טרהוינו, אחת משתי תחרויות היין החשובות בישראל (יחד עם תחרות אשכול הזהב), שנערכה בשבוע שעבר, הכריזה על הזוכים במדליות ופרסים. כאלוף התחרות נבחר ואלור 2013 של יקב אמפורה (שזכה גם בפרס יקב הבוטיק הטוב ביותר עד ל-100,000 בקבוקים בשנה), בתואר היקב הכשר הטוב של השנה זכה יקב רקנאטי. צוות הייננים של ברקן-סגל, בראשות עידו לוינסון זכה בתואר הקבוצתי, ובפרס יקב הבוטיק (עד 10,000 בקבוקים לשנה) זכה יקב אפק.
11 היינות הישראלים שזכו למדליית זהב כפולה הם: ואלור 2013 של אמפורה, שרדונה רזרב 2019 של אפק, ברקן אלטיטיוד 585 2016, כרמל לימיטד אדישן 2008, פייב סטונס וירטואוז 2018, רמות נפתלי קדש 2016, טוליפ בלאק טוליפ 2017, רמת נגב אקסודוס אדום 2016, רקנאטי מרסלאן רזרב 2015, צובה טרסה 2016, קדמא גרנד רזרב 2016. המשמעות לצרכנים היא אחת: אם תתקלו באחד הבקבוקים הנ"ל בימים הקרובים, מהרו להוסיף אותו למקרר היין שלכם, מאחר שאחרי הזכייה מחירו צפוי להאמיר.
הגידול במכירות המשקאות האלכוהוליים בימי הקורונה מקבל ביטוי נוסף, כאשר רשת HERMITAGE פותחת סניף ענק, בגודל של יותר מאלף מ"ר, בצמוד למתחם סינמה-סיטי במערב ראשון לציון. רשת הרמיטאז' הייתה מוכרת עד כה בעיקר לתושבי הצפון. היא בבעלות זיקי איראני, המוכר כאיש עסקים בתחום המשקאות כבר שנים רבות, ומנוהלת כיום על ידי בנו, חסן איראני, ומונה שמונה סניפים, כולם באזור הצפון, כאשר הגדול והמוכר שבהם נמצא בצמוד למרכז הקונגרסים במבואות הדרומיים של חיפה. גם הוא משתרע על שטח של יותר מאלף מ"ר ובמהלך ארבע שנות פעילותו, הפך מוקד משיכה לחובבי יין ואלכוהול מהאזור.
עם פתיחת החנות החדשה הופך אזור המסחר של מערב ראשון לציון לאחד ממוקדי הסחר באלכוהול הגדולים בישראל: ביחד עם סניף הדגל של רשת בנא משקאות (שתי החברות בחרו שלא להתרחב אל תל אביב, לפי שעה), הסניף הגדול של "ויין אנד מור" - רשת החנויות של משפחת חינאווי ועוד.
בשבוע שעבר הושקה סדרת יינות חדשה בישראל: דרום מבית יתיר (על הבקבוקים נכתב באנגלית: DAROM BY YATIR) השקה של תת-מותג נגיש וזול יותר על ידי מותגים בעלי תדמית יוקרתית, מוכרים לנו לא מעט מתחום האופנה: כך למשל אין כמעט בית אופנה גדול שלא השיק, עם השנים, ליין זול יותר, DKNY למשל וארמאני-ג'ינס, הם רק שתי דוגמאות. ובכל זאת, גם בענף היין יש מקבילים למהלך של יקב יתיר, אפילו בישראל.
כך למשל השיק לפני כארבע שנים יקב קסטל המוערך שמרבית היינות מתוצרתו נמכרים במחירים של מעל למאה שקלים, ולעיתים אף הרבה מעל, את סדרת LA VIE (שהפכה מיד בפי הישראלים ל"לביא"), הכוונה היא לא לסדרת ביניים של יקבים גדולים, כמו למשל הסדרה האזורית או סדרת ויניארדס של כרמל או לסדרת גמלא של יקב רמת הגולן (וגם יקבים גדולים אחרים כמובן) אלא ליקב שנתפס רק ככזה שמייצר יינות נחשבים ויקרים, שמחליט לייעד סדרה לקהל פחות נוצץ (או להזדמנויות נוצצות פחות אצל הקהל הקיים, כפי שיפורט בהמשך), כדי שכולם ידעו מי היצרן, אבל המותג "הבכיר" ישמור על מעמדו.
הפלא של תעשיית היין בישראל
יקב יתיר, בו צועדים יחדיו המנכ"ל יעקב בן דור עם היינן ערן גולדווסר, כבר יותר מעשרים שנה, נחשב לפלא של תעשיית היין בישראל. יינות שמיוצרים על גבול המדבר, כשרוב הכרמים נמצאים באזור המורדות הדרומיים של הר חברון, תל ערד, יער יתיר ועוד – לא בדיוק האזור הראשון שעולה לראש כשחושבים על אזורי יין בישראל (אם כי הארכיאולוגיה מספרת דווקא סיפור אחר. עם גתות קדומות ועם היסטוריה של ייצור וסחר ביין שמגיעה עד לימי הנבטים) – ועוד זוכים לפרסים בינלאומיים נחשבים. יחד עם זאת, על רקע פגיעה בשוק התדמית (מסעדות, ברי יין) והייצוא לחו"ל, יש להרחיב את הרלוונטיות של המותג גם לקהלים חדשים. המהלך הזה שתוכנן בכל מקרה, הואץ בידי הקורונה וקרם עור וגידים בשבוע שעבר, עם השקת המותג החדש: דרום.
המותג כולל שני בלנדים, לבן ואדום, שיימכרו שניהם תמורת 80 שקלים לבקבוק, מחיר נמוך אף בהשוואה למחירי היינות הזולים יותר שממותגים תחת יתיר. הר עמשא מתחיל בסביבות מאה שקלים לבקבוק, הפטי ורדו הזני, סדרת נחל יתיר וכמובן יער יתיר המוביל, יקרים אף יותר.
מה פתאום דרום?
חלק מהשוני אינו רק במחירים ובמיתוג החדש, אלא גם באזורי הגידול שמסבירים את השם: היינן ערן גולדווסר החליט להשתמש בפרי המגיע מהאזורים שנמצאים מדרום ליקב: מהסביבה הקרובה ועד לאזור מצפה רמון. כמיתוג לסדרה נבחר אייקון של כלנית, אולי כדי להתחבר למונח שהשתרש כבר "דרום אדום" ומזוהה עם התיירות המתעוררת לנגב, בעיקר בחודשי החורף. קהל היעד לסדרה הוא קהל צעיר יותר שמכיר את מותג האב, אך לא מתנסה בו תכופות בשל מחיריו או – מה שסביר יותר להניח: קהל שמכיר ומוקיר את יתיר, אך נוהג לשמור את תוצרת היקב לאירועים חגיגיים. אם תרצו: אם יתיר הוא בקבוק לסעודת יום הולדת, דרום מכוון לערבי שבת.
דרום לבן
יין לבן יבש שמורכב מ-54% ויונייה ו-46% סוביניון בלאן. עלי להודות שבאופן אישי איני מחבב ויונייה, אך הבלנד האלגנטי הזה בהחלט עושה את שלו ומצליח לשמור הן על טעמי פרי והן על רעננות, ביחד עם מה שנראה כפוטנציאל התיישנות לא רע בכלל לקראת השנים הבאות.
דרום אדום
בלנד של מרלו ושיראז (30% כ"א), מלבק 17%, זינפנדל 13% וקברנה סוביניון 10%. מדובר באחד היינות החדשים המוצלחים שנראו לאחרונה במקומותינו, כזה שאפילו עם התמחור הבעייתי של יינות ישראלים שמונע מהם להתחרות בקטגוריית ה-VFM (עלות-תועלת) מספק תמורה גדולה בהרבה ממחירו, שכן מדובר ביופי של בלנד שרק ילך וישתבח בעשור הקרוב, כלומר – אתם בהחלט מוזמנים ללגום אחד עכשיו ולשים אחד על מדף היינות להתנסות נוספת בשנים הבאות.
