורות המיוחדות המיוצרות רק פעם בשנה לכבוד החגיגה הזו. אחת כזו היא מהדורת האוקטוברפסט של פאולנר, זו שברגיל כל מה שאפשר לקבל ממנה במקומותינו היא בירת חיטה, שזה סבבה למי שזה סבבה לו. אין לי מושג מה עלה בגורלו של הבירגרדן של המבשלה הגרמנית הנחשבת, זה שמוקם בנמל תל אביב הידוע לשמצה. בימי הקורונה גם הוא סגור מן הסתם ואני מקווה שעוד ישוב לפעילות. יופי של מקום.

מהדורה מיוחדת
מהדורת האוקטברפסט היא לאגר קצת יותר חזק, כלומר שישה אחוזי אלכוהול במקום חמישה, וקצת יותר כהה. הכלאה בין מכבי לגולדסטאר אם תרצו הסבר פשוט. פשוט מאד. פשוט מדי. הוא קצת יותר עז טעם מאחיו היום-יומי, קצת יותר עשיר ועמוק אבל לא יותר מדי ולא ברמה שתהפוך את שתייתו למי שכמוני מעדיפים לאגר בהיר ומריר על פני כל בירה אחרת, או בעצם על פני כל דבר אחר בכלל. בקיצור, לא עושה מעצמו יותר מדי עניין למרות העניין.

ארוחת ילדים 
החלטתי לכבד אותו בנקניקיה. כמו שמקובל. לשם כך פניתי לחגית קוטון, בעלת הבית הנוכחית מזה כמה שנים של פאב עמירם המיתולוגי ממש מול אותו נמל תל אביבי ישן. לתדהמתי גיליתי שמדובר ב'מתכון' קל עד כדי גיחוך. הכנסתי גם את המילה מתכון למירכאות מפני שגם ילד בן חמש יכול לבצעו, בהנחה שהוא אוהב נקניקיות קצת גרמניות, כלומר מבושלות ולא צלויות או מטוגנות. ועוד בבירה. להגנתי אומר שלילד טיגנתי את הנקניקייה אחרי שבישלתי אותה. הוא בן 15, אגב. השני, בן ה-20, אכל אותה מבושלת.

מה עושים
שמים כמה נקניקיות בסיר, מכסים בבירה, פאולנר אוקטוברפסט במקרה שלנו, אבל כל לאגר בהיר או כהה יתאימו, מביאים לרתיחה, מבשלים עוד חמש דקות וזהו. כן, זהו. 

אם רוצים להתפנק, כמו שרציתי אני, מבשלים בסיר נוסף קצת כרוב כבוש (משימורים, כן, משימורים), באותה בירה ומוסיפים לו אם רוצים קצת גרגרי קימל שלמים. אני רציתי. מניחים בתוך לחמנייה מרוחה בחרדל כרוב כבוש מבושל ומתובל, מעליו נקניקיה, ולצידן כוס מאותה בירה. כלומר פאולנר אוקטוברפסט כל עוד יש כזו בחנויות. בתורת לחמנייה בחרתי להתפרע לגמרי עם הפרצעל של שרויטמן אבל אפשר גם לחמניית בית ספר מהמכולת ויש בזה עונג וחן משל עצמם.

הנקניקיות שהשתמשתי בהן היו פרנקפורטר של מזרע, אבל אפשר להשתמש גם בנקניקיות של זילבר (חגית משתמשת בהן בעמירם ), בנקניקיות הכשרות והמעולות של לבקוביץ', באלו של אלן טלמור אמן השרקטורי, באלו של חברת הלגה וורסט ואפילו בסתם נקניקיות מהמרכול. אז כן, אני יודע, אני כבר לא ילד, בירה עושה כרס ונקניקיות זה לא ממש אוכל בריאות אבל היי, קורונה עכשיו וביבי ואדלשטיין וליצמן ומיקי זוהר וטראמפ וערן זהבי, אז יאללה, מה נשאר לנו.

אוהב אתכם. תהיו חזקים. מבטיח לא להתנהג יפה. לפחות לא כאן.