“זו הייתה שנה שאין כדוגמתה, לא ב-100 שנות קיומה של העיר, אבל זו שנה מיוחדת גם למדינת ישראל, וזאת שנה מיוחדת ברמה עולמית ובינלאומית”, אמר ל”המקומון” ראש עיריית רמת גן כרמל שאמה הכהן, בראיון מיוחד לרגל ראש השנה.
שאמה הכהן התארח בפודקאסט “המקומון”, ובמהלך הראיון הוא דיבר בהרחבה ובפתיחות על השנה המורכבת והקשה שחווינו מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל בשבת השחורה ב-7 באוקטובר, על היוזמה הראשונה בארץ להנצחת 15 חללים בני העיר שנפלו במלחמה, על האתגרים לקראת העתיד ועל הצפוי לנו בחיי היומיום, בנושאים כמו תחבורה וניקיון.
לקראת ציון שנה לפרוץ המלחמה, שאמה הכהן, שנבחר לאחר מערכת בחירות טעונה, כאשר גבר בהפרש של כ-8% על ליעד אילני, הקפיד על ממלכתיות ושיגר מסרים בשורת תחומים.
בתשובה לשאלה לגבי תוכניותיו לעתיד, הוא הכריז: “אני לא עוזב את העיר”, כאשר הוא אינו פוסל אפשרות להתמודד לקדנציה שלישית בבחירות האמורות להתקיים בעוד כארבע שנים.
“העיר תזכור אותם לעד”
הראיון התקיים על רקע ההסלמה בצפון. “אנחנו כעירייה ערוכים לכל תרחיש ופועלים בשיתוף פעולה הדוק עם פיקוד העורף”, הוא הבהיר, תוך שהוא עוקב בדריכות אחר העדכונים מפיקוד העורף. “יש לנו הערכת מצב לעתים תכופות”, הוא הסביר.
עברה עלינו שנה קשה מאוד. כיצד המלחמה השפיעה על רמת גן?
“השנה הזו היא שנה שאין כדוגמתה במאה שנות קיומה של העיר, אבל זו שנה מיוחדת גם למדינת ישראל, ושנה מיוחדת ברמה עולמית ובינלאומית.
"בעיר היו המון אתגרים, מתשתיות של מיגון, ועד ניהול האוכלוסייה בחירום, ובטח ובטח הפצועים והמשפחות השכולות והמשפחות של החטופים. אלה דברים שלא הכרנו, בטח לא בעוצמות האלה ולא בתדירות זו. אני חייב לומר שהעיר הפגינה הסתגלות מהירה, הייתה יצירתית, הייתה מאוד רגישה, הייתה מאוד נחושה, ושבסך הכל, המערכת מיוצבת.
כמה מבני רמת גן נפלו ונרצחו במלחמה?
“זה מספר בלתי נתפס במונחים של רמת גן. מעל ל-50 תושבים ותושבות נרצחו או נפלו בקרבות מאז 7 באוקטובר. וזה סמלי שאתה שואל - כי רק אתמול סיימנו את התהליך של החלפת שמות הרחובות, ונתלה השלט האחרון. ניתן אפשרות לכל משפחה של חלל צה"ל לבחור אם לקרוא את שם הרחוב שבו הם גרים, או את הגינה הקרובה, או מוסד חינוכי - להנצחת היקר להם מכל.
“ברגע שהתושבים ראו את השלטים המיוחדים, שהם גם מעוצבים בצבע אחר, עם להבה בראשם - של זיכרון, ובצבע שחור, המסגרת, והשם, והתמצית של החיים שלו - זה ריגש את כולם, וזה חיזק מאוד את המשפחות. אנחנו גאים בזה, ואנחנו העיר היחידה בארץ שעשתה את זה. זה צעד לא קל, והחלטה לא קלה לקבל, כי אתה לא יודע מה יהיה מחר, ואתה גם חושב על כל מי שנפל בעבר. אבל מתחנו קו ועברנו מהנצחה כללית להנצחה פרטנית, כי אין אנשים שאנחנו חייבים להם יותר מאשר אלה שנפלו, לכבד את זכרם, וגם למשפחות. העיר תזכור אותם גם לעד”.
“אנחנו כתובת לכל דבר ועניין”
איך תמשיכו ללוות את המשפחות השכולות?
“אנחנו מלווים בצורה אינטנסיבית, רגישה ומחבקת. זה משהו שהלשכה שלי מטפלת ומתכללת אל מול כל גורמי המקצוע - רווחה, חינוך, קשרי קהילה - כל מי שקשור - אירועים, תרבות. אני אישית בקשר אישי איתם. כל חג לוקח להם משהו סמלי מהעיר עד הבית, מתכתב איתם בטלפון - כל מה שהם צריכים. אנחנו נותנים להם להרגיש כאחים, בנוח. אמרנו להם: אל תראו אותנו רק כעירייה, יכול להיות שהמדינה עכשיו קצת עסוקה, יכול להיות שמשרד הביטחון לוקח לו זמן להתעשת. תראו אותנו ככתובת לכל דבר ועניין, שלכם ושל המעגלים הקרובים שלכם, אנחנו חייבים לכם חוב אינסופי, וכל מה שנעשה, וניתן לכם - תרגישו בנוח, אנחנו חייבים לכם. אז יש כאלה שלוקחים את הפינה שלהם ולא רוצים יותר מדי מעורבות ולא רוצים יותר, ויש כאלה שממש מתמסרים לקשר עם העירייה, והם יהיו שותפים בטקס המכובד שנעשה ב-7 באוקטובר. משפחות לוקחות חלק ביצירת התכנים, באירועי הנצחה. רק השבוע הייתי בשני אירועי הנצחה. עכשיו זה מתחיל, האזכרות של ה-11 חודשים ושל השנה. זו שנה מאוד עצובה, אבל אנחנו עיר גדולה, שהיא גם משפחה.
“אני מאוד מקפיד להעביר את המסר הזה גם לכל מי שתחתיי וגם ללקוחות שלנו, שזה כל התושבים, ובמיוחד המשפחות השכולות, כמובן, והפצועים והמילואימניקים. אנחנו מחלקים עכשיו את המתנות לעובדים ששירתו במילואים. יש לנו גם עובדות ועובדים בעירייה ששירתו מעל ל-30 ימים והם מקבלים מתנה לחג. זו אמירה ערכית לגבי מה שרמת גן מאמינה בו”.
סמלי העיר ואתגרי התחבורה
יש כמה סמלים ברמת גן שנראים כמו פילים לבנים, כמו המבנה העגול בלב האגם, או אצטדיון רמת גן, שכבר שנים דובר על הריסתו.
“אלה דברים שהם מרכזיים בעיר. החיים יותר מורכבים ממה שזה נראה בחוץ. למבנה העגול באגם בפארק יש המון עמודים, אין נגישות, אין ממ”ד. היום אין דבר כזה להפעיל מקום ציבורי בלי נגישות, בלי מקום למיגון. ואז אתה אומר: רגע, אם אני הורס, אני אוותר על הסמל? הוצאנו תחרות אדריכלים, והקולות בהנהלת העיר התחלקו ממש חצי-חצי. ואמרנו: טוב, בואו נחכה, נראה מחשבה יותר טובה לגבי העניין הזה. יש פה רגישות של ממש, רגש, ומה נכון לעשות.
“האם לשמר אותו איכשהו? שדרך אגב, זה עולה מעל ל-10 מיליון שקל, ואז אתה אומר: אין שימוש באמת כלכלי שיצדיק את זה, כי קשה להכניס שם תוכן של פעילות משמעותית.
“בנושא של אצטדיון רמת גן כבר התחלנו לרוץ לפני שש שנים. בא שר הפנים אז ואמר: אני רוצה לחלק את זה ביניכם לבן בני ברק, גבעת שמואל, אור יהודה וגבעתיים. אני לא הייתי מחלק את הנכס ההיסטורי הזה של העיר עם שום עיר אחרת. אז עצרתי את כל התכנון.
חצי מהבעלות על שטח האצטדיון היא רק של עיריית רמת גן?
“אנחנו שליש, אבל מוניציפלית, הכל שלנו. אנחנו שליש כבעלים ממש בקניין. זה הרבה כסף”.
אי אפשר לא לדבר על הבעיה הבוערת, שמורגשת כל יום בכבישים: עומסי התנועה הכבדים. אתה ביקשת אישית לטפל בזה, ולקחת את תיק התחבורה. אבל בינתיים אומרים שהקו הסגול של הרכבת הקלה יתחיל לפעול רק 2028, אז זה לא יהיה כל כך מהר. מה עושים בינתיים כדי להיחלץ מהפקק? האם יש כבר בקרת רמזורים ברמת גן?
“יש הכל, זה לא עוזר. זה לא עוזר מספיק. צריך להיות כנים עם הציבור, צריך לומר את האמת גם כשהיא לא נעימה. יהיו עומסים, בחלק מהמקומות, כמו נניח עכשיו בארלוזורוב, כשיש פרויקט תשתיתי כבד של תאגיד המים”.
“אין אצלנו פרחים מוגנים”
זה היה על דעתך שתאגיד המים התחיל דווקא בספטמבר את העבודות?
“לא. האישור שניתן על ידינו היה שניתן לעשות עבודות באוגוסט. חשבנו על זה מראש. הם לא הצליחו להביא את הקבלן ולקבל את האישורים של המשטרה. זימנתי ישיבת דירקטוריון לתחקר את האירוע. ביקשתי לשמוע מה קרה פה. ואם הקבלן פישל, הוא ישלם מחיר יקר.
"אם הנהלת התאגיד פישלה, מישהו שם ישלם מחיר יקר. היו צריכים לעשות את זה באוגוסט, כשיש פחות תנועה בכבישים. לא שזה לא היה עושה עומסים, אבל הרבה פחות. בספטמבר וערב חגים - זה לא בסדר. אלא אם כן באמת היו דברים שלא תלויים בהם”.
מה נראה לך שקרה שם?
“אני כרגע ניזון רק מרסיסי אינפורמציה. אחרי שנלמד מה קרה, נדע מי צריך לשלם את המחיר ואיזה מחיר גם הוא ישלם. אין אצלנו קיצורי דרך, אין אצלנו פרחים מוגנים, אין אצלנו שמורות טבע - אצלנו הכל נשקף לציבור”.
אתה מרוצה כיום מרמת הניקיון ורמת גן?
“לא, לא מרוצה, אבל מרוצה יותר מיום ליום. יש לנו מנהל אגף, רועי דביר, שעושה מהפכה בתחום. אני באתי מסטנדרטים מאוד גבוהים, חייתי באירופה ארבע שנים. אני רוצה סטנדרט הכי גבוה. את קפיצת המדרגה והסטנדרטים הגבוהים רואים, גם ביחס לערים הגדולות. איפה עולה מחיר הדיור יותר מכל עיר אחרת? ברמת גן, למעשה. יש ביקושים חדשים, גם מהקבלנים”.
“מאחל לנו שלום וביטחון”
מה אתה מאחל לשנה הקרובה?
“קודם כל, תמיד הייתי מאחל שתהיה לנו שנה טובה יותר, אבל השנה הזו זה לא מספיק, לצערי. השנה הבאה, יותר מאי-פעם, שיהיה לנו שלום, שיהיה לנו ביטחון, שיחזרו כל החטופות והחטופים עוד לפני השנה החדשה, בעזרת השם. שיחזרו כל הגיבורות והגיבורים שלמים ובריאים בגופם ובנפשם, וכמובן - החלמה מהירה לפצועים.
“על כל השאר, אנחנו עם חזק, אנחנו עם חכם, עם כל הבעיות שיש בתוכנו. עברנו תקופות קשות, נעבור גם את זה. נכון שנראה כי העתיד נראה מאוד מאוד מאוד לוט בערפל, אבל אני סומך על עם ישראל, שיידע לאזור את הכוחות, להתעלות מעל הפערים - גם החברתיים, גם הפוליטיים, גם ברמת הדת. כולנו עם אחד, דתיים, חרדים, חילונים, מסורתיים, אבל זה צריך להיות עם אחד בכל - בנטל הגיוס, בנטל הכלכלי, כל אחד, ולהתחשב אחד בשני.
"חיה ותן לחיות, וזה קורה ברמת גן. ברמת גן יש הכל - מחרדים ועד אולטרה-חילונים, ממעמד כלכלי מאוד נמוך ועד עשירי ישראל. כולם חיים ביחד, יש הכל. יש גם 'סבבוס' שנוסע לסליחות”.
“אני פה, כל עוד ירצו אותי”
אתה נשאר בעיר?
“'לא עוזב את העיר', שר שלמה ארצי. שלא יבנו על זה. צריכים לקרות שני דברים. הראשון - חדוות העשייה שלי והרגישות שלי לאדם, לתושב הבודד, לאם החד-הורית שכותבת לי, גם אם זה בשעה שאני בארוחה משפחתית או בחו”ל בחופשה משפחתית. אם אני לא עונה מיד, אז אני אשאל את עצמי אם אני צריך להישאר. השאלה השנייה שאני תמיד אשאל את עצמי - אחרי העשייה המרובה, מי עתיד להחליף אותי?
“לכל אחד יש מחליף, אבל זה תלוי גם בנסיבות. לא ארשה, ולו לרגע, גם אם אני צריך לוותר על חלומות גדולים שיש לי - ויש לי חלומות גדולים - אוותר על החלומות הגדולים כדי להבטיח שהעיר לא תיפול חלילה לידיים לא טובות. אלא אם כן תהיה מציאות שתשחרר אותי. אני רואה בזה באמת שליחות.
“אני פה, כל עוד ירצו אותי, כמובן. בסוף, אתה יודע, צריך את האמון של התושבים. כל עוד ירצו אותי, אני פה.
"יש לי ממלאת מקום מצוינת, יש לי עוד סגנים, אני תמיד מעודד אנשים טובים לבוא לפוליטיקה העירונית, אבל חלילה שלא נחזור לימים שהיו פה בעבר, של אינטרסים זרים, של אנשים שלא מתאימים לתפקיד. זה דבר שמטריד אותי, כי אני רואה את זה כמשימת חיי עם מה שבניתי בעיר - שחלילה הדבר הזה לא יינזק”.
