במהלך החיים שלנו אנחנו צפויים לעשות מיליוני בחירות, חלקן עם השפעות גדולות וחלקן מינוריות אבל איכשהו שמגיעים למעמד של פרידה וגירושים כל החלטה מקבלת תוקף ומשמעות שונה לגמרי.
בעולמות הגירושים ישנם כל כך הרבה פסיקות בתי משפט ודעות שונות שיכולות לעיתים לבלבל אותנו. לרוב השכן או חבר שלנו תמיד יציע לנו את הטיפ "שנקל" שלו מניסיון שלו או של מישהו שהוא שמע עליו, כזה טיפ שאמור להקל עליך את ההחלטה מה ואיך להתקדם בפרידה אבל לרוב אתה מוצא את עצמך יותר מבולבל מכל המידע שנותנים לך.
כל החלטה שלך יכולה להעלות כל כך הרבה שאלות וישנם לא מעט אנשים שמוצאים את עצמם משותקים לגמרי או מפוחדים מרגע קבלת החלטה. אני רואה זאת הרבה בחדרי הגישור – זוג שמגיע ואחד מהם לא מצליח להתקדם לעבר הסכמות משותפות, רק בגלל הפחד שהוא יעשה טעות שתשפיע לו על המשך החיים. לעיתים אני מגלה שבעצם מסתתר מתחת לפחד הגדול הזה אלמנט נוסף, קוראים לו כאב.
כן, זה מפחיד לנוע למקום חדש וזה מפחיד יותר לדעת שאתה הולך לכאוב. כל אחד מאיתנו שמע את המשפט "עד החתונה זה יעבור", כי באמת בחיים כל דבר עובר. אז למה לא המציאו משפט כזה לגבי גירושים? להתגרש זה כואב. זה אפילו יותר מכואב. לשני הצדדים. גם ליוזם. נכון, זאת הבנה מפתיעה. אבל אני בטוחה שגם למי שיוזם את הפרידה ורואה את הכאב של האהוב לשעבר שלו ובהכרח מתחיל להתמודד עם השינוי בחיים שלו ושל הילדים המשותפים שלהם, נוספים גם רגשי אשמה על זה שהוא המוביל של כל תהליך הפרידה. ועדיין, כל כך הרבה זוגות מוצאים את עצמם במקום הזה. של פרידה והתחלה של חיים חדשים.
אני מאמינה שההבנה של הטקסט שלמעלה היא המפתח לטוב. אפשר לקרוא לזה "פרופורציה". עמית שלי קרא לזה "כאבי גדילה".
כן. זה כואב לקחת החלטה ולשנות את החיים שלך. אבל זה כואב להתקיים במקום שלא טוב לך. זה יהיה כואב במידה לעבור לגור לבד אחרי שנים של ביחד. אבל לפעמים זה נחמד לישון לבד באלכסון. זה יהיה כואב לא לקום כל בוקר ולהעיר את הילדים שלך. אבל כמה זה כיף לישון עד מאוחר פעמיים בשבוע.
אנו עדים לשינוי ולנפילת האסימונים תוך כדי תהליך הגישור. למשל זוגות המפרידים מגורים בזמן התהליך, ניתן לראות איך הם מתחילים לסמוך אחד על השני בהורות ומנגד מגלים ומממשים את החופש שלהם בזמן שהם ללא הילדים.
אחת השאלות המרכזיות שאנחנו תמיד שואלים את הזוגות בחדר הגישור היא "איך אתה מדמיין את עצמך חמש שנים מהיום?" . ישנה חשיבות גדולה לשאלה הזאת. היא עוזרת לאדם להבין מה המטרה שלו ,איך הוא שואף לחיות את החיים שלו והכרח יוכל להבין איך להתוות את הדרך שלו. אדם שנע לעבר מטרה ברורה הוא אדם רגוע יותר ושקול יותר. אדם שמסוגל לראות אופק חיובי בחיים שלו יצליח להגיע להסכמות בצורה טובה יותר וקלה יותר.
אז ניתן לסכם את הכל במשפט הידוע "למטבע שני צדדים". וכן , הכל עובר. כי אנחנו בוחרים בכך. כי אנחנו מבינים שאנחנו מתכוונים לייצר לעצמנו מציאות חדשה טובה יותר.
בתאל בר גיורא היא מגשרת גירושין ומלווה אישית בתהליכי פרידה במשרד הגישור "נדב נישרי מגשרים".
