רוני בן ה-14 מגיע אליי למפגשים מאחר ומפריע לו הפער בין הביישנות אותה הוא מרגיש עם חבריו לכיתה ובין החופשיות והיצירתיות אותה הוא מבטא ב"טיק טוק". יצירתיות זו מתגבה באלפי לייקים ועוקבים אותם הוא צובר. הפער ההולך וגדל מערער את תפיסתו את עצמו ותחושתו שבעולם "האמיתי" לא יוכל להיות אטרקטיבי מספיק כמו בעולם "הוירטואלי". הוריו של רוני מודאגים מהסרטונים הפרובוקטיבים אותם הוא מעלה. הם נרתעים מהשפה הבוטה והתכנים הירודים, לטעמם, באמצעותם הוא מושך עוקבים. בשיח המשפחתי של רוני והוריו מתנהל ויכוח אודות פרטיות, חופש פעולה וצורך בשליטה.
אפליקציית ה"טיק טוק" שהומצאה בסין הפכה לפופולארית בעולם עם מעל לחצי מיליארד הורדות. האפליקציה מאפשרת ריקוד ושירה על ידי "ליפסינק" לשירים מוכרים. המשתמשים יכולים ליצור קטעי וידאו קצרים של מוזיקה של בת 15 שניות או קטעי וידאו קצרים של עד דקה. האפליקציה צוברת תאוצה ומביאה איתה יתרונות של רשת חברתית ופיתוח יצירתיות. שימוש ברשתות חברתיות יכול לעזור לילדים בפיתוח אינטראקציה חברתית, במיוחד לאלו אשר מתקשים בכך בעולם האמיתי.
לצד יתרונות אלו ניתן לראות חסרונות כמו שימוש בונדליזם בכיתות כדי ליצור סרטונים מעניינים באפליקציה ואפשרות להתחזות של פדופילים ויצירת קשרים עם הילדים. הילדים שלנו גדלים, מתפתחים ובונים את מחוזות העתיד שלהם. חלק ממה שקורה ויקרה להם הוא פרטי וסודי. לא הכל נדע, לא על הכל נוכל לפקח, וזה לגיטימי וחשוב. זהו חלק מלהיות בוגר, עצמאי העומד ברשות עצמו. התפקיד שלנו הוא לצייד אותם בכלים טובים, להעביר להם מסר שאנחנו פה בשבילם ולקוות שאכן נהיה להם לכתובת. לא להיבהל - מדובר בתהליך איטי והדרגתי, אבל הוא כבר התחיל.
משחק של איזונים
כיצד אנו כהורים מצליחים לשמור על האיזון בין שמירה על פרטיותו של הילד לבין הרצון שלנו להגן עליו והאם השליטה המלאה בעולם הדיגיטלי מהווה פלישה לפרטיות בדיוק כמו חיטוט במגירות או ביומן האישי. בעבר, המבוגרים שלטו ב"מתי, כמה ומה" לספר לילדיהם. לקרוא הם למדו בהדרגה, וכך הם נחשפו למידע של עולם המבוגרים באופן ממודר ומבוקר יותר. אבל היום? הכל חשוף ופרוץ ואנחנו, ההורים, לא סגורים איך צריך להתנהל מול כל זה.
מצד אחד ניצב ההורה החרד לביטחונו של ילדו, לעיתים הוא מתקין אפליקציות מעקב שונות ומחטט לו בנייד. מהצד השני יש את הילדים שעוקבים אחריהם, שמחטטים להם בחפצים האישיים, והם מתישהו עולים על זה. "מריחים" את זה. ופה נפתחת חזית בעייתית. אנחנו מכניסים הביתה, למשפחה שלנו, נורמה חדשה, והילד שלנו (כמו גם במקרים אחרים), רואה ולומד. במהרה גם הוא יהפוך להיות חשדן, ילמד להסתיר ולשקר. בדומה לתחומים אחרים, להורים יש חלק בהשגחה על הצריכה של הילד.
מידת המעורבות של ההורים בחיי הילד/ נער צריכה להשתנות בהתאם לגיל ולבגרות שהוא מראה. כדאי להסביר ולתווך לילדים צעירים כיצד להבין את המשחק והדברים שקורים בו, ולהדגיש את השוני בין עולם המשחק והמציאות. ישנו חלון זמן עד גילאי 13-14, בו יש לנו את האפשרות לחנך ולגרום להם להבין את ההבדל בין טוב ורע בחיים בכלל וברשת בפרט. ילדים צריכים להבין איזה שימוש יכול להיעשות בתמונות אותן הם שולחים, כאשר הם מעלים תמונה הכוללת מיקום להיכן הם נמצאים זה מסכן אותם. עליהם להבין שיש מתחזים שינסו ליצור איתם קשר ואיזו משמעות יש למילים הכתובות שנשמרות על הענן אצלם ואצל אחרים. חשוב לאזן בין הפרטיות של הילד לבין הצורך שלנו להגן עליו. ככל שנייצר שיח פתוח בנושא ונתווך לילדים את האתגרים בעולם הווירטואלי, כך ניתן להם כלים להתמודדות בעתיד. לא כדאי לשמור ולהשאיר הכל למערכת החינוך, נכון שמסגרות שונות מספקות תכוניות חינוך בנושא, אולם כדאי להציף ולשוחח על כך גם בבית עם ילדינו.