כולנן מכירים את הרגע על הבר בו אין לנו מושג מה נשתה הערב. לפעמים זה צריך להיות משהו קל ורגוע, שיפתח את התיאבון, ילווה את האוכל וגם יאפשר לקום מחר בבוקר בקלות לעוד יום עבודה. יין שתינו כבר בארוחת הצהרים, בירה כשעצרנו להתרענן מהחום בחוץ, ויסקי קצת כבד לנו עכשיו וטקילה רק תדפוק את הראש. כמו שטוענים הספרדים, שרי יבש מאוד מתאים למאכלים ים תיכוניים, ואין מתאים יותר מלהגיש אותו צונן, ביום קיץ חם, עם קוביית קרח או כמעשיר את הקוקטיילים שלנו. משהו במשקה המריר/חמצמץ/מלוח/מינרלי הזה תמיד יתאים למטרה הזו.
 
שרי, אפריטיף המיוצר בחרז שבדרום ספרד, הוא אחד המשקאות האלכוהוליים המתאימים ביותר לאקלים החם שלנו וגם לסגנון הקולינריה המקומית, ובכל זאת, משום מה, הוא לא ממש מצליח להגיע אל תודעת הצרכנים בארץ. מדובר במשקה ייחודי, וינטג'י, זול וטעים, שתופס מקום של כבוד בברים האופנתיים של לונדון וניו יורק כבר מספר שנים. בארץ המשקה שנוי במחלוקת בגלל עוצמת הניחוחות והטעמים שלו, שכנראה לא מתאימים לכל אחד.  

"לא בטוח שיהפוך לטרנד" 
מי שמייבא לארץ כבר שנים רבות את השרי הנמכר ביותר בעולם, 'טיו פפה', הוא אלעד סלובטיק, סמנכ"ל השיווק של יין בעיר. " בארץ עדיין לא רואים הרבה שרי, כי הקהל הישראלי עדיין לא מבין אותו" הוא טוען. "לא בטוח שהמשקה הזה יהפוך לטרנד כל כך מהר". מוסיף גם אריה לקונישוק, המנהל המקצועי של חברת היבוא 'יורוסטנדרט', "היום אין עדיין הרבה אנשים שאוהבים שרי. אני חושב שיש סיכוי שהוא ייכנס לתודעה אצלנו בעוד כחמש שנים, כהמשך לטרנד עולמי. השוק שלנו צעיר מאוד ופונה לדברים שקל לאהוב אותם. קל לאהוב בירה, אוזו, ערק, ויסקי, ולשתות קוקטיילים כמו דריי מרטיני בגלל הילת הסיפור של ג'יימס בונד".  

"לאט לאט מתחיל לתפוס" 
את אחד מתפריטי השרי המעניינים והמגוונים ביותר תמצאו אצל אבירם כץ במסעדת 'הבסטה'. לשאלתי אם הוא רואה את זה כאחד הטרנדים הבאים הוא עונה, "אני חושב שזה קורה, אמנם לאט לאט, אבל זה מתחיל לתפוס. יש היום יבוא של מוצרים מעניינים חדשים של כפתורי, דודי זץ וסלובטיק, מה שגורם ליותר חשיפה. שרי מתכתב עם משקאות האלכוהול הנמוך ועם הוורמוטים. לדעתי, אחת הדרכים שעוזרות לחשיפה הם הקוקטיילים. לדוגמא, שרי מנזנייה עם טוניק, ערבוב שמזכיר קצת את האפרול שפריץ, רק לא מעיק על מי שלא אוהב משקאות מתוקים. היום, חוץ מאשר בבסטה, אפשר למצוא מותגי שרי גם במנזר, בלוציפר, קפ-קאם, בר 51, רומנו, צ'יקטי, האימפריאל. זה שזה על המדף זו כבר התחלה של טרנד".

יין וברבוניות על המדרכה בבסטה (צילום: אסנת גואטה)
יין וברבוניות על המדרכה בבסטה (צילום: אסנת גואטה)

"מרכיב מרגש שעושה קסמים" 
עוד במאי 2014 ביקר אורון לרנר מבר הקוקטיילים 'אימפריאל' בכנס מקצועי של ברמנים בניו יורק, שם דיברו על שרי כ"הדבר הבא". "בברים הבינלאומיים השרי משחק תפקיד חשוב בקוקטיילים. אפשר למצוא שם הרבה סוגים של שרי, כך גם ב-'אימפריאל'. לסוגי השרי השונים טעמים מגוונים שמוסיפים רובד נוסף ומורכבות רבה לקוקטיילים. שרי הוא משקה קל ומאוד טעים. אני עובד אתו כי הוא מרכיב מאוד מרגש שעושה קסמים. בארץ השרי עדיין נמצא אצל 'קובעי הטרנדים', עוד לא הגיע לקהל הרחב. אני מעריך שייקח לו להגיע עוד כמה שנים. השאלה היא עד כמה הקהל ייחשף לזה".  

"הטעם שלו מאתגר מדי..." 
מחזק את דבריו דרור אלטרוביץ מ-'האימפריאל' ו-'לה אוטרה', "באימפריאל עובדים עם שרי בקוקטיילים כבר שמונה שנים. שרי נותן המון טעם לקוקטייל. אנחנו מאוד אוהבים את הטעם המחומצן/טחבי הזה. כל קוקטייל מקבל את סוג השרי המתאים לו, לפי הטעמים שאנחנו מחפשים, חמצון, אגוזיות או טעמים אחרים. הטעם שלו כל כך עמוק, עשיר ומורכב, שהוא סוגר פינה בכל קוקטייל, החל מטעמים קלים ועד מתובלים וכבדים. אני מניח שהמשקה לא נכנס אצלנו חזק, כי הטעם שלו מאתגר מדי את רוב הקהל."
 
"מאידך אני חושב שיש מקום לדבר הזה כי הוא מתאים מאוד לארץ. לקהל שלנו לוקח קצת יותר זמן ממקומות אחרים, טכנולוגיה חדשה אנחנו מאמצים מאוד מהר, אבל קשה לנו קצת יותר עם טעמים מיוחדים שלא רגילים אליהם כמו טעמים מחומצנים, פטרייתיים, שנראה לאנשים שהם מקולקלים. ייקח לשרי להיכנס לתודעת הקהל כנראה עוד כמה שנים. כרגע הוא עדיין בחוג הסילון של הבסטה, שלקחו את העניין צעד אחד קדימה".

לה אוטרה (צילום: אנטולי מיכאל)
לה אוטרה (צילום: אנטולי מיכאל)
 מה זה שרי
שרי הוא מעין יין מחוזק, שמיוצר בעיר חרז דה לה פרונטרה, במערב אנדלוסיה שבספרד. שמו של היין נגזר משמה המודרני של העיר (חרז), שמקורו בערבית شريش (שריש). היות שהאנגלים התקשו לאיית שם זה הם כינו את המשקה Sherry – שרי – והשם השתרש בציבור. היינות מיוצרים לרוב מענבי פאלומינו, פדרו חימנז ומוסקט. ההבדלים בין יין לשרי הם: חיזוק בברנדי, שמעלה את אחוזי האלכוהול. לאחר מכן, שהייה בחביות עץ אלון כשבינו לבין החמצן מפרידים באופן הרמטי שמרים מסוג פלור, הייחודיים לאנדלוסיה. בסוף התהליך היין מיושן בשיטה מיוחדת הנקראת 'סולרה' – חביות המסודרות זו על גבי זו בצורת פירמידה, כשיין חדש מתווסף ליינות הקודמים, כך שהיין הצעיר ביותר המגיע לבקבוק נקבע לפי מספר החביות בסדרה וכל בקבוק מכיל מידה מסוימת של יין ישן יותר. אחוזי האלכוהול במשקה יכולים לנוע בין 15 – 22.

ישנם סוגי שרי שונים, פינו – שרי יבש קל, חיוור ועדין. מנזניה – חליטת פרחי בבונג, שרי עדין מאוד, פריך ורענן, בהיר וארומטי. אמונטיאדו – שרי כהה יותר ומחומצן, עם אחוז אלכוהול גבוה יותר לרוב. אולורוסו – מיושן לזמן ארוך יותר, זהוב כהה, מתקתק ועשיר עם ניחוחות אגוזיים ושמריים ואחוז אלכוהול גבוה יחסית. פאלו קורטדו – נדיר יותר, יבש, עדין וגם עשיר ומורכב. ויש גם שרי מתוק, לרוב מענבי פדרו חימנז או מוסקט. 

טעמי השרי לרוב מחומצנים במקצת, ולעתים נרגיש בו בטעמים של זיתים מעושנים, מליחות ואגוזיות קלה וחמצמצות. שרי הוא, לכל דעת חובביו, האפריטיף המושלם לארוחה ים תיכונית ואף מתאים ללוות את כולה. הוא לא משקה יקר וגם זה מתאים לנו. רצוי לשתות אותו צונן, כאפריטיף או לאורך הארוחה, ולסיים כקינוח בשרי המתוק.

שרי טיו פפה  (צילום: יח''צ)
שרי טיו פפה (צילום: יח''צ)