כל אחד צריך מידי פעם לצאת מאזור הנוחות של עצמו, אמר פילוסוף לא ידוע או שזה משפט שהמצאתי כרגע שמבוסס על מגוון נרחב של ספרות ניו אייג'ית שגמעתי בשנות נעוריי. יש בקלישאה הזו משהו חכם כשזה נוגע לחיים בכלל אבל גם לתחום שאני עוסקת בו כאן: אלכוהול.
כוחם של הרגלים
שמתי לב שככל שאני מתבגרת ומבססת את הטעם האישי שלי, כך גם אני מבצרת לעצמי את אזור הנוחות של השתייה האישית שלי שהופך אט אט למבצר בלתי חדיר. תכלס, אם אני יושבת בבר היין הקבוע שלי בשישי בצהריים (היוש גלי ורואי מאלקלעי אני אוהבת אתכם), אני מזמינה את אותו הדבר (רוזה של יקב קסטל או שרדונה של כרם שבו) כי טעים לי, ומחבק לי וזה קבוע וידוע ולא צריך להתאמץ. אם אני שותה הרבה אני ממשיכה עם ורדחו (במיוחד בימים שהביל מאד בחוץ).
שיקולי מחיר גם הם נכנסים כמובן לאזור נוחות, וזה לא משהו שצריך להתבייש בו. אני מקפידה לשתות בעיקר יינות ישראלים, ובעיקר לכתוב עליהם כאן, אבל לפעמים היינות המיובאים זולים יותר, זה בהחלט שיקול שצריך לעשות אם שותים הרבה, ואני מאמינה שמכיוון שהשמות פחות מוכרים (במיוחד אלה עם ה 20 אותיות בצרפתית), כדי להביא גם את הטובים ביניהם לתשומת לבכן.
הכי יקר על המדף
השבוע החלטתי לצאת מאזור הנוחות של המחיר הקבוע והטעם המוכר וללכת על משהו אחר. מידי פעם, כך אומר המשפט שהמצאתי ברגע של "תקשור" (או שכרות, תלוי איך מסתכלים על זה), צריכה אישה לבקש את היין הכי יקר שיש על המדף ולשתות אותו, גם אם אין סיבה מיוחדת, פשוט כי מגיע לה. רצוי שיהיה מבורגון.
אלוהים יודע שהתכנון לטיול שלי לבורגון הולך ומתרחק. נזכרתי בזה אחרי שראיתי שבגלל מזג האוויר הקפוא בכמה אזורים בצרפת, הדליקו נרות בכרמים כדי לחמם את הגפנים שלא יקפאו. זה הזכיר לי גם שיש סגר בפריז ושהצרפתים לא ממש נחמדים, אבל זה כבר למדור אחר.
מבורגון באהבה
בשכונתי שלי, יש מדף מיוחד שמוקדש ליינות בורגון, 2018 dom de heritier du comte lafon les maranches macon uchizy הוא אמנם לא היין הכי יקר בחבורה, אבל היה שווה לפתוח בו. שנת 2018 הייתה שנה לא פשוטה לכורמים בבורגון עם תנאי מזג אוויר מטורללים, אבל למרות הכל גם הפעם הצליחו לייצר שם יינות אדומים ולבנים עם נפח ואופי וטעם מיוחד שלא טעמתי הרבה זמן. אני מודה שבתקופה האחרונה קצת קשה לי עם שרדונה, משהו בחומציות שלו פחות מסתדר לי ואני לאחרונה מעדיפה שנין בלאן, סוביניון בלאן, ויוניה ובלנדים אחרים. הבורגון הזה הצליח להחזיר לי את הכיף משרדונה, ועל כך אני שמחה.
נשארנו בבורגון ועברנו ל- Pouilly-Fuisse 2017 של שאטו דה קאר, יקב צעיר יחסית שנוסד לפני שמונה שנים על ידי שני כורמים מבורגון. הכרמים שגדלים על טהרת החקלאות האורגנית נחשבים לטובים ביותר באזור. אין ספק שהיציאה מאזור הנוחות גם גרמה לי להזמין אוכל אחר ממה שאני רגילה להזמין בדרך כלל. אני מניחה שכמו שצריך מידי פעם לאתגר את הזוגיות, כך כדאי לעשות גם לבלוטות הטעם.
