שברו את הכלים!

שרון בן ה-5 וחצי הגיע אליי כי אמו רצתה לחזקו לקראת העלייה לכיתה א'. לדבריה, כששרון מפסיד במשחק או בתחרות, הוא בוכה, צועק, מפרק את המשחק או טוען שכולם רמאים. לפעמים הוא נמנע מכל משחק חדש או מכל משחק שיש סיכוי שיפסיד בו או לא יצליח באופן מיידי.
להפסיד זה לא נעים, בכל גיל. הצורך לנצח מוטבע בנו מבחינה הישרדותית. יש לתחרותיות פונקציונאליות מולדת. היא יכולה לאפשר תכונות מחזקות, יכולת התמדה והשקעה במטרה. הבעיה מתחילה כאשר הילד לא משחק לפי הכללים, משנה את החוקים ומשחק בצורה לא הוגנת כדי לנצח. כשהניצחון הוא כל מה שחשוב, הילד מאבד את היתרונות שבכישלון.
היכולת להכיל הפסד, לקום על הרגליים ולהמשיך - מאפיינת מצליחנים.
בואו נבין רגע מה קורה לילד כאשר הוא מפסיד. כשילד מפסיד, הוא נפגש עם מגוון רחב של רגשות: בלבול, החמצה, רגש נחיתות, כעס, עצב ועוד. כאשר ילדים חווים חוויות רגשיות של קושי, אתגר והפסד, זה מחסן אותם רגשית. הקושי שלנו, ההורים, או של הדמויות המחנכות, הוא לשאת את התסכול הטבעי שמביע הילד. כאשר אנו לא מאפשרים לילד להפסיד, אנו מקשים עליו בעתיד. הוא יתקשה להפסיד במשחק ולחוות מצבים של היעדר הצלחה. השאיפה שלנו היא לפתח אצל הילדים תפיסה שאומרת שגם אם לא הצלחנו במבחן או הפסדנו במשחק, זה לא סוף העולם, זה מאכזב, אבל ממשיכים הלאה.
המסר הוא על דינמיות ולא על סופיות. במקום חשיבה דיכוטומית (שחור או לבן), ננסה לצבוע את החוויה בעוד גוונים. משפטים כמו “איזה כיף שניצחת, מקווה שגם אני אנצח בהמשך”, או “אני אוהב לנצח, אבל שמח שגם החברים מצליחים” - מכניסים שפה שמרחיבה את היכולת להכיל את החוויה. עלינו לעזור לילד להבין שהפסד או כישלון הוא מצב זמני, שלא אומר שהילד הוא כישלון, אלא שהתוצאה היא כישלון.
צריך לזכור שאופן ההתמודדות עם הפסד תלוי בגיל, בטמפרמנט של הילד, בבשלות הרגשית ובעוד גורמים.

מטרות להקנות לילד בעת משחק:

1. להעביר מסר שבכל משחק יש חוקים, וצריך לשמור עליהם ולשחק בהגינות - לא להציץ בקלפים או להפיל את החיילים וכדומה.
2. להגדיל את היכולת להתמודד עם מצבי תסכול, כישלון והפסד ולהתאפק. לעזור לילד להתרומם ולהמשיך הלאה.
3. לעזור לילד לקחת אחריות בלי לתרץ, להבין שלעתים לא מצליחים למרות ההשקעה ולהסיק מסקנות. שימו לב - האם האווירה בבית היא כזאת של האשמת האחר? האם אנו כהורים לוקחים אחריות או מעבירים הלאה?

מה עושים בפועל:

1. חשוב לבחור משחק שמתאים ליכולות הילד, להסביר היטב את החוקים ולבקש ממנו לחזור עליהם, להגדיר מה מצופה ממנו אם יפסיד.
2. כשהילד משחק בצורה הוגנת ורגועה, לשבח אותו. אם ניצח, לפרגן לו.
3. לחשוף אותו בהדרגתיות להפסדים במשחק.
4. אם הפסיד, לשבח אותו על מהלך המשחק.
5. אם הפסדתם, בטאו את האכזבה במשפט כמו “אני לא אוהב להפסיד, אבל אולי במשחק הבא אנצח. כל הכבוד לך על המשחק” - ככה תספקו מודלינג רצוי לתגובה. 
6. אם הילד הגיב בצורה לא מקובלת, יש לומר: “אני לא מקשיב לצעקות. תירגע ואקשיב”. תגובה קצרה ועניינית.
7. כאשר הילד נרגע, ניתן לדבר על תחושת הפסד. ניתן לשתף בסיפור אותנטי שבו ההורה מספר איך התמודד עם הפסד כואב ולאן זה לקח אותו.

העולם החברתי מתנהל לפי כללים ונורמות, כמו עולם המשחק. כאשר אנו מעבירים לילדים ערכים של הוגנות, מוטיבציה ויכולת איפוק, אנו מכינים אותם לעולם החיצוני.