'פשטידה' היא כנראה אחת המילים הכי מושמצות בעולם האוכל. שם נרדף למשהו שמכינים משאריות. לא שזה לא נכון מדי פעם, ואולי אפילו קצת יותר, אלא שבינינו, אין כל רע בניצול שאריות. חוץ מזה, פשטידה לא חייבת להיות רק מכירת סוף עונה של עודפים מהמקרר. יש גם פשטידות יקרות ויוקרתיות, גם אם לעולם לא יהיה להם דימוי כזה.
אל דאגה, זה לא קיש
להבדיל מקיש, בו צריך להכין קודם בצק, פשטידה היא באמת הדבר הכי קל בעולם. ואין פשטידה טעימה ומענגת יותר מפשטידת תרד, לפחות עבור מי שגדל במשפחה יוונית, גם אם רק למחצה, כמו זו שלי. סבתא שלי, סבתא אסתר עליה השלום, הייתה מכינה פשטידות תרד כמעט כל שבת. או כך לפחות נדמה לי. ולכן, כמו כל דבר שהייתה מכינה, שנים ארוכות נדמה היה לי שמדובר באיזה קסם שאי אפשר להשתלט עליו. אלא שבדיוק כמו קציצות הפרסה שלה, אין קל מזה. ובמקרה של הפשטידה, זה כבר באמת קל בצורה מצחיקה כמעט.
מאדים תרד
כל מה שצריך לעשות הוא לאדות 700 גרם תרד – הכי טוב כמובן תרד תורכי או סבנח - תרד בר, אפילו התרד הרגיל שמוכרים בסופר ובצוק העיתים גם הבייבי תרד השטוף בשקיות יצלחו. ככל שתקפידו לבחור תרד 'אסלי' יותר, מהראשונים ברשימה, כך תעצימו כמובן את טעם התרד והפשטידה.
קוצצים ומערבבים
אחרי שהתרד התקרר סוחטים אותו היטב, קוצצים גס ואז מערבבים עם 100 גרם ריקוטה פרסקה, 100 גרם בולגרית שמנהו-100 גרם קצ'קבל. אפשר לשחק עם סוגי הגבינה והכמויות כמובן. פרמזן במקום קצ'קבל, פטה במקום בולגרית או טוב טעם במקום ריקוטה. מוסיפים שלוש ביצים טרופות קלות, פלפל לבן, מעט מאד מלח (הגבינות מלוחות בחלקן) ואפשר גם קצת אגוז מוסקט טחון.
אופים
משמנים בחמאה או שמן תבנית, מסדרים בה את התערובת ואופים 20 דקות ב-180 מעלות. עכשיו מגרדים מעל עוד קצ'קבל או פרמזן בנדיבות ואופים עוד רבע שעה, עד שהגבינה מזהיבה. אפשר לפזר מעל גם קוביות חמאה קטנות בשלב הזה להגברת סתימת העורקים והעונג. מגישים חם, פושר או קר עם יוגורט שמן ושפריץ שמן זית.
אוכלים ושותים
את כל הטוב הזה זללתי כשלצדו כוס יין רוזה מסדרת goats do roam של יקב פיירוייו הדרום אפריקני, אחד היקבים הוותיקים בעולם, אשר נוסד בשנת 1693. הרוזה הזה הוא בלנד של ענבי שיראז, סינסו, גרנאש וגמאיי . יופי של יין לקיץ, על המרפסת או על שפת הים, עם או בלי הפשטידה שלי.
