מוזיאון יפו נפתח מחדש לקהל הרחב עם תערוכה שיצר האדריכל והאמן אבנר שר יצר במיוחד לחלל המוזיאון שר יצר עבודות המתכתבות עם ההיסטוריה החומרית והתרבותית של יפו - עיר עתיקה ששימשה כעיר הנמל והחליפה לאורך אלפי שנים ידיים רבות, חלפו בה תרבויות, דתות ושפות שהותירו חותמן.
בהשראת חדרי הפלאות היסטוריים מתקופת הרנסנס, שהיו המוזיאונים הראשונים בעולם וכללו אוספים אקלקטיים עשירים ומגוונים של אובייקטים וחפצים, יצר אבנר שר בין קשתות המוזיאון מעין ״חדרי פלאות״ שמתבססים על פירוק והרכבה של עבודות שלו, לצד עבודות חדשות וחפצים מן המוכן שליקט בין השאר בביקורים בשוק הפשפשים הסמוך למוזיאון יפו.
השעם, חומר היצירה המועדף על שר, הופך תחת ידיו לעבודות קיר ורצפה, ולאלמנטים תלת־ממדים כמו אובליסקים או משרביות, שאותם הוא מטעין בעושר סימבולי, ברמיזות והקשרים היסטוריים, תרבותיים ודתיים. מפות עתיקות שעברו מניפולציות ביד האמן והפכו לתמונת עולם חדש, ויצירות של אדריכלות עכשווית ובנייה חדשה מתערבות בנמצא כמו נטע זר, ללא שום רצון לתקשר עם המרקם האורבני הקיים. היצירות מלוות בעבודת סאונד של ניר ג׳ייקוב יונסי.
השילוב הלא-הרמוני לכאורה בין חומרים, צבעים וטקסטורות, מזמין את המבקרים בתערוכה להתהלך בין ״ההריסות״ ו״הממצאים הארכיאולוגיים״: התלייה הצפופה, והצבעוניות המובחנת מרוממות את העבודות ״הפגומות״ ונותנת חיים חדשים להן ולידיים שהיו מעורבות בבריאתן. כך, התערוכה ״אל עבר״ - משחק מילים בין המבט החוקר והאוהב שמפנה אבנר שר אל העבר, לבין תחושת הנצח (Forever)שמשרה חלל המוזיאון - היא בה בעת גם הערה ביקורתית על ההווה ועל תהליכי ג'נטריפיקציה, שיקוף של הכלאה בין מגדל בבל חומרי ותרבותי לבין סלע אנדרומדה, ודיוקן, חדר פלאות של שר עצמו - כיוצר, אדריכל ואמן.
מוזיאון יפו - טיילת מפרץ שלמה 10, יפו. הכניסה חופשית
