ברנדי הוא המקום בו גם הציניים שבין עיתונאי האלכוהול משילים את נעליהם מעל רגליהם ומשאירים אותם בפתחו של החורף. ברנדי הוא משקה שנלגם בשלווה, מתוך עונג ולעיתים גם הבנה, רצוי אל מול האח, אבל בגרסה הישראלית נסתפק גם ברדיאטור 12 צלעות, מה שלא נתפשר עליו, הוא איכות הברנדי.
חומר הגלם, המזקקה ורוח הקודש
הבה נמלא את הכוס העגלגלה ונצא למסע היסטורי קצר. מי שהעניק לברנדי את שמו המחייב הם סוחרים הולנדים. הזיקוק, כידוע, החל בארצות האסלאם, שם השתמשו בתזקיקים בעיקר בתחום התרופות והתמרוקים. אפילו המונח הבסיסי והבינלאומי, אלכוהול, הוא שיבוש של "אל כחל" – אותו צבע לאיפור (ע"ע "ללא כחל ושרק"). הנזירים הנוצרים שחיו באזורי החיכוך עם המוסלמים בדרום ספרד ובצפון אפריקה למדו איך לזקק ומצאו לאומנות החדשה יישום פלאי שסייע מאוד להתפשטות הנצרות בקרב שבטים פגאניים ברחבי אירופה: האי הבריטי, ארצות סקנדינביה של ימינו ועוד. לא בכדי עד היום אין הבדל – בשפה האנגלית העשירה – בין SPIRIT ככינוי לרוח הקודש וכן לתזקיק אלכוהולי.
הזיקוק האלכוהולי המתבקש ביותר היה של משקאות מותססים' וכך היה היין לברנדי: סוחרים הולנדים ששבו מחצי האי האיברי הביאו את המשקה החדש למרכז אירופה וקראו לו בפשטות "יין שרוף" (זה גם המקור לי"ש העברי, שאינו "יין שרף" כפי שפירשו אחדים אלא פשוט יין שרוף, כלומר – מזוקק) או בשפתם: ברנט-וין, מילה שהתגלגלה על הלשון עד שהפכה לברנדי. לא נתכנס בחזרה אל ד' אמותיו של הברנדי המקומי, לפני שנציין את ההבדל בינו לבין אחיו הגדול, הנהדר והמתנשא כאחד – הקוניאק, שאינו אלא ברנדי שענביו נבצרו ויינם זוקק בחבל קוניאק שבצרפת. קרי – רק הגאוגרפיה עושה את ההבדל, למרות שיש גם מחוץ לקוניאק מותגי ברנדי נפלאים.
שובו של הברנדי הישראלי
ועכשיו במעבר חד אל משפחת הברנדי המתחדשת של כרמל: הוותיקים שבין הקוראים זוכרים בוודאי מותגי ברנדי מקומיים שנקראו בפי העם "קוניאק" הגם שלא היו זכאים לתואר המחייב. כאלה היו "מדיצינאל", "אקסטרא פיין" ואחרים, תזקיקי ענבים מקומיים, שחלקם, תתפלאו, לא היו רעים. גם מותגים כמו "סטוק 84" (או "שטוק 84" עליו נרחיב בהמשך) למשל היכו כאן שורש, אבל נדמה שלא היה מותג מזוהה עם הקטגוריה כמו 777 של כרמל. 777 זוקק לראשונה כבר ב-1940, כלומר – כעשרים שנים אחרי שנרקח ביקב שנקרא אז "כרמל מזרחי" הברנדי הראשון שלו. ה-777 הספיק להרוות את צימאונם של לא מעט חיילים בריטיים ונותר כאבן דרך בתעשייה המקומית. למרות שבזיכרון התקבע 777 הרי שהיו כמה סוגים מובחרים אף ממנו כמו ברנדי 100, ברנדי 120 ואפילו מהדורה מיוחדת שנקראה על שמו של עיתונאי היין המנוח, דניאל רוגוב. באתר המקורי של היקב בראשון לציון ניצבו דודי נחושת גדולים ששימשו לזיקוק. בשנים האחרונות הופסק ייצורו: הרפורמה במיסוי על האלכוהול הביאה לכך שניתן להשיג מותגי קוניאק נחשבים כמו הנסי ורמי-מרטין במחיר שאינו עולה בהרבה על תזקיק ישראלי – והתעשייה המקומית התכווצה.
אגב תעשייה, מספר גורמים לירידה בצריכת היין האיטלקי, הצרפתי והספרדי – מהטלת מכס על יבוא שלהם לארה"ב ועד לפגיעה קשה במסעדנות העולמית בעקבות הקורונה, גרמו לכך שכמויות אדירות של ענבים מהבציר האחרון, שהיו מיועדים לתעשיית היין, הופנו ישירות לזיקוק, כאשר צריך עוד לחכות ולראות מה תהיה השפעתם על תעשיית הברנדי והקוניאק. בכרמל לא החזירו את הייצור אלא רק לאחר מחשבה ועדכון המתכון המקורי על ידי צוות הייננים בראשותו של יפתח פרץ. התוצאה היא שלושה ברנדיים מקומיים חדשים-ישנים: ברנדי 777 המיושן בממוצע 4 שנים; ברנדי זכרון VSOP, המיושן 5-7 שנים; וברנדי ראשון XO, המיושן 13 עד 35 שנים.
ברנדי 777
הברנדי המתחדש מיוצר בעיקרו מענבי קולומברד, מוסקט וקריניאן, ומזוקק בזיקוק רציף. הוא מורכב ממספר סוגי ברנדי שהתיישנו בממוצע 4 שנים בחביות עץ אלון, ששימשו בעבר להתבגרות יינות של יקבי כרמל. האף נהדר ומלא בארומה שלא הייתה מביישת קוניאק מובחר. בפה הוא נמוג מהר, אבל עדיין מדובר במשקה מצוין ונגיש שהבעיה היחידה שלי אתו היא בתמחור: 150 שקלים. בעידן שבו ניתן להשיג קוניאק איכותי ובעל שם במחירים של 120-130 שקלים לבקבוק, הופך ה-777 החדש לשחקן משמעותי בעיקר בשוק הכשר.
ברנדי זכרון VSOP
הוא מיוצר בעיקרו מענבי קולומברד ומוסקט, ומזוקק בחלקו בזיקוק רציף וחלקו בזיקוק דודי מסורתי, שלאחריו התיישן בחביות עץ אלון במשך 5 עד 7 שנים. תכולת הבקבוק היא 750 מ"ל ומחירו הוא 300 שקלים. מדובר במשקה מענג ונכון שבעולם הברנדי לא תמיד שופטים עלות מול תועלת, מה גם שמדובר בסדרה מוגבלת. עדיין – במחיר הזה הוא ירווה בעיקר את צימאונם של יהודים עשירים שמחפשים בקבוק מובחר וכשר (הגם שיש כמה מותגי קוניאק נחשבים וכשרים, במחירים תחרותיים).
לאור האמור לעיל ניתן היה לחשוב שתהיה לי בעיה עם המותג האחרון והיקר ברנדי ראשון XO, אבל דווקא כאן נמסה ההתנגדות שלי, לא רק מפני שמדובר במשקה משובח אלא בעיקר מפני שמדובר בכמות קטנה של בקבוקים, כלומר במהדורה לאספנים או לאנשים שעבורם 1,000 שקלים, מחירו של כל בקבוק, אינם מהווים בעיה.
ברנדי ראשון XO
מיוצר בעיקרו מענבי קולומברד ומוסקט, ומזוקק בחלקו בתהליך זיקוק דודי מסורתי וחלקו בתהליך זיקוק רציף. לאחר הזיקוק הברנדי התיישן בחביות עץ אלון, המרכיב הצעיר ביותר בבלנד הסופי הוא בן 13 שנים והוותיק ביותר בן כ-35 שנים. התכנסנו כדי לחגוג את ההשקה המחודשת של מותגי הברנדי של כרמל, אבל לא נתפזר לפני שנסקור עוד כמה מותגים מקומיים שכדאי להתנסות בהם:
שטוק 84
מותג ישראלי ותיק שמיוצר מאז 1884 ומיושן 4-6 שנים, כלומר לדרגת VSOP. המחיר: 65 שקלים לבקבוק של 750 מ"ל.
יוליוס IX,
הוא משקה נהדר עשוי מענבי ויונייה וקולומברד שהתיישנו תשע שנים בחביות, ללא עירוב עם חביות אחרות. מדובר בסדרה מוגבלת וממוספרת. הוא למעשה אחיו הגדול של ה- IV הנפלא. ה-IX מושק ממש בימים אלה, משמע, אין לו עדיין מחיר, אבל סביר להניח שעסקינן בבקבוק יקר, שכן אחיו הצעיר ממנו נמכר במחירים שנעים סביב 350 שקלים.
ברנדי GALLILEE סלקטד
הברנדי מיוצר במזקקת קעואר המעלה, באזור התעשייה ציפורי שבגליל. מדובר במוצר ישראלי טוב מאוד, עם טעם לא מתחנף ומעט מתקתק. המחיר: כ-100 שקלים לבקבוק של 500 מ"ל.
הברנדי של פלטר
נחתום את הסקירה עם שני סוגי ברנדי מרתקים. הראשון מיוצר מתמר מג'הול ומיושן במשך ארבע שנים – מוצר ישראלי בלעדי (ברוב הארצות שבהן גדלים תמרים אסור ייצור אלכוהול. המחיר: 150 שקלים (לבקבוק של 500 מ"ל). השני מיוצר מתפוחים (בדומה לקלבדוס המפורסם מנורמנדי, צרפת) מסוג פינק ליידי ומיושן במשך שלוש שנים. המחיר: כ-250 שקלים (לבקבוק של 500 מ"ל).
