על הקרח: ניר קיפניס שותה את דובאי

לפני שנצא לסיבוב שתייה קצר, חשוב לומר שהמדור הזה אינו מתיימר להכיל, על סמך ביקור קצר, את כל סצנת האלכוהול של דובאי. ובכל זאת, לאור העובדה שישראלים כה רבים מתעתדים לבקר אצל השכנה (יחסית) ממזרח, כבר בחודשים הקרובים, הרי שיש בהחלט טעם לתת כמה סימנים בברים המקומיים.

מחיר השלום 
נתחיל בנקודה הכואבת ביותר למי שמעוניין להרוות את צימאונו במהלך החופשה הקרובה: נמצאה המדינה שבה מחירי השתייה (כמו רוב המחירים בכלל, מלבד של המוניות) יקרים יותר אפילו מהסטנדרט השערורייתי של ישראל. חצי ליטר בירה ב- 45 שקלים, משקאות עם 40% אלכוהול (ויסקי, וודקה, ג'ין, רום, טקילה וכיו"ב) יתחילו, על פי רוב, מסביבות 60 שקלים, בתפריט הקוקטיילים תתקשו למצוא קוקטייל ראוי שיעלה פחות מ- 70 שקלים, כ-50% יותר מאשר בישראל, אם לא למעלה מכך.

קוקטייל במאה אלף דולר 
עוד בקשר למחיר: בניגוד לברים סבירים בישראל, בהם יש גם טווח עליון למחירי המשקאות, בדובאי השמיים הם הגבול. כלומר מחירי המשקאות עלולים לנסוק לגבהים שלא מוכרים לכיס הישראלי הסביר. חלק מהברים מתהדרים דווקא במחירים האסטרונומיים של משקאות. אחד המארחים שלי כאן, ניקולס קוקס, שנמצא כאן על תקן נציג של כמה מותגי אלכוהול ידועים, מספר על כוכב בוליוודי שאחד הברים בעיר מתגאה שרקח למענו קוקטייל במאה אלף דולר. לכן, אם תכננתם ללגום בתקציב פחות, שימו לב למספר האפסים בתפריט. כך למשל בתפריט של אחד הברים גיליתי את גרסת STORM של מזקקת טאליסקר מהאי סקאי בסקוטלנד ב-64 דירהם (כ- 60 שקלים) וצמוד אליו בתפריט, 10 TALISKER , ויסקי מצוין, אך לא כזה שאמור להיות יקר במיוחד, ב- 600 דירהם למנה.

לא רק מחירים בשמיים 
רבים מהמלונות בדובאי מתהדרים בברים על גגותיהם או בקומות העליונות. הבה ניתלה באילן הגבוה ביותר בדובאי, הבורג' כליפה: המגדל שמתוחזק כמלון ומגדל מגורים על ידי ארמאני, שם המוכר בדרך כלל מתחום האופנה, מחזיק בר ומסעדה בשם At.mosphere בקומה ה-123 שלו. הנוף מרהיב, האוכל מצוין, השירות מעולה והמחירים בהתאם: המבורגר בציפוי זהב אכיל יעלה כ-250 שקלים (הגרסה הצמחונית, אף היא מצופה בזהב, רק 175 שקלים...), רוב הקוקטיילים יעלו קרוב ל-100 שקלים – ובקלות אפשר למצוא כאן בקבוקי יין באלפי ואף בעשרות אלפי שקלים.

בטברנה
TAVERNA היא מסעדה יוונית חדשה ופופולרית ששמחה לארח גם את מי שחפץ רק ללגום (שילוב מקובל במרבית המסעדות באזור הבילויים היוקרתי, שבכביש הגישה שלו נראים כלי רכב כגון למבורגיני, פרארי, בנטלי ועוד. יש כאן גם מסעדות אסייתיות, איטלקיות ואחרות. בחלקן הבר נפרד מהמסעדה, בחלקן מדובר באותו החלל) ארבעה קוקטיילים, ג'ין וטוניק ובקבוק מים מינרלים גדול הסתכמו לחשבון של כ-500 שקלים – מחיר סביר בהחלט.

תשאירו את הבקבוקים בבית 
חשוב להבהיר כי הגם שיש מקומות בהם ניתן לרכוש אלכוהול, אחרי הכל – 85% מהגרים בדובאי אינם מוסלמים, לא תמצאו אלכוהול בסופרמרקטים או תורשו להביא אותו עמכם (במילים אחרות: קוראים צעירים שמטמינים במזוודותיהם בקבוקים שנרכשו בדיוטי פרי בישראל לטובת צריכה לא מבוקרת בארץ היעד, מוטב שיוותרו על התענוג המפוקפק). קוקס מספר לי על יוזמה להקים באחד החופים של דובאי אזור שיהיה כולו מותר לצריכה חופשית של אלכוהול. לדבריו כל התשתיות כבר מוכנות, כולל ברים שהוקמו בעלויות של מיליוני דולרים, אבל האישור הממשלתי לפרויקט יחכה כנראה להתחזקות התיירות לאחר הקורונה. בינתיים אפשר להתנחם בכך שבכל בר, מסעדה או מלון מגישים אלכוהול. גם המיני-בר במלונות יכול להתמלא לבקשת השוהה בחדר, אבל המחירים – שכמעט בכל בית מלון גבוהים יותר מהסטנדרט, יהיו בהתאם.

זה ייגמר בגינס 
את הערב אנחנו מסיימים באווירה נינוחה יותר: CAFÉ BELGE שבמלון ריץ-קרלטון. מדובר באחד מתוך הברים שבמלון והוא ממוקם בקומת הכניסה. כאן הישיבה היא באוויר הפתוח עם מגוון נאה של בירות ומסכי טלוויזיה שעליהם מרצדים משחקי כדורגל שונים. כאן המחירים, למרות האכסניה היוקרתית, אינם כה יקרים (חצי ליטר גינס בערך ב-45 שקלים, יקר יותר מאשר בישראל, אבל לא בסטנדרטים של המקומות הקודמים), אבל השעה כבר מאוחרת – ואין לי אלא להסתפק בפיינט של גינס ולקרוא לזה לילה.