כשחושבים על יין איטלקי הדבר הראשון שעולה בראש היא טוסקנה, על היקבים והכרמים ועל הרומנטיקה שנוטפת מכל פינה. אבל כבר תקופה שאני כמהה לנסוע לדרום איטליה, לא רק לאוכל אלא לסיור יקבים אמיתי. כל פעם שמגיע אלי בקבוק מאיזור אברוציו או פוליה אני מגלה כמה הטעמים המדהימים שמספקים היינות האלו הם מושלמים לחום המקומי וכמה הם טעימים ושונים.
דרום איטליה עשירה בזני ענבים עתיקים, מזג אוויר נהדר של חום, יחסית לתקופה ארוכה בשנה, לצד קור גבוה בלילות החורף, מרחבים נפלאים של נופים יפייפים, אנשים רגועים וחמים וכמובן אוכל משובח ים תיכוני רווי שמן זית, פירות ים, דגים ושפע של ירקות . כל אלו הופכים את דרום איטליה ליעד מופלא למטיבי הלסת יותר ממטיבי הלכת, ובעיקר לחובבי יין שמבחינתם טיול בין יקבים שווה ערך לסיבוב בקניון המפואר היותר בדובאי.
על הגשמת החלום לטיול בדרום איטליה אחראי אורן זלינסקי, חבר טוב, איש יין ואדם שכבר שנים חוקר את דרום איטליה ומייבא משם יינות מופלאים ולכן גם האדם הראשון שפניתי אליו כשתיכננתי לצאת ולטייל באיזור. אחרי שגר בדרום איטליה שנים רבות והתאהב באזור , החליט אורן שהוא חייב להביא לארץ יינות מאיזורים שאנשים לא מכירים וזה פתח לא מעט דלתות לדרום איטליה אצל יבואנים אחרים, לערבי טעימות נהדרים וכמובן לרכוש בקבוקים.
אז בואו איתי לסיבוב יקבים ודמיינו לרגע שאתם בשמש האיטלקית, מחזיקים כוס יין לבן צונן, אולי איזו חתיכת פקורינו או פרושוטו על לחם קלוי ושהחיים שלכם דבש ויין.
***
יקב נתיב // קמפניה
התחנה הראשונה שלנו מתחילה ביקב נתיב המשפחתי שהוקם על ידי שני אנשים, ד"ר רוברטה פירונה המתמחה במדע המזון וד"ר מריו ארקולינו יינן בינלאומי ששמו למטרה לייצר יינות מזנים מהסביבה בלבד. היקב הממוקם בסביבה קסומה וצבעונית ומשלב בין ישן לחדש וזה מתבטא מאד ביינות שלו.
אויי כמה שהנוף של קמפניה קסום, אנחנו משוטטים בין הכרמים הממוקמים על קרקע וולקנית, מאד עשירה במינרלים התורמת למורכבות וייחוד הגפן ולחקלאות, ולכן ליד גפנים מצאנו כרובית או קישואים. אבל מה שמדהים ביקב המודרני הזה הוא המחויבות לשימור ולגידול איטי, יין הדגל של היקב נקרא "ביצ'נטו" כלומר 200 – זהו יין שעשוי מגפן יפיפייה בת 200 שנה ששרדה את מגיפת הפילוקסרה, המהווה מחזה מרהיב של גפן משורגת שמתפרשת לרוחבו ואורכו של שטח לא קטן כמו תמנון השולח זרועות עתיקות ושחורות. על הגפן תלויים אשכולות שמנים, עמוסים בענבים כהים ועסיסיים מזן האלייניקו, שמצאתי את עצמי זוללת עד שכל הידיים שלי נצבעו אדום, סגול שאנשי היקב מסרבים לקטוף עד שלא יגיע לבשלות שהם רוצים. אין פשרות. הגפן מספקת יבול קטן אבל מרוכז בטעמו שנותן ל"ביצ'נטו" את עושר הטעמים, טעם מרוכז של פרי שחור ועומק לגימה, אלייניקו הוא זן ותיק מאד שנעלם וחזר לשימוש והיקב מעודד שדוחפים אותו מאד בזכות יקבים כמו נתיב, זהו זן מאד דומיננטי, הרבה פרי, טאנינים רכים וחמיצות גבוהה.
חלק מהיינות ניתן לקנות בארץ, אבל אין כמו לשתות יין איטלקי באיטליה, והישיבה במרכז המבקרים הרחב שלהם מספקת טעימה מרתקת הנעה מהביצ'נטו ועד סידרת הסוואדנס (חושני) הבנויה מבלנדים שונים, נגישים ומאד כיפיים.
בארץ ניתן מלמצוא את הבלו אוניס, ארמו סן קווריקו, סידרת סוואדנס (חושני)
הנוף והיינות הנהדרים רק פתחו לי את התאבון ואנחנו עוצרים באחת ההמלצות של אנשי היקב-
AL CANALE- מסעדת דגים ופירות ים מדהימה ,וותיקה ומאד ומפורסמת בדגים המיוחדים ובדגה הטריה שלה- וואו, על השולחן נערמות עוד ועוד צלחות עם דגים במגוון שיטות בישול, שפע לא הגיוני של פירות ים שאני רק יכולה לחלום עליו ולהכל יש את הטעם המופלא הזה של דגים שנישלו היום מהים, מליחות עדינה ומרקם רך ובעיקר טעם של עוד ועוד. את כל הארוחה הזו מעבירים עם שפע של יינות מהאיזור מכל מיני שנים שהבעלים אוסף באדיקות.
יום 2 // יקב ורווליונה, פוליה
היום השני מתחיל בפוליה הקסומה הידועה גם באוכל המעולה שלה וגם ביינות המיוחדים.
הבחירה הייתה ביקב ורווליונה הממוקם באחוזה ענקית עטופה כרמים עם גפנים בנות כמעט 100 שנה ולא מעט חתולים מתלטפים וכלבים חברותיים.
המשפחה של בעלי היקב היו בעבר הממש רחוק הבעלים של האחוזה וכמו בכל שינויי היסטוריה למינהם, דברים קרו והמשפחה נדדה לכל מיני מקומות כשהם ממשיכים לייצר יינות מזנים מקומיים, בעשור האחרון הצליחה המשפחה לחזור ולרכוש את הנכס ולהעביר את היקב למקומו הטבעי ולסגור מעגל די מרגש בעיני.
יין הדגל של היקב נקרא פרימיטביו דה מנדוריה, המורכב מזן פרימיטיבו ייחודי לחלקה קטנה שם יושבות גפנים בוגרות בנות 90 שנה- לגמרי יין לקחת הביתה וכמובן לשתות בטיול, זן עוצמתי , עשיר בפרי, צבע אדום כהה עז, ארומות של פירות אדומים בשלים ותיבול. וואו איזה יין נהדר!
אבל מה שכיף לא פחות, זה שלצד היינות הכבדים האלגנטיים, כמו בנתיב- היקב הקודם, גם פה היקב מייצר יינות נגישים במחיר ובטעם וברמה מדהימה שאת חלקם ניתן למצוא בארץ מכבר.
אחד מהם הוא מזן הסוסומנייאלו שקרוי על שמו של חמור שמאד אהב לאכול את הענבים האלו, גם כן זן עתיק שהחזירו אותו לייצור בשני האחרונות. התווית של הבקבוק מקדימה ומאוייר בה כל המאפיינים של פוליה שעושים את היין למה שהוא, מפירות הים והים דרך פירות ההדר ועד הצמחיה המיוחדת. היין עצמו נהדר, האדום מאופיין בצבע בורדו בוהק המלווה בארומה ממכרות של אספרסו, דובדבנים בשלים ותבלינים והרוזה והלבן יבשים ופרחוניים.
לארץ הגיעה גם הסידרה הצעירה שלהם שבה יינות מופלאים לקיץ שלנו, רעננים ועשירים בפרי מזנים לא מקומיים נפלאים. הסדירה שנקראת 12.5 על ש אחוז האלכוהול של היינות האלו ועל הדרך גם על ההמלצה שלהם להתחיל לשתות כבר ב12:30. אני לא מתווכחת עם אנשים שמבינים ביין.
דרך אגב, כמו בהרבה יקבים באיטליה שמגדלים עצי זית לצד הכרמים, היקב מייצר גם שמן זית מעולה בבקבוק מאד מרשים.
יש משהו בדרום איטליה שמרגיש יותר אמיתי, יותר שורשי. האנשים, האדמה, הטעמים והיין הם פשוט אחרים באופי, חש בהם משהו לא מתנצל, לפעמים בוטה אבל תמיד הוא עטוף בחום וחיוך של אנשי אדמה פשוטים.
אוקי, המסעדה שך היום השני היא מסעדת הבשר הטובה! ביותר שאכלתי בה בחיי, - IL BORGP BRACERIA- הבעלים הוא גם מגדל הבקר שרועה חופשי בשטח והסטייקים, לא רק הסטייקים, כל מנת בשר שהיא' מהקרפצ'יו ועד הנקניקיות היו כל כך טובות, כל כך טעימות שאנשים פשוט עצמו עיניים כשהם לקחו ביס, נשבעת לכם. מסעדת חובה!!!!
יום שלישי // יקב פאנטיני, אברוציו
איך שהגענו לאברוציו כבר ידעתי לאיזה יקב אורן מתכנן לקחת אותנו, כי כבר במלון הכל היה מוקף בבקבוקים של יקב פנטיני שאני חייבת להודות שמכל היקבים הנהדרים שעברנו בהם, הוא היה הכי מרתק והכי הכי טעים.
תקראו לי בחורה רומנטית אבל אני סאקרית של סיפורים על אנשים שחלמו על ייצור יין או הקמת מקום קטן והיום המשפחה שלהם ממשיכה את מה שהם עשו. המפגש ביקב היה עם הבת של הבעלים והיא הייתה לא רק יפייפיה אלא גם כל כך צנועה שאי אפשר שלא להתאהב בה ובמקום.
יקב פאנטיני הוא סיפור די קסום ולא שגרתי, פה לא תמצאו יקב משפחתי בן 200 שנה אלא יקב די צעיר, בן 22 שנה בך הכל, שהצליח לסחוף איתו מדינה שלמה ולשבור מוסכמות בעולם היין האיטלקי.
זהו יקב זוכה פרסים של 3 חברים טובים שרצו לייצר משהו אחר, לא עוד יינות מסורתיים, ולמרות שכולם צחקו עליהם וקראו להם 3 החולמים (וכמובן שיש יין בשם הזה ביקב) הם השיגו כסף, מישכנו את חייהם והתחילו לייצר יינות בצורה אחרת, עשירים אבל קלילים, רעננים ומלאי טעם וחשוב לא פחות – נגישים במחיר והתחילו לשווק דווקא מחוץ לאיטליה ולאט לאט לזכות במלא פרסים ולגרום לאיטלקים, שלא אוהבים שינויים, להבין שמשהו טוב וחדש קורה להם פה מתחת לכוס היין.
כל היינות של פאנטיני מיוצרים במכונות הכי חדישות ובשיטות שהם פיתחו לבד כגון הרוזה, שזכה לא מעט פעמים כרוזה הכי טוב באיטליה , הנעשה במכונות לחיצה ושימור בקור ששומרות על הרעננות הקריספית של הענב.
ב-22 שנה הם הצליחו לקפוץ מיקב קטן ליקב שמייצר מעל 20 מליון בקבוקים! שזה מטורף בעיני.
יש להם גם כרמים בסיציליה, בסרדיניה ובטוסקנה שמהם הם מייצרים יינות בעלי אופי שונה אבל עדיין זנים מקומיים בלבד ונגישים מאד כמו כן הם אפילו מגדלים כרמים בספרד ומייצרים יינות מיוחדים שמשלבים איטליה – ספרד שמהם ניתן לטעום בחדר טעימות שלהם.
היין הכי מפורסם שלהם הוא הקללנטה הלבן מזן הפקורינו הנהדר, בארץ ניתן להשיג גם את הלבן וגם הרוזה המעולה לא פחות שהפך להיות פה להיט לא קטן. דרך אגב, יין הדגל האמיתי של היקב הוא "3 החולמים" שיוצר כהומאג' לשלושת המקימים, יין שעשוי מענבי מולטיפלצ'אנו דה אברוציו מחלקה קטנה, בוגרת ונעשה בשיטת הפאסימיינטו- ייבוש בקור, זהו יין מאד עשיר בטעמי פרי שחור, סמיך, סטייל האמרונה של הדרום ובהחלט יין שמכבד את שלושת המקימים .
את הסיור סיימנו באסדת דייג שהומרה למסעדת דגים ופירות ים בשם "טרבאקו פונטה קאבאלוצ'יו", שם אתם פשוט יושבים בתוך הים!, התפריט בנוי מראש, רק צריך לעדכן ןלפני מה אתם לא אוכלים והמנות פשוט יתחילו לזרום לכיוונכם, בכמויות, מסרדינים כבושים, דרך שרימפסים צלויים ועד לובסטרים, הכל מהדגה המקומית באווירת ים מדהימה, שווה לבדוק אם אפשר להגיע לשם כשיש עוד אור כי הנוף מקסים. וכמובן לא לשכוח לשתות איזה פנטיני קטן ליד.
