“אני מקווה מאוד שהנהלת העיר תמצא דרך לשתף את הציבור הדתי בניהול העיר, בניהול העניינים הדתיים, ושהסטטוס קוו ימשיך להישמר”, אומר ל”המקומון” רב העיר רמת גן, הרב אהרן כ”ץ, על רקע תוצאות הבחירות לעירייה, שהביאו להתחזקות כוחן של הרשימות הליברליות.
“רמת גן ידועה בכך שהציבור הדתי זוכה לשיתוף פעולה מלא בכל ענייני הדת. אומנם היו ויכוחים בנוגע לנראות הציבורית בשבת, אבל אין לזה שום קשה למארג של יחסים טובים בין הנהלת העיר להנהגה הדתית”, מציין הרב כ”ץ.
נפגשתי במועצה הדתית ברמת גן עם הרב כ”ץ, שבמשך כ-47 שנים גם משמש כרב קהילת בית הכנסת דובב עוז, ואשר נחשב לדמות מקובלת ומגשרת בין ציבורים רחבים בעיר.
הפגישה התקיימה על רקע השכול שפקד עשרות משפחות ברמת גן, שאיבדו את יקיריהן מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל, הבחירות הסוערות שהתקיימו לעירייה, ולקראת חג פורים שבפתח.
במהלך הראיון הנוקב, שכלל גם קריאה לחשבון נפש, דיבר הרב כ”ץ בפתיחות רבה במגוון נושאים, וכמי שלחם במלחמת יום כיפור - סיפר על כאבו האישי מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל.
“כ-30 מבני רמת גן נפלו ונרצחו מאז פרוץ המלחמה. השתתפתי כנציג העיר כמעט בכל ההלוויות והספדתי כמעט את כל הנופלים והנרצחים. היו ימים מאוד קשים, כשהשתתפתי בשלוש הלוויות אחת אחרי השנייה. כל אחד הוא עולם ומלואו”, הוא אומר בעצב. “אנחנו יוזמים כתיבת ספר תורה לזכר הנופלים והנרצחים בני רמת גן”.
“לא התערבתי בבחירות”
מדוע בתקופה כזאת לא הייתה אחדות בין הרשימות הדתיות?
“מתחילת מערכת הבחירות ראינו שלוש מפלגות דתיות - עו”ד זוהר ישרים, שהתמודד בראש רשימת הציונות הדתית-רמת גן באמונה, בתמיכת הרבנים יעקב אריאל ויצחק זילברשטיין; עו”ד דוד מנחם, שהתמודד בראש ש”ס בתמיכת הרב יוסף ניסן; ועו”ד אביהוא בן משה, שהתמודד מטעם עצמו ברשימת מאמינים ברמת גן. נפגשתי עם שלושתם, ואמרתי שלא ייתכן שהציבור הדתי ברמת גן, שלצערנו קטן ביחס שלו בתוך העיר שגדלה - יתפצל לשלושה חלקים”.
אבל למרות זאת, הם התמודדו בנפרד...
“נפגשתי גם עם המורים הרוחניים שלהם, ולצערי הרב, לא הצלחתי לייצר הבנה שתביא לאיחוד בין הרשימות. לדעתי, רבנים המכהנים בתפקידים רשמיים בעיר, וגם רבנים אחרים, לא היו צריכים להיות מעורבים באירוע הפוליטי. המעורבות שלהם לא הועילה ולא השפיעה על הבחירות”.
מדוע החלטת לנסות לאחד בין הרשימות הדתיות?
“לא התערבתי בבחירות. הקפדתי להימנע מהבעת עמדה פוליטית, וגם לא הייתי מזוהה עם אף אחד. זה היה עניין עקרוני שהציבור הדתי יופיע כגוף אחד. קיבלתי מאות פניות שביקשו ממני המלצה עבור מי להצביע, ואפילו לא השבתי. אף אחד מראשי הרשימות למועצה והמתמודדים לראשות העיר לא שמע ממני קריאה עבור מי להצביע. אני רב העיר של כולם”.
בבחירות גדל הייצוג של הגוש הליברלי במועצת העירייה.
“מקווה מאוד שהנהלת העיר תמצא דרך לשתף את הציבור הדתי בניהול העיר וניהול העניינים הדתיים. רמת גן ידועה בכך שהציבור הדתי בה זוכה לשיתוף פעולה מלא”.
אבל היו טענות בקדנציה החולפת נגד הפעלת תחבורה ציבורית ופתיחת עסקי בילוי בעיר בשבת.
“היו ויכוחים בנוגע לנראות הציבורית בשבת. התנגדתי לתחבורה ציבורית ופתיחת עסקים בשבת. זה ויכוח לגיטימי בין השקפות, ואין לזה שום קשר למארג של יחסים טובים בין הנהלת העיר להנהלה הדתית. היו לנו בקדנציה היוצאת יחסים מצוינים, ואני מאמין שהם ימשיכו להיות כאלו, גם אם יהיו חילוקי דעות כמו בסוגיית השבת. אני מקווה מאוד שהסטטוס קוו ימשיך להישאר, ושנקפיד על חיים משותפים, כבוד הדדי והמשך שיתוף פעולה”.
כיצד אתה רואה את אורח החיים ברמת גן?
“רמת גן אינה בני ברק וגם אינה תל אביב.זו עיר שחיה בשלום. אנשים מגיעים לבתי הכנסת, וגם אנשים חדשים מגיעים, ומקווה שתימשך האווירה הטובה בעיר”.
“היו ימים שבהם השתתפתי בשלוש הלוויות”
בשנים האחרונות הסתמנה הגירה שלילית של תושבים דתיים-לאומיים מרמת גן, בעיקר לגבעת שמואל ולפתח תקווה. הסיבות נובעות ככל הנראה ממחירי הדיור היקרים יחסית ברמת גן, ומהרצון של הורים להתגורר בסמיכות לילדיהם ולנכדיהם. "יש הגירה שלילית, אבל גם מגיעים זוגות צעירים לעיר”, מציין הרב כ”ץ.
הוא מספר בעצב על יום קשה שעבר על קהילת דובב עוז, בשבוע שבו נפגשנו: “שלושה מבני הקהילה הלכו לעולמם ביום אחד. זה לא קרה אף פעם”.
כיצד התמודדת, כרב העיר, עם השכול שפקד עשרות משפחות מאז פרוץ המלחמה?
“היו כ-30 לוויות של בני רמת גן שנפלו ונרצחו. השתתפתי כמעט בכל ההלוויות, הספדתי כמעט בכל ההלוויות, וייצגתי את העיר. היו ימים שבהם השתתפנו בשלוש הלוויות אחת אחרי השנייה. רק במעט הלוויות לא יכולתי להשתתף בשל אירוע. כמו לכולנו, האירוע עצמו של 7 באוקטובר, גם כמי שלא נחשף לסרט המזעזע, אלא רק לסיפורים, היה מאוד קשה. גם אנשים כמוני, שמוכנים לתת סיוע ולסייע בכל דבר, מוצאים עצמם פגועים וצריכים כוחות רבים כדי להתמודד ולהמשיך”.
הרב כ”ץ מספר, בגילוי לב, כי היו לו ימים קשים מנשוא. “היה יום שהגעתי הביתה לאחר שלוש הלוויות והתקשיתי לתפקד. הרגשתי שבור ורצוץ. כל אחד ואחד היה עולם ומלואו”, הוא ממחיש את התחושות הקשות. “את רובם לא הכרתי, על כל חלל שמעתי ולמדתי. רובם צעירים מלאי רוח חיים, חוכמת חיים, מלאי תקווה, אנשים בתחילת דרכם, שלכתם מותיר משקע כבד מאוד למשפחתם ולעיר. המצב הזה משמעותי גם לעיר גדולה כמו רמת גן”.
יש כוונה להנציח את החללים?
“נצטרך למצוא דרך לקיים קשר עם המשפחות ולמצוא ביחד את הדרך הנאותה להנציח את יקיריהן. אנחנו מתכננים כתיבת ספר תורה של העיר רמת גן לזכר הנרצחים והנופלים. הספר יהיה נייד למשפחות אבלות וישמש אותן. ביתר הימים הוא יוצב בספריית בית הכנסת הגדול. אני מקווה שביחד עם הנהלת העיר נשיג את התקצוב הנדרש לכתיבת הספר”.
כיצד המשפחות השכולות מתמודדות עם האובדן הנורא?
“התגובה הראשונית של משפחות שכולות היא של שבר גדול. הן שמעו על גבורת היקירים. כולן הביעו בקשה חד-משמעית - לשמור על אחדות העם, לשמור על השיח התרבותי הראוי בעת מלחמה ולחזק ביחד את החיילים הלוחמים, עד להשבת החטופים והניצחון על האויבים”.
“לא חלמתי שיהיה לנו אירוע כזה”
מה אתה חש עכשיו, יותר מחמישה חודשים לאחר פרוץ המלחמה?
“אנחנו בטלטלה קשה. אירע כאן אירוע שכמותו לא התרחש מקום המדינה. השתתפתי במלחמת יום כיפור, וההרגשה הפעם יותר קשה. במלחמת יום כיפור הייתה הפתעה, וידענו כצבא לנצח. הפעם הרבה אזרחים נרצחו ונחטפו. חוסר המוכנות וההבנה שלנו את אירועי היום הראשון קשה מאוד. אנחנו עדיין באמצע אירוע, וגם בצפון עלולה לפרוץ מלחמה. ההסתכלות הרבה יותר רחבה. לא חלמתי שיהיה לנו כזה אירוע. אם אסון מירון היה אירוע מקומי חמור מאוד, במלחמת חרבות ברזל כל המדינה נפגעה”.
מה המסר שלך בעקבות המלחמה?
“שתהיה יותר אחדות בעם. גם יום לפני שמחת תורה היה שסע בעם. בג”ץ עסק בעתירה נגד הצבת שני דגלים שיפרידו בין נשים לגברים בדיזנגוף בעת הקפות שמחת תורה. בזה עסק בית המשפט הגבוה לצדק. אנחנו צריכים להיות מאוחדים”.
על רקע הדוח הנוקב של ועדת החקירה על אסון מירון, שבו נספו 45 בני אדם, הרב כ”ץ מספר ששעות ספורות לפני האסון, עוזרו, הרב אשר ויזל, הציע לו לנסוע למירון.
“אחרי שביקרנו בכל המקומות שבהם התקיימו אירועי ל”ג בעומר בעיר, הרב אשר הציע לי שניסע למירון, אבל סירבתי ואמרתי לו שלטעמי מירון מקום מסוכן בגלל הצפיפות. כבר בשנת 1912 אנשים נהרגו במירון”.
על רקע המלחמה, כיצד אתה סבור שיש לחגוג את אירועי פורים?
“תמיד טוב לא להגזים. יש לעשות שמחות יותר צנועות ומצומצמות. תמיד יש אדם שלבו לא שמח מסיבות אחרות. צניעות גם בשמחות הוא דבר חשוב, בוודאי השנה. אין אדם שלא מכיר חלל מהמלחמה. גם אני, באופן אישי - בן של בת דודתי נפל במלחמה. כבר נאמר שככל שיקטן יותר הבלגן - יותר גדולה השמחה המקומית”.
