רטטוי ורוזה: חיליק גורפינקל מבשל ושותה

Amusing title, anyone can cook! What’s even more amusing is that Gusteau actually seems to believe it. I, on the ”other hand, take cooking seriously. And no, I don’t think anyone can can do it

(אנטואן אגו, מבקר המסעדות בסרט רטטוי).  

נדמה לי שאין אף חובב קולנוע (ואוכל) רציני, שלא אהב את הסרט רטטוי. אם יש כזה, אז הוא כנראה לא באמת חובב קולנוע, או אוכל, ומה שיותר גרוע, הוא ככל הנראה אדם ערל לב. הסרט המצויר של אולפני פיקסאר שהפך כבר מזמן לקלאסיקה, מציג כזכור את דמותם של העכבר חובב הגורמה רמי, פרח הטבחים לינגווני, שרמי הוא 'המפעיל שלו', ושלל דמויות בלתי נשכחות אחרות כמו הטבחית קולט (שבארץ דיבבה אורנה בנאי), השף המנוח גוסטו, יורשו השף סקינר ('והוא מוכר בוריטוס, מיליארדי בוריטוס" הציטוט החביב על בני ביתי) וכמובן, דמותו האימתנית של אנטואן אגו, מבקר המסעדות המרושע, שרק מנת רטטוי אחת מצליחה להמס את ליבו.
 
פעם הסתובב בארץ סיפור שדמותו מבוססת על דמותו של מבקר המסעדות המנוח דניאל רוגוב. שטות גמורה כנראה. אם כבר אז להיפך. אבל אחלה סיפור. לא קל להמשיך ולהיות מבקר מסעדות אחרי שצופים ברטטוי, ואני אומר את זה מידע אישי לצערי. לשמחתי, אני כבר לא לגמרי מבקר מסעדות. רק חצי. בסרט, כאמור, מצליח לינגווני הצעיר לגרום לאגו להתרגש בזכות מנת רטטוי מופלאה אחת ששולחת אותו בחזרה ישר אל מחוזות ילדותו.

בובמה של רוזה 
את כל הכבודה הזו ליוויתי עם כוס רוזה איטלקי נהדר מסיציליה. מדובר ברוזה בשם 'סקלונרה אטנה רוסטו' מהיקב הסיציליאני  טורה מורה. הוא מיוצר מענבי נרולו מסקלסה המגיעים מחלקות למרגלות הר האתנה. ואם לא שמעתם עליהם, זה בסדר. גם אני לא. מה שחשוב הוא שמדובר בבומבה של רוזה, פירותי כדבעי אבל לא מדי, קצת פירחוני אבל לא מטהר אוויר, קליל אבל לא מטופש ובקיצור, אחלה יין לרטטוי ובכלל. עכשיו כל מה שנותר לעשות הוא לדחוף למכשיר את העותק הישן של רטטוי ששמרתם ולא זרקתם כשהילדים גדלו (או להזמין אותו בפופקורן טיים, או איך שלא קוראים לזה), למזוג לעצמכם כוס גדולה, לשים לידה צלחת רטטוי ענקית ולבכות. מאושר או מעצב זו כבר החלטה שלכם.